שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הבן החמישי בהגדה
    ארבעת הבנים כבר הומשלו להתרחקות מהמקורות - החל מהחכם, המעוּרה במסורת, ועד לזה שאינו יודע לשאול מאחר שאינו יודע דבר. בימינו כבר ישנו הבן החמישי, זה שאינו מופיע בהגדה כי אינו מופיע כלל לסדר והוא מנותק לגמרי

    מעט אחרי ליל הסדר, בואו נחזור לרגע לאחד הקטעים המפורסמים. ארבעת הבנים הנזכרים בהגדה של פסח כבר נדרשו בדורות האחרונים לא רק כטיפוסים אנושיים שונים, אלא כשרשרת של דורות ההולכת ומתרחקת מן המקור היהודי: החל בבן החכם, המעורה במסורת ומזדהה עמה, עבור אל הבן הרשע המתמרד כנגדה, דרך הבן שיש לו רק נקודות מגע מועטות עם המסורת וזכרונות בודדים ממנה, ועד לבן הרביעי, שלמעשה איננו יודע דבר.

     

    ובכן, נראה שבימינו קיים גם הבן החמישי, שאיננו נזכר בהגדה - והוא אותו בן שכלל אינו מגיע לליל הסדר, ומשום כך גם אינו נזכר בהגדה.

     

    סדר פסח אינו חג ציבורי-קהילתי, אלא במובהק "זבח משפחה" - חגיגה שבה המשפחה, קטנה או גדולה, מתאספת יחד לטקס אחד. נקודת המוקד של ליל הסדר היא, כפי שמפורש בתורה ונזכר בהגדה, שמירת הזכרון, ובעיקר – העבודה המתמדת של העברת הזכרונות לדור הבא. ההגדה היא רק קיצור דברים של "והגדת לבנך", כדי להשאיר זכרון וקשר, ליצור תחושה של המשכיות הדורות, לחבר את הראשית, את העבר, עם ההווה שבכל עת.

     

    כל עוד המסגרת הזאת, על אף הקשיים שבה, מוסיפה להתקיים - יש מגע, ובמקביל מתקיים גם הלימוד וההפריה ההדדית בין בני המשפחה השונים. בימינו, מושג המשפחה הולך ומתערער בכל העולם (ואף בישראל, אם כי במידה פחותה), והוא מאבד מתוקפו המחייב. תופעה זו באה לידי ביטוי בולט גם בסדר הפסח: אנשים צעירים, ולא רק צעירים, אינם נמצאים עוד בארצם ובמקומם בליל הסדר, אלא יוצאים לטיולים ולמסעות למקומות אחרים שבהם חג הפסח איננו קיים. בוודאי שמי שמרגיש מחויבות פנימית לחג ימשיך לנהוג בו גם בנכר, ואפילו כשהוא לבד; ואולם כשמדובר בתהליך של הידלדלות מתמשכת ואף גוברת של הקשר אל ההוויה היהודית - הבן החמישי נעשה מנותק לגמרי. 

     

    בסופו של דבר, אפילו השרידים הקלושים של זכרון והמשכיות שעדיין קיימים בביתו של זה ש"אינו יודע לשאול", זה שכמעט איננו יודע דבר אך עדיין מרגיש חובה להמשיך ולקיים את הטקס הזה, אשר בעיניו הוא בלתי מובן, בלתי משמעותי ובלתי מענג, הם עדיין המשכה של התקשרות. לפחות קיים רצון עמום לשמור את הזיכרון.

     

    ומה הלאה?

    הבן החמישי, שהתנתק לגמרי, הוא הבן שזוהי גם חובה לאומית וגם חובה אישית להביא אותו לידי כך שינסה בדרך כלשהי לפחות להחזיק בידיעה שיש בו חסר כלשהו, איזה חלל פנוי. לעתים עשויים ידיעה מעטה, או זיכרון עמום, של חוויה לפתוח לו את

    האפשרות לנסות ולחפש, בשנה הבאה או בשנים הבאות, את דרכו אל ליל הסדר.

     

    אם הבן החמישי לא יגיע לכך, ההמשך הסביר הוא שבנו - הבן השישי - יהיה אותו בן שאפילו אינו שורה ריקה בהגדה של פסח. זהו הבן שמעולם אפילו לא שמע על קיומו של סדר פסח, ואשר איננו מתנתק - משום שהוא כבר מנותק. הוא כבר לא נקודת קצה של שלשלת הדורות, אלא הוויה זרה לחלוטין.

     

    קשה עד מאוד להגיע אל הבן השישי, משום שהוא אפילו איננו יודע שהוא בן, שהוא חולייה בשרשרת הזאת. לפעמים רק טרגדיות חיצוניות יביאו אותו להתוודע אל שורשיו ולנסות לחפשם; ובמקרים נדירים יהיה זה איזה גרעין מסתורי, בלתי מודע לגמרי, אשר יתחיל לצמוח לאיטו ולהביא אותו לידי התחברות.

     

    • הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, העומד בראש ארגון "שפע", יסיים השנה את פרויקט ביאור ופירוש התלמוד הבבלי שבו החל לפני 45 שנה. הדבר יצוין באירוע בינלאומי ב-7 בנובמבר 2010.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ
    צילום: קארלי לוין
    ארבעת הבנים. החמישי נפקד
    מומלצים