שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכי מטוקבקות
      מה חשוב לדעת לפני שכותבים צוואה?
      החוק מאפשר לאדם לערוך צוואה בה הוא רשאי לקבוע את חלוקת רכושו על פי רצונו. כיצד עורכים צוואה? מתי היא נכנסת לתוקף? האם ניתן להתנגד לקיום צוואה? ומדוע חשוב שהמצווה יבהיר בצורה ברורה את רצונו?

      מערכות החוקים הקיימות, עוסקות בבני אדם מרגע לידתם ועד ליום פטירתם. באופן עקרוני ניתן לומר כי כל עוד אדם חי, הוא יכול ורשאי לעשות ברכושו כרצונו. לכלל הזה ישנם מספר חריגים הנוגעים למי שהוכרזו כפסולי דין או לקטינים אשר מטבע הדברים מוגבלים בהיקף הפעולות המשפטיות אותן הם יכולים ורשאים לבצע.

       

      עם פטירתו של האדם, אין הוא יכול לבצע פעולות כל שהן וכמובן שגם לא פעולות משפטיות ביחס לרכושו. החוק קובע מי הם יורשיו של הנפטר ומה חלקם ברכושו. בנוסף מאפשר החוק לאדם לערוך צוואה, אשר בה הוא רשאי לקבוע את חלוקת רכושו, בדרך שונה מזו הקבועה בחוק.

       

      אפשרות זו נובעת מזכותו הבסיסית של האדם לקבוע מה יעשה עם רכושו לאחר מותו, ומתוך הכרה בחשיבות הערך של כיבוד רצונו של הנפטר.

       

      הזכות לערוך צוואה מוקנית לכל אדם, פרט לקטין, למי שהוכרז כפסול דין ולמי שבמועד עריכת הצוואה לא היה כשיר לדעת ולהבין את טיבה של הצוואה.

       

      הצוואה תקפה רק לאחר פטירת המצווה

      החוק קובע ארבע דרכים לעריכת צוואה, כאשר פרט למקרה אחד חריג ביותר שלא נדון בו במסגרת מאמר זה, כל צוואה חייבת להיערך בכתב. הדרכים המקובלות לעריכת צוואה הן:

       

      1. צוואה בכתב יד – הצוואה כולה צריכה להיכתב בכתב ידו של המצווה, היא צריכה להיות עם תאריך בכתב ידו של המצווה וחתומה על ידיו.

       

      2. צוואה בעדים – הצוואה צריכה להיות בכתב (בדרך כלל היא מודפסת), היא צריכה לשאת תאריך ולהיחתם על ידי המצווה ועל ידי שני עדים אשר יאשרו כי המצווה הצהיר בפניהם כי זו היא צוואתו.

       

      3. צוואה בפני רשות – צוואה הנערכת בפני שופט, רשם, הרשם לענייני ירושה, דיין בבי"ד דתי או נוטריון. הצוואה יכולה להימסר על ידי המצווה בעל פה ונציג הרשות ירשום את דבריו, או שהמצווה ימסור לנציג הרשות את הצוואה בכתב. נציג הרשות יקריא את הצוואה למצווה או שהמצווה יקרא אותה בעצמו ויצהיר שזו היא צוואתו. נציג הרשות יאשר על פני הצוואה את הצהרת המצווה ואם הצוואה הוקראה לו או נקראה על ידיו.

       

      חשוב להדגיש שתוקפה של הצוואה ייבדק וינתן, רק לאחר פטירתו של המצווה. כל עוד האדם בחיים, הוא רשאי לבטל את הצוואה שערך, לערוך צוואה אחרת, ולעשות בהן כל שינוי שימצא לנכון לעשות. יתירה מזו, כל עוד האדם בחיים, אין לצוואה ערך משפטי כל שהוא. הצוואה מקבלת מעמד משפטי, רק לאחר פטירתו של אדם ולאחר הליך משפטי פורמלי, אשר במסגרתו מבקשים היורשים, או חלק מהם, מהרשם לענייניי ירושה, לתת תוקף לצוואה.

       

      רק כאשר ניתן צו המקיים את הצוואה היא מקבלת תוקף ומעמד משפטי מחייב. זו אחת הסיבות שישנה חשיבות רבה לאופן עריכת הצוואה ולהקפדה על כל הכללים הנוגעים לעריכתה.

       

      כיבוד רצון המת - עיקרון בסיסי

      אחד העקרונות הבסיסיים שהחוק מעניק לו חשיבות רבה בקשר עם עריכת צוואה הוא "כיבוד רצון המת". לעקרון הזה יש לפחות שני היבטים משמעותיים. האחד, בשלב של עריכת הצוואה, והשני בשלב שבו נדרשים לקיים את הצוואה ולתת לה תוקף משפטי.

       

      בשלב עריכת הצוואה, ניתן משקל רב לרצונו האוטונומי של המצווה, כך שלא ייווצר מצב שבו מישהו, ובמיוחד אחד מאלה שאמורים לרשת את המצווה, ישפיע עליו בדרך כל שהיא לערוך צוואה בנוסח מסוים שייטיב עם אותו אדם.

       

      השפעה יכולה להתבטא בהפעלת לחצים בצורה בלתי הוגנת על המצווה כדי שיוריש לאותו אדם רכוש, בניגוד לרצונו של המצווה וכדומה. בנוסף קובע החוק, כי כאשר ישנה מעורבות של אחד היורשים בעריכת הצוואה, גם אם לא היתה השפעה על המצווה, הצוואה תיפסל, כולה, או לפחות החלק הנוגע לאותו יורש שהיה מעורב בעריכת הצוואה.

       

      עצם המעורבות בעריכת הצוואה נחשב כהשפעה על המצווה, ועלול לפסול את הצוואה.

       

      בשלב השני, כאשר נדרש לקיים את הצוואה וליתן לה תוקף, עלולים להתעורר ספקות או שאלות בדבר רצונו האמיתי של המצווה, והאם הפרשנות שניתנת להוראות מסוימות הכלולות בצוואה, משקפות באמת את רצונו של הנפטר.

       

      דוגמא למקרה כזה יכולה להיות כאשר בצוואה נכללת הוראה להוריש חלק מהרכוש של המצווה, למטרה מסוימת, מבלי לנקוב בה במדויק או מבלי להגדיר בצורה ברורה לאיזה גוף, המקיים את אותה מטרה יש למסור את הרכוש או חלקו.

       

      במקרים כאלה, יידרש בית המשפט, לנסות ולהתחקות אחר רצונו של הנפטר ולהשתדל לתת הוראות לקיום הצוואה בדרך שנראית הקרובה ביותר לרצונו של הנפטר.

       

      יש ספק? עדיפות לקיום הצוואה

      כיבוד רצונו של המת, מהווה גורם משמעותי גם כאשר עומדת צוואה לבחינה של בית המשפט, ונשאלת שאלה האם לקיים אותה או לפסול אותה.

       

      מבחינה עקרונית בית המשפט ישתדל, במידת האפשר לקיים את הצוואה, כיון שברור שהמנוח היה מעוניין לתת הוראות ספציפיות ביחס לעזבנו והיה מעוניין לחלק אותו בדרך מסוימת. ביטולה של צוואה, כולה או חלקה, יוצר מצב שהעיזבון יחולק בין היורשים הקבועים בחוק ולא בין אלה שפורטו בצוואה.

       

      לעיתים אין הבדל גדול בין התוצאות, אולם במרבית המקרים, יש לכך משמעות גדולה, שכן אם אדם מעוניין להוריש את רכושו בדרך הקבועה בחוק, אין כל צורך בעריכת צוואה על ידיו.

       

      ישנם מקרים בהם מוגשת התנגדות לקיומה של צוואה, ומטרת ההתנגדות לבטל את הצוואה, כולה, או רק חלקים ממנה, וזאת בעילות משפטיות שונות. החוק קובע מועדים להגשת התנגדות וכן את דרך ניהול ההליך המשפטי הנוגע להתנגדות כזו.

       

      לסיכום, צוואה הינה מסמך משפטי אשר קובע הוראות כיצד לנהוג ביחס לרכושו של אדם, לאחר מותו. יש להקפיד בעת עריכת הצוואה על כל התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה ביחס לכך, מתוך שאיפה שלא ניתן יהיה לפסול את הצוואה או חלקים ממנה, לאחר פטירתו של המצווה.

       

      הכותב הינו עו"ד, מומחה בתחום המעמד האישי ושותף במשרד עורכי הדין אלטלף .

       

      האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.

       


      פורסם לראשונה 10/04/2010 22:51

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מה הייתה כוונת המצווה?
      צילום: ויז'ואל/פוטוס
      מומלצים