שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכי מטוקבקות
      מחיר הבורות: למה אין חינוך פיננסי בישראל?
      למרות יוזמות מקומיות, אין תוכנית רחבה ומובנית בבתי הספר לחינוך פיננסי. את החשיבות כולם מבינים, אך בפועל הרשויות עושות מעט מאד כדי לעזור לנו להבין טוב יותר מה קורה עם הכסף שלנו. האם באמת הפיתרון טמון בחינוך? או אולי דווקא בהכשרת יועצים מומחים? בינתיים הציבור ממשיך לשלם את המחיר

      כמה מאיתנו מבינים בעולם הפיננסי הסובב אותנו? חשבון הבנק, חיסכון והשקעה הם מושגים מוחשיים הקשורים חזק לכיסנו, אך לרבים אין את הידע או הכלים להבין כיצד להתנהל בצורה נכונה. איך מחזקים את הידע הפיננסי של הציבור? כנס שנערך בחוג לכלכלה במסלול האקדמי במכללה למנהל, מעלה את הנושא לסדר היום, ומנסה לתת תשובות. 

       

      "מסבירים על חיידקים אבל לא על פיננסים"

      פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מאמין שהיסוד לשינוי טמון בחינוך מגיל צעיר. הוא לוקח דוגמה מתחום הבריאות: "אנחנו מרגילים את הילדים מגיל צעיר לשטוף ידיים, מסבירים להם על חיידקים, כמו גם לצחצח שיניים. זה עשה פלאים לבריאות. אנחנו גם מלמדים מגיל צעיר איך לאכול נכון. אנחנו מקדישים מאמצים ללימוד כי זה חשוב. אנחנו גם מלמדים אותם שאם יש להם בעיה רפואית הם יודעים בדיוק לאן ללכת.

       

      מערכת רפואית ומערכת פיננסית דומות מאד - אין לנו הבנה, אין לנו יכולת לתקן נזקים - רפואיים או פיננסיים.

       

      אנחנו משקיעים משאבים במערכת החינוך כדי להדריך להתנהגות נכונה. מה אנחנו עושים כדי ללמד את אותם ילדים על התנהגות בתחום הפיננסי שלהם? אנחנו נמצאים בעולם שבו החלטות קטנות יכולות להיות הרות אסון, במובן שאנחנו לא נוכל לחיות ברמה שהתרגלנו אליה".

       

      חוסר תיאום בין הגופים

      קנדל מציין כי ועדת בכר לרפורמה בשוק ההון, העבירה את האחריות על תחום החיסכון הפנסיוני מהמעביד לעובד והאחריות הזו ניתנה ללא שום התראה מראש. "בעצם אמרו ממחר אתה אחראי. תחשבו מה היה קורה אם אותו דבר היה בתחום הרפואה. העולם הזה לא סתם עומד ומחכה שאנחנו נגיע אליו, הוא מגיע אלינו – יש שיווק אגרסיבי, אנחנו צריכים להתמודד".

       

      לדברי קנדל המדינה צריכה לקחת אחריות ולהנחיל ידע פיננסי כמו שמלמדים את שאר המקצועות בביה"ס. לדבריו מהלך כזה גם יקטין פערים, כי דווקא האוכלוסיות היותר חלשות שאינן נגישות לידע, עושות את הטעויות הגדולות יותר בתחום הפיננסי, שמשמעותם הכספית כואבת יותר.

       

      מה קורה בעולם? קנדל טוען כי בעולם יש מודעות גבוהה יותר בקרב המדינות לנושא החינוך הפיננסי. "המדינות מבינות שאזרחים שמבינים בהתנהלות פיננסית תורמים לכלכלה יותר. יש בהרבה מדינות מפותחות וגם מתפתחות, הקצאת משאבים לנושא". לדבריו, זה מתחיל מבתי ספר בכיתות נמוכות ועד לכיתות גבוהות, מיקוד באוכלוסיות יעודיות, שימוש באמצעי תקשורת וגם בסדנאות לקהל הרחב.

       

      קנדל קרא לממשלה לתאם בין הגופים השונים העוסקים בפעילות של חינוך פיננסי: "המצב בישראל שיש הרבה פעילות אך היא נקודתית ומאד מצומצמת ללא תיאום. כולנו רוצים ללמד אותו דבר. מה שחסר זה תיאום בין הגופים. ברפורמת בכר יש סעיף המדבר על הקמת גוף ממלכתי שיעסוק בזה, הגוף הזה אף פעם לא הוקם".

       

      חוסר ידע היא בעיה מהותית אבל לעיתים אפשר להתגבר עליה אם מקבלים ייעוץ מאיש מקצוע, לדוגמה, בתחום הפנסיוני. הבעיה היא שגם כשניתנת אפשרות לקבל עצה היא לא מנוצלת. "בארץ אנשים לא מוכנים לשלם על הייעוץ" אומר קנדל ונותן דוגמה ממקום עבודה מסויים בו הוצע לעובדים לקבל פגישת ייעוץ של שעתיים עם מומחה, שעלותה מאות שקלים ואף יותר מכך, במחיר מסובסד. בפועל, הגיעו לייעוץ רק 3% מהעובדים.

       

      במקום להשקיע בחינוך, להשקיע ביועצים

      ואולם, יש החולקים על הצעתו של קנדל להשקעה מסיבית בחינוך בבתי הספר. בשיחה עם ynet אומר פרופ' יעקב רוזנברג, כי השקעה כזו אינה הפיתרון והוא נמצא דווקא בהכשרה נכונה של יועצים. גם הוא מביא דוגמה להמחשה: "בילדותנו היו אופים בבית עוגות פשוטות "לכל המטרות". כשהעניין התחיל להשתכלל, אנשים לא לימדו את עצמם לעשות עוגה של 3 קומות, אלא קמו קונדיטוריות ואנשים קונים את זה שם.

       

      "כך גם ברפואה, ברגע שהעניין נהיה מורכב, זה לא הגיוני ולא יעיל ללמד את הדבר המורכב לכל מי שצורך אותו. לכן המערכת עובדת כך שיש מתמחים והם הרופאים ואנחנו מקבלים את השירות מהם. בהתאם, רמת החינוך הרפואי שנדרשת מהצרכן היא אלמנטארית.

       

      "אותו דבר עם חינוך פיננסי, בילדותנו פעולות פיננסיות היו פשוטות מאד, לא היו מכשירים פיננסיים וסוגי חסכונות שונים. היה חשבון עו"ש וחשבון חיסכון וההחלטות שהיינו צריכים לקבל היו פשוטות. המערכת של המכשירים פיננסיים התפתחה לא פחות מהמערכת הטכנולוגית וריבוי המכשירים הללו יוצר אפשרויות השקעה רבות. לכן, לא סביר ללמד את כל האנשים הצורכים מוצרים פיננסיים - חינוך פיננסי. מה שנדרש זה ללמד את הציבור שברגע שיש בעיה - ללכת למומחה פיננסי.

       

      "אנחנו צריכים להכשיר רופאים פיננסים. צריך להתרכז בהכשרת מומחים ממש. שיהיו מצוידים לא רק בידע, אלא גם ביכולת להיפגש עם הצרכן המבקש שירות פיננסי ולהציע לו בדרך פשוטה, המצב היום הוא לא כזה. אנשים יוצאים מייעוץ יותר מבולבלים ממה שנכנסו. צריך גם להכשיר את היועץ להציג בפני הלקוח תמונה בהירה לחלוטין ולא שיציף את הלקוח במכלול של דברים".

       

      אז לא נכון יהיה להשקיע בחינוך? "החינוך הפיננסי האלמנטרי העממי צריך להיות פשוט לגמרי. אין טעם להשקיע בכך כסף ואם תעשה את זה הממשלה, זו תהיה טעות גדולה. יש דברים בסיסיים שצריך ללמד כגון שתשואה גבוהה מלווה בסיכון גבוה, או שמי שצורך היום בהווה, יהיה לו חיסכון קטן בעתיד. אין צורך להקים מערכת שלמה בשביל זה, זה לא צריך להיות חינוך שמשקיעים בו כספים רבים. ההשקעה צריכה להיות מופנית להכשרה של "רופאים" מומחים פיננסיים".

       

      חושבים לטווח קצר

      גיל גרשלר, ראש ההתמחות במימון בחוג לכלכלה במכללה, מתייחס לתנודתיות בתחום ההשקעות וחוסר ההבנה ובעקבותיה חוסר הסובלנות של הציבור להשקיע לטווח ארוך: "היעדר חינוך פיננסי מקשה על ניהול ההשקעות: הציבור לא מבדיל בין השקעה לטווח קצר לבין השקעה לטווח ארוך ולא ברורה לו רמת הסיכון של הנכסים בהם הוא מושקע.

       

      "זה גורר תגובות קיצוניות בתקופת משבר והליכה אחרי העדר. תחרות היופי של טבלת התשואות לטווח קצר פוגעת ביעילות ההשקעות לטווח ארוך. חשוב להגביר מאמצים לחינוך פיננסי של הציבור ולפתח מערכות ייעוץ בגופי השקעה ובבנקים. ועד שהציבור יהיה מחונך על הרגולטור לחזור רבע צעד לאחור בעזרת כללי עשה ואל תעשה בניהול הכסף".


      פורסם לראשונה 08/04/2010 20:04

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      לשלב בתוכנית הלימודים
      צילום: רויטרס
      יוג'ין קנדל. דומה למערכת הרפואה
      צילום: עידן גרוס
      גיל גרשלר. אין הבחנה בין טווח קצר לארוך
      צילום: עידן גרוס
      מומלצים