שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    השואה - ההתגלות השנייה של אלוהים

    "אחרי אושוויץ אנחנו כבר לא חיים אותו הדבר, אבל האמונה לא בהכרח נעלמת. להפך, יש מי שאמונתם התחזקה ואחרי השואה הם מתפללים לאל שיחזור ויתקרב". לרגל הוצאת ספרו החדש, פרופ' דוד הלבני מספר ל-ynet על אלוהים שלאחר השואה

    המילה "שואה" היתה קיימת עוד לפני 1939. היא מופיעה במקרא מספר פעמים, אבל בסך הכל לא השתמשו בה הרבה. ואז הגיעה שנת 1939. גרמניה הנאצית פלשה לפולין והשמדת יהדות אירופה החלה. מי שראה ומי ששמע לא ידע איך קוראים לדבר הזה. לא היה צליל שיכול להכיל כל כך הרבה צער במילה אחת. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר ההתחלה, נכתב במאמר מערכת בעיתון "דבר": "שואה מחרידה ירדה על מליונים". זאת היתה הפעם הראשונה שנתנו לזה שם. בהמשך, המילה המקראית שמתארת כיליון תהפוך להיות המילה הרשמית שתתאר את מה שאי-אפשר לתאר. ומאז המילה שואה איננה אותה מילה.

     

    כי אחרי 1939 הכל השתנה. מילים קיבלו משמעות אחרת, בני אדם קיבלו משמעות אחרת - וגם התפילות הפכו אחרות. "שני אירועים תיאולוגיים מרכזיים התרחשו בהיסטוריה היהודית: ההתגלות בסיני וה'התגלות' באושוויץ. באירוע הראשון התגלתה נוכחות האל, באירוע השני התגלתה היעדרותו של האל" - כך פותח פרופ' דוד הלבני, חוקר תלמוד וחתן פרס ישראל את ספרו "שבירת הלוחות" שיצא בעברית בימים אלה, בהוצאת "טובי". הספר מתאר ומגדיר תפישה תיאולוגית שלאחר אימי השואה: הסתכלות כוללת על יחסי אלוהים והעולם, קִרבה מול ריחוק וחירותו של הכוח האנושי מול כוחו הכול-יכול של האל. כאן לא תמצאו את תיאוריית השכר והעונש שרווחת בחוגים דתיים כאלו ואחרים.

     

    בחירה חופשית זה מפחיד

    "אני מאשים את בני האדם במה שקרה", מבהיר פרופ' הלבני, "מאז אושוויץ אי-אפשר להתייחס לבני אדם באותה צורה חיובית, הם הראו לאן הם יכולים להידרדר כשהבחירה החופשית
    בידם. הקדוש-ברוך-הוא יצר את האדם עם בחירה חופשית, אבל בעבר הרחוק הוא התערב בחיים הרוחניים של עם ישראל על-ידי נביאים או בת קול, התערבות זו הייתה גם התערבות בחיים הפיזיים שלהם. כשאנו קוראים בתנ"ך שכשעם ישראל בצרה ואלוקים בא לעזרתם, כשאנו רואים התערבות אקטיבית של אלוקים בחיי בני האדם, זה אומר שלאדם יש פחות בחירה חופשית. בתקופת התורה שבעל-פה, כשבטלה הנבואה, הקדוש-ברוך-הוא כבר לא התערב, ומסר את הכל לבחירה החופשית של האדם".

     

    אך כשהלבני מדבר על בחירה חופשית, הוא לאו דווקא מדבר עליה בחיבה. כי היכולת לבחור בין טוב ורע משאירה לו, לאדם, גם את האפשרות המפחידה לבחור ברע.

     

    "בחירה חופשית זה דבר טוב כשהאדם הגון, אבל עם הנאצים בחירה חופשית זה לא דבר טוב . זה לא בידינו לוותר על בחירה חופשית, אבל היה טוב אם היה אפשר שתהיה בחירה חופשית עם הגנה, כזו שתאפשר לנו להתגונן מפני אלו שהבחירה החופשית שלהם מובילה אותם לכלותנו. כמו שהיה במצרים, אלוקים התערב והקשה את לב פרעה כשהיה צריך.

     

    "השואה המחישה שכשיש בחירה חופשית, בני אדם אינם יכולים לשלוט על עצמם והם עלולים להגיע לשיא של טירוף והשחתה. במובן הזה, הבחירה החופשית מרחיקה את האדם מאלוקים. בזמן התַנָאים נפסקה בת הקול, כי כבר לא השגיחו בה. כשאלוקים ברא את האדם, על פי הקבלה הוא 'צמצם' את עצמו. הצמצום הזה ממחיש את המרחק בין אלוקים לאדם, בין דבר אינסופי לדבר סופי ומוגבל. המרחק הזה הוא אולי מה שגורם לבני אדם להיות גם כל-כך רעים. בני אדם הם מושחתים וחוטאים, כמו שכתוב על אנשי סדום, ולכן אנחנו מתפללים שה' לא ימסור אותנו לידיהם".

     

    יש על מה להתפלל

    הלבני, היחיד מבני משפחתו ששרד את השואה, דוחה במיאוס את הניסיון לראות את השואה כעונש על חטאים. "אי אפשר לומר שילד נדחף למשרפה בתור עונש", הוא קובע נחרצות. "בגלל חטא של מי? ומעבר לכך - הרי כשאדם נהרג על ידי בית דין, באים אל הדיינים קרובי משפחתו ואומרים להם 'אין בליבנו לא כלום', כי בית דין עשה את מה שהיה צריך לעשות. להגיד שהשואה זה עונש, זה כמו להגיד שאנחנו צריכים להודות להם על שעשו את מה שהיו צריכים לעשות. הס מלדבר כך. אני לא מקבל את זה, אין פה תשובה במובן של סיבה ומסובב".

     

    ובכל זאת, מה עם האלוהים? הלבני לא רואה בו אשם, אלא להפך - קרש הצלה. כאדם שעבר שלושה מחנות כפייה (אושוויץ, גרוס-רוזן, מטהאוזן), הוא מנסה לבנות גשר למי שהוכרז בסוף המחלמה כנעדר: אלוקים.

     

    "אדם צריך להיות שונה כתגובה לשואה, הוא צריך לעשות שינוי בחייו, אבל הוא לא יכול לחיות בלי קרבת אלוקים", מסביר הלבני. "כשהגעתי לאחר המלחמה לארצות הברית שאל אותי מישהו האם הייתי דתי גם לפני המחנות, ואמרתי שכן. והוא אמר שהוא מבין את אלה שהיו דתיים ונהיו חילונים, ואת אלו שהיו חילונים ונהיו דתיים, אבל לא את אלו שנשארו אותו דבר, כי

    אי-אפשר להישאר אותו הדבר אחרי אושוויץ. מה, שום דבר לא קרה? ואני אומר קרה. היה פה שידוד מערכות.

     

    "אחרי אושוויץ אנחנו כבר לא חיים אותו הדבר. החיים שלנו השתנו, כל אדם, אפילו סנדלר שמתקן נעליים, צריך איכשהו לסדר את חייו אחרת לאחר השואה. הכל אחרת, אפילו לימוד התורה הוא שונה. כי אדם שעבר את השואה הוא יותר ביקורתי. יש לו פחות אמונה בבני אדם והוא מפקפק בקרבת האדם לאלוקים. הוא רואה בשואה את המרחק בין האדם לאל, מרחק שהוא הגיע אליו בגלל הבחירה החופשית, הוא פחות רואה בבני אדם מייצגים, אבל האמונה לא בהכרח נעלמת בגלל זה. להפך, יש כאלה שאמונתם התחזקה ואחרי השואה הם מתפללים לקדוש-ברוך-הוא שיחזור ויתקרב. למעשה, יש שני סוגים של תפילה. תפילה שמדברת על גדולת הקב"ה ועל גבורתו - תפילה זו, בדיעבד, יוצרת עוד יותר מרחק בין האדם לאל, אבל יש תפילה שמדברת על 'אל תשליכני', תפילה שמדברת על קרבה. אני, כאדם שעבר את השואה, הסוג השני יותר מקובל עליי. הבקשה שאלוקים לא יעזוב אותנו ולא ישתמש שוב בבחירה החופשית".

     

    ללמוד מתשעה באב

    חוץ מתפילה, הלבני רואה חשיבות גדולה לדיבור. השואה לשיטתו השאירה מחויבות מילולית למי שהיה שם ולכל הדורות הבאים. האחריות היא תמיד על בני אדם. בני אדם עשו ובני אדם יזכרו.

      

    "לא לדבר על השואה, זה לקבור אותה תחת נדבך של שכחה", הוא מזהיר. "אני מתקנא בתענית של תשעה באב. מדובר בחורבן שבו מתו הרבה פחות אנשים, חורבן שמושגים כמו גזענות לא היו קיימים בו, לא

    הרגו אדם כי הוא היה יהודי. נכון שנבוכדנאצר היה אכזר, אבל לא הייתה שנאת עם, גם הרומאים שבאו אחר-כך בחורבן בית שני, הם לא יכלו להרשות לעצמם להיות גזענים כי האימפריה שלהם התבססה על עמים זרים. להגיד לילד אתה נידון למוות ולא יעזור לך כלום כי אתה יהודי זה מודרני, זה תוצאה של לאומיות. אני מתקנא בתענית תשעה באב כי על אף שעברו כבר דורות רבים, אנו עדיין אנחנו מתחברים לזיכרון של טרגדיה שהיתה בהיקף שלה פחות ממה שהיה בשואה".

     

    אחרי שראית מה עשו בני אדם עם בחירה חופשית, אתה יכול להרשות לעצמך להיות גם אופטימי?

     

    "קשה לדבר על אופטימיות. ארץ ישראל היא מבחינתי ניצוץ לכיוון הזה, אבל מה יהיה אחר כך איני יודע. אני מלא פחד. זה קרה פעם אחת ואני לא רוצה לגמור את המשפט".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פרופ' דוד הלבני
    צילום: מוקי שוורץ
    שבירת הלוחות
    עטיפת הספר
    מומלצים