שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "האיש הבוער": כך נראית האינטרנט במציאות
    ב-28 לאוגוסט יחלו שמונת ימי "האיש הבוער", פסטיבל החוצות האמנותי הגדול ביותר בארה"ב, הרפתקה פסיכדלית שמשלבת קמפינג הישרדות בטבע מדברי עם מופעים אוונגרדיים. בשנה שעברה השתתפו בו 24 אלף אמנים. השנה נמכרו כבר 15 אלף כרטיסים ב-185 דולר האחד. הקשר בין המדבר לאינטרנט

    המדבר מנוקד באביזרים מוזרים. ביצה ענקית המשמשת כשמשיה, אדם בחליפה מגפרורים, מכונית שהתחפשה לכריש וגברים לבושים בחצאיות, שרוכבים על אופניים במרחב שאין בו כלום, כשעיניהם סגורות.
    התחושה החזקה ביותר היא של כוכב אחר. המטרה היא הישרדות. מדבר נוואדה מאופיין בחום של 42 מעלות צלזיוס ויובש שלא ניתן לברוח מפניו, מים מינרליים הם המצרך המבוקש ביותר, שתיית אלכוהול אינה רצויה וגם לא נטילת תחליפים משני תודעה. התנאים על הכוכב הזה אינם קלים, ואין כאן גזלנים שימכרו לכם תחליף קפה דהוי ב-10 שקלים לכוס.
    האירוע הוא ההפנינג השנתי "האיש הבוער" ("The Burning Man"), שיחל ב-28 באוגוסט ויימשך שמונה ימים, שילוב של פסטיבל אמנות ומאורע חברתי המעודד יחידים ל"ביטוי עצמי קיצוני ולאמון הדדי". לדברי המארגנים, מדובר בפסטיבל החוצות האמנותי הגדול ביותר בארצות הברית, הרפתקה פסיכדלית שמשלבת קמפינג בטבע עם מופעים אוונגרדיים. זוהי חגיגה של האינדיבידואליות ובאותה עת ניסוי בקהילתיות פעילה.

    שוויון מוחלט

    מארגני הפסטיבל מכנים אותו הפנינג פופוליסטי חוצה גילים, הכנסות ומעמד, ומדמים אותו לאינטרנט. המשתתפים ב"איש הבוער" יוצרים עולמות וירטואליים ייחודיים שנובעים מהווייתם האישית ומשתפים בהם את האחרים, באופן שמזכיר את טיבם של אתרי אינטרנט.
    בדומה למתרחש באינטרנט, המשתתפים ב"איש הבוער" יכולים לתקשר אלה עם אלה על בסיס שיוויוני מוחלט, במסגרת הניסיון ליצור דגם של חברה שמחברת אנשים באופן דינמי וללא פרדיגמות.
    בדומה למתרחש בסייברספייס, המשתתפים ב"איש הבוער" נשפטים על פי מעשיהם ודבריהם בזמן ההווה ולא על פי דעות קדומות. הרעיונות שמוצגים בפסטיבל זמינים למספר עצום של אנשים ויכולים ליצור חיבורים רבים בין אנשים ורעיונות שחוצים את הגבולות הרגילים בחברה, ממש כמו האינטרנט. "האיש הבוער" הוא אנלוגיה לאינטרנט. למעשה, האיש הבוער הוא האינטרנט.
    מארגני "האיש הבוער" אינם מפרסמים עצמם בכלי התקשורת המסורתיים, וקידום המאורע מתבצע מפה לאוזן, ובשנים האחרונות בעיקר באמצעות האינטרנט. ארגון האיש הבוער מתקיים במשך כל השנה, והעיתון האלקטרוני שלהם מופץ לאזרחי 30 מדינות.

    הנושא: גוף האדם

    לא מדובר באירוע המיועד לצעירים חובבי אקסטזי או פלח אוכלוסייה מסויים אחר. בשנה שעברה השתתפו בו 24,000 אמנים, ובהם אנשי העידן החדש, היפים זקנים, צעירים חובבי רייב, תיירים חובבי הישרדות, אנשי תרבויות נגד ותת-תרבויות, מקצועני היי טק ותקשורת, גולשי אינטרנט, עובדי צווארון כחול וגם גמלאים. השנה ייערך הפסטיבל בשטח של כ-700 ק"מ רבועים שנודע בשם מדבר הסלע השחור, הממוקם כ-200 ק"מ צפונית לרינו, נוואדה.
    בכל שנה מוקדשים המופעים ויצירות האמנות שבאירוע לנושא מסוים, והנושא השנה הוא גוף האדם. במסגרת הפסטיבל יחקרו המשתתפים את הגוף האנושי באמצעות יצירותיהם, שתונחנה בחלל הראש, הלב, עמוד השדרה והמפשעה בגופו המאוזן של פסל עץ אנושי המתנשא לגובה 15 מטר. ביום האחרון של הפסטיבל ישרפו המשתתפים את האיש, וזיקוקים יועפו לשמי המדבר.
    מאות כתבות ומאמרים נכתבו על "האיש הבוער" מאז ראשיתו ב-1986, במאורע שנקרא "הסצינה הבוהמיינית של סן פרנציסקו", במסגרתו שרף לארי הארווי, המייסד, בובה בגובה 2.5 מטר. עם השנים צבר הפסטיבל פופולריות רבה, וב-1990 הוא הועבר מסן פרנציסקו למדבר נוואדה.
    מדוע טבעו של הפסטיבל כה חמקמק, וכיצד צבר אירוע אלטרנטיבי שכזה כל כך הרבה הכרה ותהודה תקשורתית?
    באופן אירוני, בגלל טיבו התחושתי ואופיו החקרני של "האיש הבוער", קשה מאוד לתאר את הפסטיבל בכלים עיתונאיים. תיאור ה"האיש הבוער" משתנה באורח קיצוני מכתבה לכתבה, ואף אחת מהן לא מצליחה להתחקות על טיבו האמיתי. כינו אותו "קרנבל פוסט היפי", "מקס הזועם פוגש בדיסנילנד, שפוגש ב-2001 אודיסיאה בחלל של ארתור סי קלארק" "טקס פגאני" ו"שכרון חושים אנרכיסטי".

    פעילות מסחרית - אסורה

    ועדיין, "האיש הבוער" לא תואם אף אחת מהגדרות אלה, ותואם את כולן בבת אחת. מארגני האירוע אף הציבו "מחולל משפטים" באתר האינטרנט של הפסטיבל, שמבוסס על קלישאות עיתונאים ששימשו לתיאור הפסטיבל. המארגנים ממליצים לעיתונאים שמתקשים להבין או לתאר את "האיש הבוער" להשתמש בו כדי להכין כתבות על הפסטיבל. לאחר שיוסיפו פתיח של כמה מלים, פעלים, מילות יחס וסיכום, הם מבטיחים לעיתונאים שיוכלו להכין כתבה צבע משכנעת.
    המתקנים במקום הם ספורים, וכל פעילות מסחרית במקום אסורה. למשל, זמר שרוצה לשיר בפסטיבל חייב לבנות לעצמו במה קטנה. בכלל, ההתייחסות של מארגני האירוע אל המוזיקה היא מעניינת. בשונה לפסטיבל המוניים אחרים, בהחלט לא מדובר בפסטיבל טראנס. אמנם, ניתן לשמוע מוזיקה בפסטיבל, אך עם הגבלות. בשנה חולקה עיר הפסטיבל לצד ימין שקט ולצד שמאל מוזיקלי. בראיון שמתפרסם באתר סיפר לארי הארווי, המייסד, שצד ימין היה פופולרי יותר, משום מה.
    בשונה מפסטיבלי רייב וטראנס, ה"איש הבוער" אינו א-פוליטי ולא שואף לברוח מהמציאות. המשתתפים מעודדים לחזור למשרות ההיי טק, התקשורת והעסקים בעולם הקפיטליסטי בסיום האירוע, בתקווה שחוויית "האיש הבוער" תעשיר אותם. מדובר בניסוי חברתי שתוכנן בקפידה. הדיבור על קהילה אינם בעלמא, משום שהמארגנים מנסים ליצור סביבה חברתית שמתפקדת כחממה להאצת מעורבות חברתית, מעודדת את היצירה בתרבות האנושית אך באותה עת גם משמשת כביקורת על החברה.

    שוק הון עם שני זוגות שדיים

    אחת האטרקציות המרכזיות השנה תהיה מתקן ענקי שבסיסו מורכב מסדרה של מקלטי טלוויזיה בקוטר של 30 מטרים, שיציגו חדשות כלכליות מסביב לעולם. מבסיס הפסל יתנשאו בובות שגובהן. יוצר הפסל, ג'ים מייסון מסן פרנציסקו, מכנה אותן "הג'י 7", על שם שבע המדינות התעשייתיות. כיום כבר מדובר בשמונה מדינות, אחרי הצטרפות רוסיה. מייסון דווקא מעודכן במידע אבל למגזין "סלון" הוא סיפר כי התעצל לבנות בובה נוספת.
    כל בובה מייצגת שווקי הון כמו נאסד"ק וניקיי ותגיב בתנועותיה לתנודות השוק, מתנוחות ייאוש עובריות על הרצפה כשהשוק צונח עד לניתורי שמחה באוויר בעת שגשוג. כאשר בובה תגיע למקום הגבוה ביותר תפרוץ להבת פרופן בגובה חמישה מטרים מראשה.
    גוף הבובות עשוי מבד מפוספס, יש להן שני זוגות שדיים והן לבושות בחליפות גברים מפוחלצות. למעשה הבובות הן חליפות ריקות. במקום ראש יוצג בכל בובה מסך מחשב, שיציג ציטוט מניות ופנים של שר האוצר באותה מדינה, שהבעתו תשתנה באופן ממוחשב בהתאם לתנודות השוק. "זו אנושיות שמרוקנת מכל, מצומצמת לתגובות שוק חד מימדיות. זו פארסה אקטואלית", אמר מייסון.
    המשתתפים, מצדם, נענים בשמחה לאתגר להתנקות לכמה ימים מהשפעות החברה הצרכנית. לרבים מהם מדובר בסם-נגד לפאסיביות, אנונימיות ובניכור שבחברה המודרנית. בסוף האירוע יעודדו האמנים להשליך את יצירותיהם לאש לשם ציון כי מדובר באמנות לשם האמנות בלבד. הם מאמינים שהאנרגיה שהשקיעו המשתתפים היא התפוקה הגדולה ביותר שלהם ולא האטומים שיצרו במהלך הפסטיבל. בסיום האירוע יישארו מתנדבים במדבר הסלע השחור במשך כמה שבועות כדי לנקות את פני הקרקע השחורים ולפרק את העיר, ולהחזיר את מדבר הסלע השחור לקדמותו הבראשתית.

    רכב ונשק - אסורים

    הביטוי העצמי המוקצן, החוויה המיידית ואי השארת הסימנים בשטח הפסטיבל אמורים להוות ביקורת על תרבות הצריכה, אך בשנים האחרונות הביאה הפופולריות הגואה של האירוע להפיכתו לטרנד, זירה להפגנת אקסצנטריות גרידא, והכניסה בו זיוף ומסחריות.
    התוצאה הייתה שבעיני התקשורת וחלק מהמשתתפים, הפסטיבל הפך לאירוע שבו המשתתפים לובשים "בגדים משוגעים" ומעורבים בפעילות אקסטרוברטית. כלומר, הוא הפך להיות כפוף לאותן מוסכמות וסטנדרטים חיצונים מזויפים שהוא מבקש לצאת נגדם.
    בניגוד לתדמית האנרכיסטית, בשטח הפסטיבל חלים כללים ברורים. תנועת מכוניות במקום ואחזקת כלי נשק אסורה. השומרים המתנדבים משתמשים בשיטות לא אלימות כדי לכפות את הסדר במקום. למעשה, למרות הנוכחות של עשרות אלפי האנשים אחוז הפשיעה בשטח הפסטיבל הוא אפסי.
    המארגנים צופים שהשנה יגיעו ל"איש הבוער" בין 25 ל28 אלף משתתפים. מחיר כרטיס אינו זול: מ-185 דולר לכל האירוע (200 דולר לאחר ה-14 באוגוסט). המארגנים מדווחים ש-15 אלף כרטיסים כבר נמכרו.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יצירות אדירות מימדים. בובת ענק
    ריקוד הנחשים
    מומלצים