שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מתנתחים צעירים: "אמא, תקני לי חזה חדש"
    בגיל שבו מתפתח הדימוי העצמי והמראה החיצוני הוא כל כך קריטי עבור נערים ונערות רבים - מתי כדאי לפתור בעיות אסתטיות על ידי פתרונות כירורגיים ומתי חשוב לא להיכנע לבקשות המתבגרים? המומחים עונים

    "היה לי חזה שונה. הוא היה קטן ולא סימטרי", מספרת נ', חיילת בת 19. "מאוד סבלתי ונורא התביישתי. לא הלכתי עם גופיות ולא עם חולצות צמודות. לא הלכתי עם בגד ים אפילו בים או בבריכה. לבשתי רק חזיות מרופדות שיטשטשו את הצורה של החזה. בגיל 13 כבר ידעתי שאעשה ניתוח".

     

    בגיל שבו נובטים ניצני השדיים ונערות עסוקות בבחירת החזייה הראשונה, עסקה נ' בהסתרה. משהו בחזה שלה התפתח באופן שונה ומביך. "בשכבה שלי בבית הספר עשו המון ניתוחי אף, אבל לא ניתוחי חזה. התחלתי לחפש באינטרנט חומר על הניתוח ועל רופאים ופניתי למרפאה".

      

    לא פחדת להיכנס לניתוח בגיל כל כך צעיר?

    "פחדתי נורא, אבל מאוד רציתי. מה שמאוד עזר לי זה שבגלל שהייתי כל כך צעירה הצמידו לי במרפאה מלווה. אישה מאוד נחמדה שליוותה אותי לפני, תוך כדי ואחרי הניתוח. בסופו של דבר, אחרי כל הבירורים שעשינו, הניתוח התבצע כשהייתי בת 16. לא היה קל, אבל גם לא נורא והכי חשובה התוצאה. החזה המתוקן מאוד יפה, אני מאוד מרוצה ומאוד ממליצה לא לסבול ולתקן את מה שאפשר לתקן".

     

    לתמוך או לא לתמוך?

    בני הנוער של המאה הנוכחית חשופים לסטנדרט מעוות של הגוף האנושי. הם רואים צילומי דוגמנים שרוטשו לרמת שלמות של אנימציה יפנית וצופים בערימות של תכניות ריאלטי שמציגות לראווה טרנספומציה מואצת שעוברים אנשים צעירים, מבני אנוש ממוצעים לטאלנטים מושלמי-מראה. הם חיים בחברה שבה בסיס הפירמידה הוא כסף ולכל זה תוסיפו גם נגישות קלה, לגיטימציה גורפת ושיווק אגרסיבי ותקבלו את הסיבות הנפוצות לכך שרבים מהם נענים לצו ומתייצבים בהמוניהם במרכזים האסטטיים הרבים שמציעים את החלום ב-72 תשלומים בטבורו של קניון, לצד חנות שמוכרת פיצה.

     

    וכרגיל, על כתפנו מוטלת האחריות לפוגג את המיסוך ולעזור להם לקבל החלטות שקולות. איך צריך הורה להגיב אם יוצא חלציו ופרי בטנה מבקש לבצע בגופו הליך כירורגי שעלול להיות אפילו מסוכן?

     

    "הורה צריך להביע תמיכה בילד שלו ולהקשיב הקשבה אמפטית ולא שיפוטית", אומרת ד"ר בנימינה רוזנברג האגן, מנתחת פלסטית ומנהלת מרכז לכירורגיה פלסטית בביה"ח "משגב לדך" בירושלים. "הורה צריך לבדוק האם הבקשה חוזרת על עצמה והאם הילד מבטא סבל כשהוא מדבר על הבעיה שמטרידה אותו, בין אם זה אף ארוך או חזה גדול מדי.

     

    "אם אכן זה המצב, הורה אחראי צריך ליזום פגישה אצל מומחה שיאבחן האם יש מקום לניתוח או לא, כי אם הילד יראה שלהורה איכפת, שהוא לא מבטל אותו על הסף ושהוא טורח והולך איתו למנתח פלסטי ושם מתקבלת החלטה שאין מקום לניתוח, זה יתקבל אצלו טוב. זאת לעומת הורה שיתנגד לרעיון ואולי אפילו יכעס שהנושא בכלל עלה. מה שאסור להורה לעשות זה להעלות בעצמו אפשרות של ניתוח פלסטי. צריך לחכות שהילד יבקש את השינוי".


     "סבל מצדיק התערבות" (ד"ר פרידמן). צילום: index open

     

    לא מוריד חולצה בים

    "ישנם מצבים בהם נערות עלולות לסבול מדימוי עצמי נמוך, שעלול להתפתח בגיל מאוד רגיש", מסביר ד"ר נמרוד פרידמן, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסטית ומוסיף: "במיוחד כשמדובר באבר שכל כך מאפיין את הנשיות הצומחת. במקרה כזה אני חורג מהכלל ומבצע ניתוח מתקן מתחת לגיל 18, כיוון שהסבל באמת מצדיק התערבות".

     

    אילו מקרים למשל?

    "מקרה של התערבות כירורגית פלסטית שרופאים כן מבצעים בגיל ההתבגרות הוא מקרה של שדיים לא סימטריות באופן קיצוני. קיימת תופעה שבה שד אחד מתפתח בצורה אופיינית ואילו השד האחר מתפתח בצורת צינור אנכי ומכאן שמו 'חזה טובולארי' (מהמילה tube ). ניתחתי נערה שכל כך סבלה והתביישה בחזה שלה, שהיא סירבה להראות את החזה אפילו לאמה, למרות שקיימים ביניהן יחסים טובים וחמים".

     

    תופעה נוספת שמנתחים פלסטיים נוטים לתקן גם בגיל צעיר היא צמיחת שדיים אצל בנים. "יש נערים שסובלים מצמיחה משמעותית ולא אופיינית של רקמת שומן בשד שאינה נספגת", מסביר ד"ר פרידמן. "לאחר בירור הורמונלי מקיף אצל רופא אנדוקרינולוג כדי לשלול בעיה הורמונלית ושיחה עם פסיכולוג כדי לוודא שהנער בשל לניתוח ואחרי שהמצב יציב שנתיים, אפשר לבצע ניתוח שבו נפטרים מרקמת השד העודפת. התוצאה המתקבלת לא מסגירה את מה שהיה שם קודם", מפרט ד"ר פרידמן שניתח את ב', בן 17 כיום.

     

    "לא היה מצב שאני מוריד חולצה בים", מספר ב'. "סבלתי נורא. צחקו עלי, העליבו אותי, קראו לי בשמות של בנות, קראו לי 'כוסית' וכאלה. ממש סבל. הרגשתי מושפל. בבית הספר יצאנו להרבה טיולים עם מים. אני הייתי יושב בצד. פחדתי שהחולצה תירטב ויצחקו עלי. הייתי צריך ללבוש תמיד טי-שירט מתחת לכל חולצה אחרת כדי להצמיד אותם כדי שלא יראו".

     

    היה מצב שאתה מתחיל עם בנות או שלא היה מה לדבר?

    "מאוד התביישתי. לא היה מצב שאני מתחיל עם בת, אבל היה לי מזל שהייתה אחת שזה לא הזיז לה והיינו יותר קרובים. היא לא עשתה מזה סיפור. מאוד התאמצתי להיפטר מהשדיים האלה. עשיתי המון חדר-כושר, עשיתי דיאטה, ירדתי המון במשקל, אבל זה לא ירד. הם עדיין נשארו שם. התחלתי לחפש חומר באינטרנט, מצאתי חומר על ניתוח להקטנת שדיים אצל גברים, דיברתי על זה עם ההורים שלי והחלטנו שהולכים על זה. בגיל 15, בחופש הגדול, עשיתי את הניתוח. אחרי חודש ממש ראו תוצאות".

     

    אתה יכול להגיד שהניתוח שינה לך את החיים, שאם לא היית עושה אותו היית גדל להיות אדם שונה ממה שאתה היום?

    "בהחלט כן. אם לא הניתוח הייתי היום בן אדם מאד ביישן וחסר ביטחון, היו לי פחות חברים וגם חברות ובטח הייתי גם מרגיש פחות טוב עם עצמי ופחות נהנה מהחיים. אני בן אדם צעיר, מבלה, הכל סבבה לי. אם הייתי עוד עם החזה במצב הקודם, לא היה מצב שהייתי ככה היום".

     

    לא להיכנע לכל דרישה

    "אסור לכירורג פלסטי להיכנע לכל דרישה", אומרת ד"ר רוזנברג האגן. "רופא צריך להפעיל שיקול דעת מאוד מאוד קפדני בכלל ובפרט כאשר מדובר במתבגר, כיוון שמדובר באיש צעיר שדעתו, אישיותו וגופו עדיין לא מגובשים דיים. על ההורה להיות שם בשביל הילד שלו ולהפעיל סמכות הורית, למרות ההתנגדויות האופייניות לגיל".

     

    מה היה גילו של המנותח הצעיר ביותר שניתחת ומה הסיבה לניתוח?

    "ניתחתי ילדים בני 8 ו-10, בניתוח להקטנת האוזניים. אלו ילדים שמאוד סבלו מהצקות של בני גילם. קראו להם דמבו ואוירון על בסיס יום יומי ואפשר היה להפסיק את הסבל הזה, כיוון שהאוזניים מסיימות את צמיחתן עד גיל 7. זהו ניתוח שמצריך הרדמה מקומית בלבד, עם תוצאות טובות והקץ לסבל".

     

    ומהם הניתוחים השכיחים ביותר בקרב בני נוער?

    "ניתוחי אף הם הנפוצים והמבוקשים ביותר, אבל שינוי באף אפשר לעשות רק אחרי סיום צמיחת האף, שזה בסביבות גיל 16.5 אצל בנות ו-17.5 אצל בנים".

     

    ומתי אפשר לבצע הגדלה או הקטנה של שדיים?

    "זה תלוי. באופן כללי לא לפני גיל 18 וגם אז לא הגדלה שרירותית ממידה C למידה D סתם כי מתחשק, זאת מכיוון שמעבר לכך שמדובר בנערה צעירה מאוד שעלולה להתחרט בעתיד על ההגדלה, החזה הגדול והכבד יצנח עם השנים ותיווצר בעיה חדשה. כאן על ההורים וגם על הרופא מוטלת האחריות למניעת ניתוח מיותר כזה.

     

    "המצב שונה כאשר מדובר במקרים חריגים, למשל כשאין שדיים בכלל ואז יש הצדקה ליצור חזה לטובת הדימוי העצמי של הנערה או במקרה שבו השד מגיב ברגישות יתר מוגזמת להורמונים הפעילים וצומח למימדים ענקיים ולא פרופורציונליים לגוף ולגיל. אלו נערות שבגיל 14 לא הולכות לים, הן מזניחות את עצמן, משמינות ומפתחות כל מיני פטנטים לא נוחים בעליל כדי ליצור אשלייה של חזה קטן יותר. מה גם שבעתיד משקלו הגדול של החזה עלול לגרום לכאבי גב. במקרה כזה, אני אנתח ואבצע הקטנת שדיים, למרות הגיל הצעיר".

     

    הורה צריך כרגיל לג'נגל ולהנדס פתרונות שיהיו גם חכמים, גם בריאים, גם הגיוניים, גם עם מבט לטווח הרחוק וכמובן, שגם ישמחו ויתאימו לילד המתבגר הפרטי שלו, שכן גיל ההתבגרות הוא אזור דימדומים מעצב וחשוב ובנושא הניתוחים הפלסטיים יכול וצריך לבוא לעזרתו רופא אחראי.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים