הילדה הלכה, הקסם נשאר

יום הולדת הוא אירוע מיוחד. הוא יכול להיות יום נפלא והוא יכול להיות מאורע שעדיף לקבור מתחת לעוגת שכבות בתוספת גלידה ולהמשיך הלאה לעבר יום ההולדת הבא. המעצב(נ)ת מחבבת יחסית את האירוע ודואגת לחגוג כמה פעמים בשנה, כדי שסך החגיגות הטובות יעלה על הרעות. השבוע (ה') חגגה אושיה מתוקה שהמעצב(נ)ת אוהבת, ושמה אמה ווטסון, או בפוטרית - הרמיוני ג'יין גריינג'ר. כן, המעצב(נ)ת גם מאוד אוהבת פנטזיות, כי שם כולם תמיד מתלבשים יפה.

לרגל המאורע החשוב בו חוגגת ווטסון יום הולדת 20, החליטה המעצב(נ)ת, חובבת פנטזיות ידועה, לפרסס לעבר ולבדוק את מחלצותיה של הבחורה הצעירה מרגע היכנסה לעולם הקסמים והסלבריטאים.

בנובמבר 2001 יצא לאקרנים הסרט הראשון בסדרת "הארי פוטר", שהציג לנו את דניאל רדקליף כהארי פוטר, את רופרט גרינט כרון וויזלי ואת אמה ווטסון כהרמיוני גריינג'ר. שלושת הקוסמים הצעירים הגיחו ישירות לעולם של הצלחה אדירה ופרסום עולמי בזכות הסרטים, ועד מהרה הפכו למיני-סלבריטאים שהוזמנו לכל מיני אירועים שהצריכו לבוש מגונדר. ב-2002 פגשנו את ווטסון לבושה כיאה לבת המצווה בחצאית וחולצה מבד מקומט, חושפת כתפיים, ופרח בשיער. אי אפשר ממש להתייחס לאופן הלבוש והתאמת הגזרה, בכל זאת מדובר בילדה צעירה שעושה את צעדיה הראשונים בעולם המפורסמים. אך בהחלט אפשר לציין שיש התאמת צבעים, שחור ולבן זה (כמעט) תמיד בטוח, ואין שום מסר של אני-לא-ילדה-אלא-אישה, כמו צעירות אחרות שמנסות להעבירו דרך השמלות הקצרצרות. 

2002: התאמת צבעים

ב-2003 ווטסון עושה את הטעות הראשונה בבחירה של שמלה מזעזעת, אפילו לא משעשעת כאמירה כלשהי, שסביר להניח שנראתה לה קולית או מה שלא אומרים שם בלונדון, והיא דילגה איתה, בצירוף מגפי בוקרים, אל אחד הטקסים החשובים. המעצב(נ)ת לא היתה יוצאת לזרוק זבל עם לבוש שכזה, אולי היתה משתמשת בו בערב משחקים לצרכי השעשועון "איזו דמות מתחבאת בציור". נקודת לזכותה: התאמת הגזרה. 

2003: הולכת כמו מצרי. וגם קצת קאובוי

ב-2004 חל שינוי. הסרט השלישי יצא לאקרנים, ווטסון יצאה מארון הלא-אופנתית ונכנסה אל המדור. עדיין נלהבת מהאפשרות לבחור בפריטי אופנה היא עושה קצת טו מאץ' מיקסינג של כל מיני, אבל בסך הכל היא נראית לא רע בכלל, גם בזכות האיפור שבו היא למדה להשתמש סוף סוף ועושה תיחום מהמם של הפנים. ואל תשכחו שהיא גם התבגרה. המנצחות כאן הן הנעליים היפהפיות. המעצב(נ)ת כבר הספיקה לרכוש כמה צבעים מאותו דגם.

2004: איפור מושלם

דוגמה נוספת, קלילה יותר, מאותה שנה: ווטסון בשמלה עם צווארון סיני ורגליים חשופות. חמוד ותמיד מתאים לאירועים מיוחסים. האיפור עושה קצת קסם, רק חבל שכאן הנעליים כל כך איומות ונראות כאילו הסירו אותן מבובה לצרכי מסיבה. אפשר היה לצרף נעליים מתאימות יותר, כבר הוכחת שאת מבינה. 

2004: נעלי בובה 

ב-2005 ווטסון עושה גיחה לצד הרע של המדור בשמלה ירקרקה ונעליים מחרידות. הניסיון להיות חלק מהאליטה של הסלבס האופנתיים, מסתיים בבחירה של שמלה מגוחכת עבורה, מבגרת, שנראית כאילו החתול שלה, קרוקשנקס, הביע עליה את דעתו. המעצב(נ)ת מסכימה עם כל שריטה.

2005: אסון אופנתי

נשארים בגזרת הנעליים המזעזעות. באותה שנה הפציעה ווטסון בשמלה כחולה שמאוד מחמיאה מבחינת הצבע וגם הגזרה, חושפת רגליים נאות ביותר, ואף מתאימה למעיל. אבל מה שלמעלה לא מתאים כלל וכלל למה שלמטה. אמנם את בחורה צעירה ומגניבה, אבל סניקרס? באמת? המעצב(נ)ת חושבת שאין צורך לערבב כזה וכזה כדי להיות משהו מיוחד. אפילו רדקליף יודע שקסמים לא יכולים לתקן הכל. 

2005: הנעליים הורסות הכל

הדוגמה הבאה, גם מ-2005, ממחישה איך אפשר להתאים את הכל ועדיין לצאת עם משהו מיוחד. במראה של נערת פרחים, ווטסון פשוט מלבבת בעדינות, עם נעליים נפלאות לשמלה שיש בה קצת חוצפה עם שימוש בבד שקוף. וגם אם מדובר באירוע לא חשוב במיוחד (אחרת איך אפשר להסביר את הלבוש המרופט של רופרט), ווטסון עושה כבוד למי שמגיע. אפילו רדקליף מאושר. 

2005: מושלמת

ב-2006 ווטסון עושה צעד ראשון אל הבוהיימיין שיק, ובוחרת בשמלה שנראית כאילו צוירה בעת שעת יצירה בגנון. על אף הבחירה בתוצרת המוזרה, גזרת השמלה מושלמת עבורה, היא חושפת את מה שצריך בצורה הנכונה וחשוב מכך, מעלה חיוך מהמם על פניה של הקוסמת הצעירה. הנעליים שוב לא מתאימות לסיפור והגרביונים הם רק צרות. אבל במדד המתלבשות הטובות היא עדיין בעלייה. 

2006: מוזר אבל מושלם

ואז, ב-2007, ווטסון כבר בת 17 ומתוודעת לעולם השיער. הבהרה וגוונים עושים פלאים במראה הכללי, היא הרבה יותר שיקית, הרבה יותר מהודקת ורואים איפה היא מוציאה את הכסף שלה. עם הפרסום העצום, הגיל שאפשר להתחיל והאהבה לאופנה, ווטסון כבר יודעת מה מתאים לה, מה הולך ומה צריך לעשות כדי להתחבב על המעצב(נ)ת, והיא עושה את זה בשמלה כחולה וקישוטים שמספקים את האקססוריז והיוקרה שצריך להיות מלכותית. 

2007: נפלאות הגוונים 

שנה אחרי: ווטסון כבר מכירה את השוק, יודעת איזה נעליים צריך לנעול ומה האורך הנכון של השמלה, בצירוף הצבע שבדרך כלל אין בעיה איתו. שוב שחור ולבן, אבל איזה שינוי מהתמונה הראשונה. ווטסון מעוצבת למשעי, בוגרת ויודעת מה צריך לעשות.

2008: הכי נכון שיש

ולמרות זאת, עדיין יש פה ושם כמה תקלות. אותה שנה, שמלה אחרת. בגדול בחירה יפה, אבל למה צריך את תוספת בד השיפון שמבצבץ לו מכל כיוון בחלקה העליון של השמלה? אפשר היה בקלות להצליח הרבה יותר אם השיפון עצמו היה נפרד מהשמלה ומשמש להתעטף בו כשַל. אבל אף אחד לא מושלם, כולנו עושים טעויות, למעט המעצב(נ)ת כמובן, ונוותר לה.  

2008: טעות השיפון 

והנה עוד שתי דוגמאות מ-2009 שמוכיחות שהזמן אכן עושה את שלו, וכולנו משתבחים הודות לו, לומדים מטעויות, מציצים בעוד כמה מגזיני אופנה נחשבים ולומדים מה מתאים. ווטסון רק בת 20 אבל בהחלט מהמתלבשות המוצלחות של המעצב(נ)ת, שמחבבת אותה עד מאוד, בין אם בשחור ושיער קלוע, או אם נקפוץ למטה... 

...בשמלה כסופה שחושפת גזרת פטיט מעוצבת, עם אקססוריז מתאימים ומותאמים, ממש כמו נסיכה, אולי קוסמת שעברה כמה גלגולים, עזרה לנצח את כוחות האופל של עולם האופנה ולמדה להתלבש כמו שצריך. על הדרך היא גם זכתה להיות פרזנטורית של כמה בתי אופנה שידעו שיש כאן פוטנציאל ענק. מזל טוב! 

2009: נסיכה

שנה אחרי, נשאר אמנם עוד סרט אחד לסיום סדרת סרטי "הארי פוטר", אבל שתי הזדמנויות לראות את ווטסון מפציעה בשמלה מהודרת ונפלאה (הסרט האחרון מחולק לשניים). רק שלא תקלקל.