שתף קטע נבחר
 

"בעלי כל הזמן מסתורי, לא מערב אותי בחיים שלו"

"לפעמים אני מרגישה שהוא חי חיים כפולים - החיים איתי והחיים עם כל הסביבה החיצונית. הוא כל היום בורח לעבודה, ואני עם הילדים, גם כשהוא בבית אז הוא עייף וצריך לישון, ואחר כך הוא צריך זמן להתאוורר. למה אני כל כך אוהבת אותו למרות שהוא נותן לי להרגיש כל כך רע?" שאלה מכאיבה וחומר למחשבה

שאלה:

הדבר הטוב ביותר שקרה לי הם הילדים שלי. אחרי הלידה הראשונה נוצר נתק מוחלט ביני לבין בעלי. אני עד היום בטוחה שהוא בגד בי בתקופה ההיא, הוא טוען שאני מדמיינת. האינטואיציות שלי תמיד נכונות, הבעיה היא שאין לי הוכחה, כי תמיד פחדתי לדעת באמת. התקופה היתה תקופה קשה בשבילי - אחרי לידה, מבולבלת מאוד, רגשנית מחפשת את החום והאהבה ופשוט לא מקבלת אותה. והתחושות של אי-ודאות מלוות אותי עד היום.

 

בעלי כל הזמן מסתורי, אף פעם הוא לא ממש מערב אותי במה שקורה איתו, תמיד צריך להיות איזשהו ענן בינינו. לפעמים אני מרגישה שהוא חי חיים כפולים - החיים איתי והחיים עם כל הסביבה החיצונית, כמו עבודה חברים. זו לא הרגשה טובה.

 

הוא לא מסוג האנשים שיחבקו פתאום או יתנו נשיקה, ואני כן. ואני זקוקה לזה לפעמים כל כך שזה כואב. לפעמים אני מנסה להבין למה התחתנתי, מה מצאתי בו? למה אני כל כך אוהבת אותו למרות שהוא נותן לי להרגיש כל כך רע? עד היום אני אוהבת אותו מאוד.

 

הוא כל היום בורח לעבודה, ואני עם הילדים, גם כשהוא בבית אז הוא עייף וצריך לישון, ואחר כך הוא צריך זמן להתאוורר - ללכת למשחק כדורגל או להיפגש עם חבר. ואיפה אני בכל הסיפור הזה? ממש מפגרת, כל היום עבודה-בית-עבודה-בית, לא נפגשת עם חברות, לא יוצאת, כל היום בלופ. ואם אני אצא אני ארגיש רע, כי ככה הוא גורם לי.

אני כבר לא יודעת איך להמשיך לחיות איתו, אם בכלל. הוא מסוג האנשים שאי אפשר לפתח איתם שיחה ישר, הוא נסגר. אי אפשר לדבר איתו על מה שמפריע, ישר הוא נעלב.

באמת שאני כבר מבולבלת ומיואשת. אני יודעת שבתוך תוכו הוא אוהב אותי, או שככה אני רוצה להאמין (הוא לא אומר אף פעם).

 

למה אני צריכה להמשיך את זה? לא מגיע לי קצת יותר? איך אני מסבירה לבן אדם שלא יודע להקשיב שהוא צריך להשתנות? לפעמים נראה לי שכבר לא אכפת לו.

 

תשובה:

רואה ולא רואה, מבינה מה קורה ולא מבינה. קראתי את הפנייה וחשתי שאני קוראת מכתב של אשה שחיה במציאות כפולה. המציאות שלך, שאת יודעת היטב מה קורה בה, מה את מרגישה ומה מפריע לך, ומציאות אחרת, מעוותת, המוכתבת לך על ידי ההתנהגות התמוהה של בן זוגך. אני מבינה שניסית לברר ולא קיבלת הסבר, את מוחזקת באפלה, בלי שום רמז לסיבות ולמניעים להתנהגות שלו, והגרוע ביותר – בלי הכרה ואישוש לכך שאת רואה נכון. וכשמישהו לא מקבל שיקוף כזה, אישור לאופן התפישה שלך את המציאות, זה משאיר אותך מבולבלת, מעורפלת, עם שאלה מתמדת האם את רואה בכלל מה שאת רואה.

 

היעדר התקשורת ביניכם זועק מכל שורה במכתב

מכתבך חשוב, ואני מקווה שאנשים יקראו בו ויבינו עד כמה זה הרסני כשאין הבהרה בין בני זוג לגבי מה שעובר על כל אחד, כשאין יכולת "להציץ" פנימה ולשמוע – מה כל אחד רוצה, מה מפריע, מדוע הוא מתנהל כך, מדוע הוא הודף אותך וכדומה. היעדר התקשורת ביניכם זועק מכל שורה במכתב.

 

ויש לי שאלה מעט אירונית: מה כל זה קשור לאהבה? איך ומאיפה את שואבת את האמונה שהוא אוהב אותך? האם התנהגות כזו נראית לך משהו תקין בין שניים שאוהבים? אפילו ידידים מרוחקים ביותר לא מתנהגים ככה זה לזה. על אחת כמה וכמה זוג אנשים שחולקים בית ומשפחה.

 

לטעמי, עם אהבה כזו, עדיף כבר אויב הגון שמתווכח ונלחם איתך. ההתעלמות שאת מקבלת מבן זוגך נראית לי סוג של אלימות. זה כואב לא פחות ממכות, זה משאיר אותך בעמדת חולשה ונחיתות, זה לא מאפשר לך להכיר בזכויותיך ולממש את צרכייך בחיים, כמו בילוי, חברה או עשייה מחוץ למסגרת של עבודה-בית.

 

ייתכן שהתעלומה איננה תעלומה, בעלך פשוט חי חיים נוחים מאוד, והוא רואה שזה מצליח לו. הבגידות שלו לא נתקלות בתגובה תקיפה, הוא יוצא ומבלה, ואת לא מתקוממת מספיק חזק. את לא משאירה אותו בערב ואומרת "היום אני יוצאת עם חברות, תכין בבקשה לילדים ארוחה ותשכיב אותם". כאילו הוא לא חלק מהפרויקט הזה שהקמתם ביחד שנקרא בית ומשפחה. כאילו הזוגיות היא לא דבר שהתחייבתם אליו כשנישאתם. הוא חי לו חיים נוחים ואנוכיים, וכנראה שאת מאפשרת את זה.

 

השאלות שכתבת הן שאלות חשובות, אולי כדאי לך להתחיל ולחפש את התשובות: מדוע את אוהבת אותו? איך אפשר לאהוב אדם שכל כך מרעיב אותך? מה שחשוב הוא שאת תחפשי את התשובות שלך, בעזרת שיחות עם אנשים, חברות, משפחה, פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, שיעזרו לך למצוא את התשובות האמיתיות והעמוקות לסיבות שהביאו אותך למצב הנוכחי. וכשתדעי למה את מאפשרת למצב הזה להימשך, אולי גם תדעי מה לעשות הלאה, האם לפרק את הקשר, אם להתעמת איתו ולהתעקש על שינוי ביחסים, או להמשיך ככה עד שמשהו מבחוץ יקרה וינער אתכם.

 

אציע לך ולקוראים במצב דומה כמה השערות, מניסיון כללי עם מצבים כאלה. קחי את השאלות האלה כחומר למחשבה ולבירור:

 

• האם גם בתור ילדה ונערה קיבלת רק פירורי אהבה ולמדת להסתפק בזה?

• האם אינך מאמינה שמגיע לך יותר?

• אולי גם את חוששת מאינטימיות וקירבה?

• אולי יש משהו שנוח לך בחיים המנותקים האלה? אולי זה חוסך ממך להשקיע בזוגיות, לקיים יחסים או לתמוך?

• האם את תלויה כלכלית או נפשית בבן זוגך?

• האם יש אינטרס סמוי אצלך ואצלו לשמור את הקשר כפי שהוא? למי זה מועיל וכדאי?

 

יש עוד הרבה שאלות כמובן, העיקר הוא, שתצאי לדרך בחיפוש אחר תשובות ותאמיני שמגיע לך לפחות להבין מדוע נתקעת באורח חיים כל כך מתסכל וחלקי, וכיצד לעשות שהחיים החד-פעמיים שלך יהיו יותר מספקים עבורך.

 

בהצלחה!

 

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הוא לא מסוג האנשים שיחבקו פתאום או יתנו נשיקה
צילום: ויז'אל פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים