קוראים לי יוסי, ואני אעשה כל מה שתבקשי
יש לה הליכה גאה ויופי אקזוטי, מלכה של שבט מדברי, אבל אני רואה אותה תמיד מסתובבת עם גבר צעיר, אז חשבתי שרק אכאיב לעצמי אם אפתח תקוות ביחס אליה. פנטזיה בשמש
בוקר חורף קיצי, השמש שוטפת את המרפסת שלי ואני משזפת את גופי להנאתי. צלצול בפעמון הדלת. "רק רגע", אני צועקת, עוטפת את מערומיי בחלוק מגבת ומדשדשת יחפה לדלת הכניסה.
השכנה מלמעלה עומדת בפתח עם משקפי שמש ובידה סל שמתוכו מציץ כלבלב זעיר ועצבני. העיניים שלה נסתרות, ואיני יכולה לראות להיכן היא מסתכלת. היא עומדת קרוב אליי ואני מריחה את ריחה ונסוגה מעט. היא משדרת יופי מזרח תיכוני חושני. ראיתי אותה כמה פעמים, אי אפשר שלא להבחין בה, בהליכה הגאה שלה, בלבוש הזרוק האופנתי שלה, ובגוף הרזה שמתנועע מתחת לבגדים. לא דיברנו מלבד שלום נימוסי. יש לה בעל או חבר שנראה כמו נער צעיר בגוף של גבר. ראיתי אותם חוזרים לילה אחד, היא בראש והוא צעד אחריה כאילו הם זרים זה לזה.
"שלום", היא אומרת, "אני השכנה מלמעלה, ראיתי אותך משתזפת, יום כל כך יפה, חשבתי שאולי נכיר קצת, אנחנו הרי שכנות".
"כן", אמרתי, "אני אוהבת את השמש של הבוקר יחד עם הרוח הקרירה, אני מקווה שזה לא מפריע לך".
"לא, להפך", היא אומרת, "יש לך גוף מדהים".
"תודה". אמרתי והסמקתי.
היא עדיין עומדת שם בפתח, אני מתלבטת אם להתחיל קשקוש שכנות בנאלי או אולי להזמין אותה פנימה מתוך נימוס, או לתת לה להתבשל טיפה; הרי היא זו שצלצלה בפעמון הדלת.
היא מורידה את משקפי השמש, יש לה עיניים ירוקות בהירות, היא ממש יפה. אני מזמינה אותה פנימה, הכלבלב מיד קופץ מהסל ומתחיל לרחרח מסביב. היא מתיישבת באלגנטיות על הספה, ברכיה צמודות, ואני יושבת מולה. יש לה יופי אקזוטי, מלכה של שבט מדברי, אבל אני יודעת שהיא אשה של גברים ורק אכאיב לעצמי אם אפתח תקוות ביחס אליה.
"מה שמו?" אני שואלת.
"יוסי". היא עונה, ואני בוהה בה בשאלה. "הכלב?".
"כן, יוסי זה הכלב, על שם החבר הראשון שלי, שתמיד קיפץ סביבי".
יוסי מרגיש שמדברים עליו, הוא עומד מולנו רועד ונושף, וזנבו מיטלטל בפראות, עיניו שחורות מבריקות ופרוותו ארוכה ומדולדלת. יש לו פנים חכמות כפני אדם זקן.
"יש לך חבר?" אני שואלת קצת בחוצפה
שוב שקט. אני מנסה לחמם את האווירה, מנסה ללטף את יוסי. הוא נסוג ובורח ממגע ידי וקופץ על ברכיה של שכנתי. הוא מסתכל בי בזעם, רוטט ומנפנף בזנבו, והיא מחבקת אותו ומתנצלת: "הוא בדרך כלל אוהב נשים, לא יודעת מה קרה לו"."יש לך חבר?" אני שואלת קצת בחוצפה.
"לא, הוא הבן שלי", היא עונה במהירות.
שוב שקט, מרגישה מתח באוויר. "את רוצה אולי לימונדה קרה?" אני שואלת.
"אני לא רוצה להפריע לך", היא אומרת, "תמשיכי להשתזף, נדבר פעם אחרת".
היא קמה ממקומה ואני קמה איתה. יוסי קופץ אוטומטית לתך הסל שלו, ואני תופסת אומץ: "אולי תבואי ונשתזף יחד?" אני מציעה כאילו זה לימונדה בטעם תות.
היא מחייכת בשמחה כאילו היא ציפתה להזמנה. "אוקיי", היא אומרת, "אלבש בגד ים ומיד אחזור".
אנחנו שרועות במרפסת על כסאות נוח. אני חשופה והיא בבגד ים זעיר. יוסי נצמד אליה מלקק את אצבעות רגליה.
"הוא לא הבן שלי", היא אומרת, "אבל גם לא חבר. הכנסתי אותו לביתי כי אין לו דירה והוא נמצא בפסק זמן בחיים שלו, מחפש את עצמו, מחפש מה לעשות".
"וכמה זמן הוא אצלך?"
"לא יודעת, לא הרבה, אולי שנה. אני עובדת כל היום והוא מנקה את הבית, מבשל, מכבס, מטייל עם יוסי, מתעמל עם המשקולות שלו, סידור נוח בשביל שנינו. הוא נקי ומסודר, אין לו חברים או חברות והוא לא מפריע לי בכלל".
"ומה קורה כשאת יוצאת או מביאה מישהו לבית?" שאלתי באומץ.
"את יודעת מה, זה לא כל כך יצא לי בשנה האחרונה, די הזנחתי את הצד הרומנטי, ובכלל נמאס לי מהדייטים המשמימים, והמשחקים של הטלפונים ומדורי ההכרויות, הברים האפלים, והגברים שרק דבר אחד בראשם. נמאס לי, לקחתי קצת חופש, קצת מנוחה, קצת ליהנות מהחיים, קצת להשתזף בלי דאגות".
היא מפסיקה, מסתכלת על עירומי ואומרת: "אין לך פסי שיזוף. ובכלל יש לך גוף נהדר, כמו אדוניס".
לא ידעתי אם להיעלב או שזו היתה מחמאה. אמנם יש לי ציצים קטנים, אבל אני בכל זאת נשית בכל רמ"ח איבריי.
היא מסירה את החלק העליון של הביקיני שלה וחושפת חזה עגלגל, בהיר ובתולי.
"הם ישרפו לך", אני אומרת, "שימי קרם הגנה".
היא מהנהנת מוציאה את הנייד שלה ומחייגת: "יוסי חומד", היא אומרת, והכלב מפסיק ללקק, חושב בטעות שקראו לו, "תביא לי בבקשה קרם שיזוף מארון הקרמים שלי. אני אצל השכנה למטה, כן זו שהשתזפה במרפסת". הכלב חוזר ללקק בחריצות..
"גם לו קוראים יוסי?" אני מתפלאת.
"לא", היא אומרת "אני קוראת לו יוסי, זה הרבה יותר פשוט, לא צריכה לזכור כל כך הרבה שמות מסובכים".
יוסי מותק", היא אומרת, "תמרח לי את הגב בבקשה"
יוסי נכנס למרפסת. מקרוב אני רואה שהוא ממש ילד, אולי בן 20. שיער שחור ארוך ומתולתל, גוף גמיש ושרירי. הוא מושיט לה שפופרת גדולה. היא מורחת קרם בשפע על שדיה, ואני מלקקת את שפתי. אני חושבת שהיא מרגישה שאני נמשכת, ואולי היא משחקת בי. יוסי עומד וצופה בצייתנות.
"יוסי מותק", היא אומרת, "תמרח לי את הגב בבקשה".
יוסי מורח קרם בנדיבות ומעסה את גבה. היא נאנקת ומציצה לראות את תגובתי. יש לה גב כחוש וחלק, ואני מחייכת אליה בנימוס.
"יותר למטה יוסי", היא פוקדת ומסתכלת על תגובותיי.
יוסי עובד בשקדנות, שרירי זרועותיו תפוחים מהרמת משקולות, אצבעותיו מנסות להחדיר את הקרם החמקמק לבשר הרזה והקפיצי. נראה לי שהוא די מיומן במלאכת העיסוי ומריחת קרמים.
"אוקיי", היא אומרת, "אתה יכול לעלות למעלה. תכין לי אמבטיה חמה, בעוד חצי שעה אני אעלה".
יוסי עוזב והיא מסתכלת עלי, מחייכת.
"את רואה, אני חיה בגן עדן, הוא כזה חמוד ויפה ושרירי וחזק, לא מתלונן, לא בוכה, מבשל יותר טוב מאמא שלי, מפנק בלי גבול, מוריד את המכסה של האסלה, מה חסר לי?"
תוך כדי דיבור מלכת המדבר מסירה את החלק התחתון של הביקיני. פלחי אחוריה מבהיקים מלובן.
"היי", אני אומרת, "אם את רוצה קרם או עיסוי רק תגידי".
היא מסתכלת עלי בחיוך ושואלת "איך קוראים לך?"
"בשבילך? - יוסי", אני עונה ופותחת את מכסה השפופרת הגדולה.
אוהבת את השמש של הבוקר יחד עם הרוח הקרירה
צילום: index open
מומלצים
