שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אלטלנה טובעת

    סרטון וידיאו קצרצר המנציח מאורע היסטורי גדול

    ב-20 ביוני 1948 הגיעה לחופי ישראל אוניית האצ"ל "אלטלנה" כשעל סיפונה 900 עולים ומצבור נשק גדול. הגעת האוניה הביאה לפתיחת עימות אלים בין אנשי אצ"ל לכוחות צה"ל שבמהלכו נהרגו 16 איש. ב-22 ביוני, בהוראתו של דוד בן גוריון, טובעה האוניה בהפגזת תותח.

     

    פרשת אלטלנה נחשבת לנקודה כאובה בהיסטוריה הישראלית, וגם כיום, שנים לאחר התרחשותה, ישנן מחלוקות וגרסאות שונות בנוגע למניעי הצדדים המעורבים בה ולמהלכיהם. בסרטון שלפניכם מנציח פרד מונוסון במצלמתו את האונייה כשהיא תקועה על שרטון. אמנם זהו רגע קצרצר, אבל תמונה זו אוצרת בתוכה משקעים עמוקים הניכרים בהיסטוריה הישראלית עד ימינו אנו.  

      

    האוניה אלטלנה שוקעת מול חופי תל אביב. מתוך "אני הייתי שם בצבע" סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין. באדיבות ארכיון מונוסון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    כיצד החלה פרשת אלטלנה?

     

    ארגון אצ"ל רכש את הנחתת אלטלנה (1,820 טון) בארה"ב, והביאה לחופי הארץ ביוני 1948, בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. אלטלנה היתה טעונה נשק ותחמושת שרכש האצ"ל בצרפת, בשווי חמישה מיליון דולר, כמו כן שהו על סיפונה כ-900 עולים שנועדו להצטרף לכוחות אצ"ל במלחמת העצמאות. רב החובל של האונייה היה מונרו פיין, ומפקדה מטעם אצ"ל היה אליהו לנקין.

     

    עם הקמת המדינה היו כל כוחות אצ"ל אמורים להתפרק ולהצטרף לצבאה. רובם אכן הצטרפו לצבא, שהוקם רשמית בשם צה"ל זמן קצר לפני כן: ב-1 ביוני נחתם הסכם על הצטרפות אנשי אצ"ל לשורות צה"ל, אך ירושלים טרם נכללה אז רשמית בתחומי מדינת ישראל, ולכן הודיע האצ"ל שכוחותיו בעיר שומרים על עצמאותם. הנשק שעל סיפון אלטלנה יועד, על פי הודעת מפקדת האצ"ל, לחברי הארגון שהתגייסו לצה"ל, וחלק ממנו יישלח לכוחותיה בירושלים.

     

    ב-11 ביוני 1948 יצאה אלטלנה מנמל פורט דה בוק בצרפת. בעוד האונייה בלב ים, החלו מגעים רצופי חשדנות הדדית בין נציגי הממשלה בראשות דוד בן-גוריון לבין מפקדת האצ"ל בראשות מנחם בגין. הממשלה דרשה למסור לצה"ל את כל הנשק (אם כי הסכימה שחלק ממנו יישלח לירושלים), משום שסירבה להסכים לכך שהאצ"ל יחזיק במסגרת הצבא יחידות נפרדות ויצייד אותן בנשק משלו. זאת ועוד, הגעתה של אלטלנה היתה בגדר הפרה של תנאי ההפוגה, ולכן הורתה הממשלה לארגון לכוון את הספינה לחוף שומם מול כפר ויתקין.

     

    על סף מלחמת אחים

     

    אלטלנה הגיעה לחוף המיועד בשעות הערב של ה-21 ביוני, חלק מן הנשק נפרק, ורבים מהנוסעים ירדו מהאונייה. כוחות צה"ל הקיפו את איזור הנחיתה. אך אז נמסר למפקדת אצ"ל אולטימטום מטעם משרד הביטחון: למסור מיד את האונייה, על הנשק שנותר בה, לידי מפקד הכוח הצבאי שבמקום. מפקדת האצ"ל סירבה. החלו חילופי יריות, והמפקדה בחרה להסיע את האונייה (שעל סיפונה נמצא באותה העת מנחם בגין, מפקד האצ"ל) לחוף תל אביב באותו הלילה. מהלך זה, נטען בשנים לאחר מכן, נועד לאפשר את פריקת הנשק מן האוניה בחסות תומכי האצ"ל.

     

    בבוקר היום שלמחרת (ה- 22 ביוני), הגיעה האוניה לחופי תל אביב ועלתה על שרטון. על החוף פרצו התנגשויות אלימות, ובן-גוריון דרש מאנשי האצ"ל כניעה מוחלטת. כמה חיילי צה"ל, אנשי אצ"ל לשעבר, נטשו את יחידותיהם ובאו לחוף כדי לעזור בפריקת הנשק, חרף האיסור שהטילו שלטונות הביטחון. חיילים נוספים סירבו להתעמת עם כוחות האצ"ל ונעצרו. במהלך העימות הוזעקו כוחות הפלמ"ח למקום, ובשלב מסוים החלו חילופי אש (ישנן מספר עדויות המצביעות כי גם מהספינה נורתה אש).

      

    על פי עדויות אנשי האצ"ל הורה בגין לאנשיו שלא להשיב אש, על מנת למנוע מלחמת אחים. עם התפתחות העימות בין הכוחות הורה בן-גוריון להביא למקום אחד מהתותחים הספורים שהיו אז בידי צה"ל, ויריית התותח העלתה את האוניה באש.

     

    אנשי האצ"ל שעל הספינה (בהגיעה לחוף תל אביב נותרו עליה כ-100 מהם) ספגו אבידות, ובחילופי האש על החוף נהרג חייל אחד של צה"ל. בסך הכול נהרגו במהלך האירוע מתחילתו 16 איש.

     

    אחרי אירוע אלטלנה פורקו יחידות אצ"ל בצה"ל ופוזרו ביחידות הרגילות; רבים מבכיריו נעצרו, אך בסופו של דבר לא הועמדו לדין. לאחר כמה חודשים פורקו גם הכוחות העצמאיים של אצ"ל בירושלים.

     

    אחרית דבר

     

    תוצאותיו הקטלניות של העימות בין הכוחות עוררו סערה ציבורית עזה, בעיקר בקרב מתנגדיו של בן-גוריון. בתגובה לטענות הצהיר בן-גוריון כי הורה להפגיז את אלטלנה בשם עקרון הממלכתיות, כיוון שאין מדינה מתוקנת יכולה להסכים שיהיה בה צבא פרטי. "זהו ניסיון לדרוס את המדינה," אמר, ואף הצמיד לתותח ששימש לירי על האונייה את הכינוי "התותח הקדוש".

      

    על פי מספר עדויות חשש בן-גוריון מניסיון השתלטות בכוח של תנועת האצ"ל (שגובתה בכוח פוליטי) על הנהגת היישוב - למרות המסרים שהועברו לו מהנהגת האצ"ל כי אין ממש בחשש הזה. בשם אותו עיקרון ממלכתי הורה בן-גוריון לאחר מכן על פירוק מטה הפלמ"ח, שנחשד בעיניו בנאמנות לחוגי שמאל פוליטיים. טענה אחרת היא כי אלטלנה שימשה ככלי בידי בן-גוריון על מנת לבסס את מעמדה של מפא"י כמפלגה השלטת ואת מעמדו כמנהיג היישוב העברי.

     

    העיסוק בפרשת אלטלנה נמשך עשרות שנים לאחר סיומה. סיווגה כאירוע מכונן לקביעת ריבון אחד במדינת ישראל או כמניפולציה פוליטית של הנהגת מפא"י, נובע במידה רבה מהשתייכותו הפוליטית של המתבונן. סוגיה משנית, שהתעוררה שנים לאחר האירוע, נוגעת למידת מעורבותו של יצחק רבין בחילופי האש במקום. על פי עדותו שלו הזדמן רבין (ממפקדי הפלמ"ח באותה עת) לחוף הים בת"א שמולו עגנה אלטלנה.

     

    עם התפתחותו של העימות פיקד על כוח קטן שהוצב במפקדת הפלמ"ח ("הבית האדום", על חוף ת"א), הורה על הירי באנשי האצ"ל והשתתף בירי בעצמו. עם זאת טען רבין כי לא היה מעורב בירי התותח (ה"קדוש") על האונייה. על מידת מעורבותו הפעילה של רבין באירוע כולו, ועל העדויות השונות הנוגעות לה (בעיקר בשאלה האם הורה על ירי התותח), קיימת מחלוקת ציבורית ומחקרית.

     

    לכל כתבות הוידאו בסדרת "אני הייתי שם בצבע" - לחצו כאן

     

    מי אתה פרד מונוסון?

    בשבועות הבאים נציג בפניכם סרטונים בלעדיים נוספים מתוך אוסף סרטיו של פרד מונוסון. מי היה מונוסון? באילו נסיבות צילם את האירועים החשובים ביותר בתולדות המדינה לפני הקמתה ובשני העשורים הראשונים שלה? כיצד ניצל ארכיון סרטיו ברגע האחרון מהשמדה? את התשובות לשאלות אלה ואחרות וחשיפה של סרטיו הצבעוניים הנדירים כינס הבימאי אבישי כפיר (מנהל ארכיון מונוסון) לכדי סרט תעודי בשם "אני הייתי שם בצבע" (סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין). למידע נוסף אודות הסרט - לחצו כאן.   

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אלטלנה מול חופי תל אביב
    באדיבות ארכיון מונוסון
    פרד מונוסון
    באדיבות ארכיון מונוסון
    מומלצים