כל כך הרבה גברים, כל כך מעט אופציות
נראה שאתרי ההיכרויות מלאים בגברים מושלמים וטובים שמחפשים את האחת. כל מה שנותר לי לעשות הוא לבחור אחד מהערימה. אבל, כשאני מנסה בפועל, אני נתקלת בעיקר בטיפוסים שעדיף לסרב להם, או בכאלה שלא יודעים מה הם רוצים
חודש וחצי אחרי, החלטתי שהגיע הזמן להמשיך הלאה. פתחתי את הכרטיס שהוקפא בשני אתרי ההיכרויות והתחלתי לטייל. שיטוט באתרים האלה הוא הרפתקה משעשעת ומרתקת עבורי, תוך ניסיון להבין אפילו במעט איך פועל המוח הגברי. אני בוחרת להסתכל על זה ככה, אחרת סביר להניח שהייתי מתייאשת אחרי השיחה הראשונה, או מקסימום אחרי הדייט השני.
עברתי על נוסח הפרופיל שלי, רק כדי לוודא שהכל שם תקין ולא צריך לרענן: "אשה מושלמת? ממש לא. אין דבר כזה. אני יכולה לכתוב חיבור טריוויאלי, סטנדרטי ובנאלי כמו כולם על כמה אני אינטליגנטית, סימפטית, רגישה ורגשנית, כנה, פתוחה ואמיתית, כתבנית וחרזנית, בשלנית או אכלנית. אני יכולה להגזים ולומר כמה טוב אני נראית או סקסית וכמובן נפלא לגילי, ואני יכולה גם לספר כמה אני לא פוטוגנית. אבל, אני פשוט מי שאני, מושלמת עבור מי? בזמני הפנוי אוהבת אמנות, אוהבת מאוד לרקוד, אוהבת גם את הים והשמש ומתה על קפה וספר טוב. בקיצור, אוהבת את החיים".
החלטתי שהניסוח טוב וסימנתי את המחסומים עבורי: גיל, גובה, מרחק גיאוגרפי וסטטוס משפחתי. לתדהמתי, מצאתי כמות לא מבוטלת של גברים. כולם מושלמים וטובים, מפנקים ומחפשים זוגיות אמיתית, ואת האחת שתעשה להם פרפרים, רק שהם כנראה לא זוכרים שפרפרים גם מסמלים בדידות. נראה שכל מה שנותר לי הוא לחטט בתוך הערימה ולשלוף את האחד.
"היי, ממש לא מפריע לי שאת מבוגרת ממני"
הם באים בשלל דגמים, והצלחתי לזהות כמה בולטים במיוחד: ראשונים ולאו דווקא חביבים הם הצעירים שקופצים ברגע שנכנסת לאתר מישהי מבוגרת מהם ב-20 שנה לפחות. אחרי שני נסיונות כושלים לצ'אט, עוברים למתקפת הודעות:
-היי, מה... אם אני צעיר זתומרת שאין לנו על מה לדבר?
-היי, ממש לא מפריע לי שאת מבוגרת ממני. אני בוגר בנפשי!! תעני לי!!!
אחריהם מגיעה קבוצת הנמוכים מדי עבורי. הם טורחים להודיע לי ברוב התחשבות שלא אכפת להם שאני גבוהה מהם, ושהם אפילו יצאו בעבר עם מישהי שעקפה אותם בראש. הכל טוב ויפה, אבל משהו אחד תמיד נותר לא מובן לי אצלם: למה קשה להם להבין שלי זה כן מפריע? לא מעוניינת. תודה.
יש גם את אלו שמסרבים לקבל את העובדה שיותר מחצי שעה נסיעה זה יותר מדי עבורי כדי לתחזק קשר, וסיבותיי עימי. אחרי שהם מתעקשים לספר שאהבה חוצה גבולות, אני נאלצת להשתמש במשפט שבדרך כלל מעיף אותם: "אתה חושב שאני אסע 100 קילומטרים בשביל עשרה סנטימטרים?"
כשאני מחליטה להשיב להודעה או לשוחח בטלפון, אני נתקלת בתזות שונות שהגבר הפוטנציאלי פיתח לגבי מערכות יחסים בכלל, וחלקן של הנשים בהן בפרט. כבר למדתי את הסיבה בגינה נשים בנות 50, לטענת אחד מהם, נראות בלויות ומקומטות הרבה יותר מבנות 40 - הן לא עושות מספיק סקס, לכן עור הפנים שלהן לא מטופל. מתברר שכולנו הופכות חסודות בגיל 50 ומפסיקות לטפל בעצמנו. כן, בטח.
אתה מתגעגע אליי, או מתעקש לפספס אותי?
היו כמה שהסבירו לי באריכות שמערכת יחסים טובה לא יכולה להתקיים בלי התאמה מינית, לכן רצוי לבדוק את הנושא קודם, ואם יש התאמה נוכל לבזבז זמן על שיחות נפש. בכל מקרה, את הנפש בטוח יהיה אפשר להתאים.
או לחילופין, כבר נשאלתי לא פעם אחרי דייט על כוס קפה: "טוב, מה את עושה עכשיו?" ואחרי שהסברתי שיש לי בית, אמרו לי: "אולי תבואי אליי, חשבתי לנצל את המומנטום". לא ידעתי שאני צו השעה, בכל מקרה, כמו מומנטום אני בטוח לא נראית.
פונה אחד שזכור לי במיוחד היה גבר בן 49 שדווקא נשמע כבעל דעה צלולה. שוחחנו בטלפון כשעה, החלפנו תמונות והחלטנו להיפגש למחרת. בשעות הצהריים הוא התקשר, אמר שנמצא בסביבה ושאל אם בא לי לרדת לכמה דקות כדי שנראה זה את זה. זרמתי, ואחרי פגישה של חמש דקות קיבלתי סמס בו נכתב: את מקסימה. עניתי בתודה ואז, אף מילה. דומיה, שקט, כלום!
יומיים אחר כך, 23:00, הגיע סמס נוסף:
-I miss you
-miss באנגלית זה להתגעגע וגם לפספס... לאיזו קטיגוריה אתה שייך?
-מתגעגע
-טוב, עכשיו 23:00 ואני הולכת כבר לישון, אני בטוחה שתחזיק מעמד עד מחר
מחר הגיע אחרי ארבעה ימים, בצורת סמס נוסף:
-רוצה לראות אותך.
נו, מה עובר עליו? כמובן שהוא יכול להמשיך לרצות, לתרגיל את האנגלית שלו ולהתגעגע, אבל לא אליי.
אני חוזרת לנתח את העבר
אבל אלו שאני הכי אוהבת, הם הגברים שמאוד נהנים לשוחח איתי ומספרים לי כמה השיחה זורמת ומעניינת וכמה אני נשמעת אשה רצינית וחכמה. הם אפילו טורחים לשלוח סמס אחרי השיחה:
-את מתוקונת.. אהבתי
הם גם מוסיפים סמיילי קטן רק בשבילי. אבל נראה שאשליית המתיקות שלהם נובעת מעודף סוכר שהם שמו בקפה ששתו בזמן ששוחחו איתי, כי אחר כך נעלמות עקבותיהם.
כל שנותר לי הוא להתרפק על זכרונות מערכת היחסים האחרונה שלי. שם לפחות ידעתי עם מי אני מתעסקת. בעצם, גם זה לא מדויק. הוא עזב כי... עוד לא ממש הבנתי את הסיבה. זה היה שילוב של קינאה וחשדנות לגביי, או מה שאני יותר בטוחה לגביו - הוא העלה את הקשר שלנו לעולה במזבח הבעיות האישיות שלו.
זה חייב להיות זה, אחרת למה הוא החליט לשיר לי פעמיים את "האחת שלי" של ישי לוי בטלפון, חודש וחצי אחרי שסגרנו עניינים?
הודעתי לו שקבעתי לו תור בשער מנשה אצל הפסיכיאטר. פסיכולוג כבר לא יעזור לו. אני אבקש את הדיאגנוזה אחרי הפגישה, כי בכוחות עצמי אני לא מסוגלת להבין איך הראש הגברי עובד.
לפנייה לכתב/ת 
