שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מלקטת גרגרים בשינקין
    עשינו ביקור בית אצל המשוררת מאיה בז'רנו, שמענו ממנה איך היא פותחת את הבקרים, למה היא חושבת שהיא סוג של דינוזאורית ומה זה בדיוק "גרגרים" עבורה

    המשוררת מאיה בז'רנו גרה לא רחוק משינקין, תל אביב, אבל ללא ספק גרה בעולם אחר, עולם משלה, עולם דינוזאורי במידת מה, כך לפחות היא מכנה אותו. יש לה שתי פינות עבודה; אחת "אנלוגית", בה היא קוראת וכותבת בכתב יד, והשנייה "דיגיטלית", פינת המחשב אליו היא מעתיקה כל מה שראוי להעתיק.

     

    בז'רנו. בין גרגרים לפרפרים (צילום: יהונתן צור. עריכה: דפי מקל)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    את מקום העבודה האנלוגי, העיקרי, בחרה לעטר בכל מיני גלויות, צילומי עיתונות (גם של ברק אובמה), מזכרות אישיות ותמונות שלה מכל מיני זמנים. "אני תולה את התמונות האלה כדי להיזכר מי אני", היא אומרת.

     

    בלי שום קשר לספרים אותם פרסמה, בז'רנו כותבת משנות ה-70 יומנים אישיים, אותם היא מכנה "פרפרי חול". "יש לי כבר 13 מחברות ויום אחד אפרסם את המיטב מזה בספר", היא אומרת. לצד היומנים, היא החלה ליצור מה שהיא מכנה "גרגרים" - משפטי שירה אותם היא מלקטת מחייה. "זה לא היי-קו, אולי זה קצת דומה", היא אומרת.

     

    בז'רנו, ילידת 1949, הוציאה לאור 9 ספרי שירה, האחרון שבהם "התעוררתי בלבו של אלכסון" (2009, הקיבוץ המאוחד). היא זכתה בפרס ברנשטיין על הספר "רצף השירים", בפרס ראש הממשלה על "מזמורי איוב" ובפרס ביאליק על מכלול שיריה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים