שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרופ' לן קליינרוק: האיש שמכיר את כל הרשת
    אם יש מי שראוי לתואר "ממציא האינטרנט", זהו פרופסור לאונרד "לן" קליינרוק מאוניברסיטת UCLA שבקרוב יבקר בישראל. שוחחנו איתו על ניטרליות, הרשת העצבית של העולם והימים התמימים יותר של הרשת. מיוחד ל-ynet

    לשדרן הרדיו רזי ברקאי קרתה בשעתו פאדיחה מתוקשרת, כשביקש להעלות לשידור את "האחראי על האינטרנט", טעות שלא נשכחה לו עד היום. אם יש אדם אחד שכן ראוי אולי לשאת בתואר הזה, הוא פרופסור ליאונרד קליינרוק, האיש שבמעבדתו זרמו הביטים הראשונים של מה שלימים יהפוך להיות האינטרנט.

     

    קליינרוק יגיע בתקופה הקרובה לביקור (לא הראשון, אגב) בישראל, שבמסגרתו יקבל תואר דוקטור של כבוד מהטכניון ואת פרס "דן דוד", של אוניברסיטת תל-אביב.

     

    פרופסור לאונרד קליינרוק מאוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס (UCLA), הוא האיש שהניח את היסודות המתמטיים הנדרשים לתקשורת הנתונים שבסופו של יום תהיה זו שתשמש את האינטרנט. ב-1960, כתב את עבודת התזה שלו, ב-MIT (משם גם קיבל את תואר הדוקטורט שלו ב-1963), שעסקה בתקשורת נתונים רחבה בין מחשבים. התזה נכתבה כמעט עשור לפני לידת האינטרנט, ב-1969, במעבדה שלו.

     

    אינטרנט - מחבר בין אנשים

    לשאלתנו האם חזה זאת כשכתב את העבודה שלו, הוא עונה בשלילה. "עבודת המחקר שלי עסקה אז בפיתוח דרך שבה מחשבים יוכלו לתקשר ביעילות ובצורה רחבה", מספר קליינרוק.

     

    ביום שלאחר חג העבודה ב-1969, הגיע למעבדתו של קליינרוק, המחשב שיהפוך להיות הנקודה הראשונה של האינטרנט. המחשב, שנבנה בהזמנה מיוחדת מחברת הוניוול, נקרא IMP - ראשי תיבות של Interface Message Processor.

     

     

    חודש לאחר מכן, הותקן מחשב נוסף במכון המחקר בסטנפורד, שהפך להיות הנקודה השניה של הרשת, והחל ניסיון התקשורת הראשון בין שני המחשבים, כאשר החבורה של קליינרוק ניסתה לעשות כניסה מרוחקת על המחשב בסטנפורד. הפקודה שניסו להעביר הייתה login, אבל הם הצליחו להעביר רק L ו- O, לפני שהתקשורת קרסה. בניסיון השני זה הצליח.

     

    גם אז, קליינרוק לא ראה את הרשת כמשהו שמקשר בין אנשים, אלא כמשהו שנועד לקשר בין מערכות מחשבים. "מה שפספסתי אז", אומר קליינרוק, "הוא שאפילו אמי בת ה-99, שנפטרה לפני כמה שנים, תהיה מחוברת לאינטרנט. אני עסקתי בתקשורת בין מחשבים, לא בין אנשים. לא הבנתי את זה עד שנוצר האימייל, כשנתיים אחר כך, ואז זה השתלט על כל התנועה – ואז הבנתי: מדובר באנשים".

     

    מכיר את כולם באינטרנט

    האם היום הוא היה עושה את הדברים אחרת?

     

    "התרבות המוקדמת של הרשת, הייתה של שיתוף פתיחות, אתיקה. מערכת שבה כולם הכירו את כולם. אני הכרתי את כל מי שהיה באינטרנט אז. כולם היו מהימנים, כולם התנהגו יפה, והמטרה הייתה לפרוש טכנולוגיה שאנשים ישתמשו בה וימצאו אותה יעילה.

     

    הייתה נטיקה, לא השתמשו לרעה, לא צעקו ולא שלחו ספאם. זה עבד יפה במשך 20 שנה", מספר הפרופסור.

     

    "היבט אחר היה שאנשים יכלו לפעול באנונימיות, ולכן לא הטלנו מגבלות על חברות. מן הסתם, הם היו צריכים להימנות על קהילת חוקרי מדעי המחשב, ולכן לא שמנו מגבלות.

     

    מה שקרה הוא שברגע שיש לך מערכת שמאפשרת לכל אחד, מכל מקום, מכל מכונה, להתחבר ממרתף ביתו, תוך כדי שתיית קולה ועישון סיגריות, וגם אם הוא אדם נמוך, שמן ומכוער - להגיע למיליוני אנשים ללא השקעת מאמץ או כסף, באנונימיות ובמיידיות – זוהי הנוסחה המושלמת לצד האפל".

     

    מתקפת הספאם הראשונה

    "לאנשים יכולים להיות מניעים לא נכונים, וניתן לנצל זאת באופן רחב. וזה מה שקרה ב-1988, עם התולעת הראשונה, וב-1994, עם מתקפת הספאם הראשונה: 

     

    קנטון וסיגאל, היו שני עורכי דין, ששלחו באימייל פרסומת שלהם לסיוע בהשגת גרין קארד. אנחנו ראינו את זה ואמרנו: “מה זה לעזאזל? איך הם מעזים להשתמש באינטרנט שאנחנו המצאנו לצורכי פרסומת??”, אז שלחנו להם כמויות אדירות של מיילים בחזרה ואמרנו: “לא! רע! אל תעשו את זה! תתביישו!”.

     

    כמויות הדואר שהגיעו אליהם, בלי כוונה, הפילו להם את השרת. וכך גרמנו למעשה למתקפת מניעת השירות הראשונה – שהייתה תגובה תמימה לספאם.

      

    ומשם זה רק התדרדר. מה שהיינו צריכים לעשות אז, זה להכניס אימות משתמש חזק. כשאני מדבר איתך, שאני אדע שזה באמת אתה. ואם אתה שולח לי קובץ, שאדע שזה באמת הקובץ שאתה מתכוון לשלוח לי. אז (היינו צריכים לשתול - נ.ל.) אימות קבצים חזק, ואימות משתמשים חזק".

     

    "אם היינו מכניסים זאת, מה שלא עשינו, הדבר הראשון שהיה צריך להעשות עם האימות - הוא לכבות אותו. כך שנעודד אנשים להצטרף. לא רצינו להקשות על אנשים להצטרף.

     

    למעשה, היה לנו די קשה לשכנע אנשים להצטרף לדבר הזה שנקרא אינטרנט. היינו צריכים לשכנע אותם. חלק מהחוקרים חשבו שאם הם ישתפו את המחשבים שלהם, המימון שלהם יהיה בסכנה", אומר קליינרוק.

     

    "אז היינו צריכים לכבות את המנגנון הזה בהתחלה, וכשהצד האפל צץ, היה עלינו להפעילו מחדש. לצערי, זה מאמץ כבר בן 40 שנה, והדבר לא נעשה בתחילתו, והצד האפל נעשה כואב, מסוכן וכעת גם פלילי ומשמש לטרור - וזה מדאיג", הוא מסכם.

     

    התעשיה זיהמה את הרשת?

    ומה לגבי מוערבות התעשיה? האם פעם הייתה רשת תמימה יותר? מה עשתה הכניסה של גופים מסחריים לרשת והאם זה "זיהם" את הרשת? קליינרוק משיב בחיוב.

     

    "באותם ימים, היו רק את החוקרים ומרכזי המדע והצבא שמומנו בידי ARPA. זו הייתה קהילה סגורה. רק כשה-NSF (קרן המדע הלאומית - נ.ל.) נכנסו לתמונה והחלו לממן מחשבי על ברחבי המדינה, והאינטרנט היה הכלי המושלם לקשר ביניהם - נוצרה תשתית רחבה שנקראה ה-NSFNET.

     

    הרשת הזו החלה לחבר מדענים מכל הסוגים: כימאים, פיזיקאים, ביולוגים ועוד. היא התרחבה מאוד בשנות השמונים, וחלק ממעבדות המחקר שהצטרפו - ישבו בחברות מסחריות".

     

    "המדענים היו משתמשים ביניהם באימייל, וכשיש לך קבוצה, עמוק בתוך ארגון מסחרי, שרואה משהו נפלא כמו אימייל, זה דלף ממעבדות המחקר להנהלה ולשיווק. ועד מהרה הופיעו הדוט קום, גם בזכות מדיניות קבלה מאוד מתירנית של ה-NSF", מספר אבי האינטרנט.

     

    "כשאנחנו מגיעים לעידן ה-WWW, אל גור, אז סנאטור, שכנע את הנשיא דאז ג'ורג' בוש האב, לממן את השדרה של הרשת בבניית חיבורי ATM מהירים. בתחילת שנות התשעים ראינו עליה בכמות החיבורים של הרשת.

     

    ראינו עליה גם בכמות האנשים שרצו להשתמש ברשת, לצד ממשק נוח שנקרא ה-WEB. הדפדפן, הפך את הרשת נגישה לכולם - ובום! בסיס הקבלה התרחב בהרבה מעבר לעולם המסחרי, אל העולם הפרטי והחברתי".

     

    זה גרר עליה בסולם הנדסי של תפוצת הרשת, וכרגע יותר מרבע אוכלוסיית כדור הארץ מחוברת לרשת. אני שמח האינטרנט הפך לתעשיה. כמהנדס אני שמח שדברים עובדים יפה, ומתקבלים באוכלוסיה רחבה. זו לא רק טכנולוגיה, אלא גם מפעלים וצדדים נוספים בחיינו כמו חברה, חינוך ובידור קשורים לכך – זוהי תחושת סיפוק עילאית".

     

    "הספקיות ימנעו את היישומים שעוד לא חשבנו עליהם"

    ומה חושב מי שהיה בין האחראים להמצאת האינטרנט, על ההתערבות של הספקיות בתעבורה? "אני חושב שזה שגוי", אומר קליינרוק. "זה מפריע, וזה שובר את מודל הקצה לקצה שיצרנו. אני לא רוצה שהספקיות ימנעו יצירה של יישומים שאולי עוד לא חשבנו עליהם. וזה מה שיקרה אם הספקיות יתערבו".

     

    "הן מעלות טיעון שהוא טיעון עסקי, ולא טיעון טכני, מאחר והאינטרנט הפכה להיות סחורה. מה שקרה לעולם ה-PC, קורה עכשיו לעולם הפס הרחב. זהו עולם עסקי, ואתה לא יכול לדרוך לחברה על הרגליים ולפגוע בסחורה שלה".

     

    לפי קליינרוק, ניתן להשוות את שני העולמות מיקרוסופט ואינטל, בעלות מערכות ההפעלה והשבבים בהתאמה,  סחטו בשעתו את יצרני הפלטפורמות. כעת ניתן לראות שנוצר מצב דומה בתעשיית הפס הרחב.

     

    "אני לא משתמש בלינוקס או מפתח לזה, אבל אני חושב שתנועת הקוד הפתוח היא רעיון מצוין. לפתח ולשתף יצירה. אנחנו רואים יותר השפעה חברתית, של קבוצות שפועלות יחדיו מול הכוחות המתחרים, עם התקנים קנייניים ושמגבילים את היצירתיות".

     

    הרשת הנעלמה

    חודשיים לפני שחובר מחשב ה-IMP הראשון, הוציאה אוניברסיטת קליפורניה הודעה לעיתונות, שבה מתוארת "רשת ארצית, שתחבר כל אחד, בכל מקום ותהיה נסתרת".

     

    גם ארבעים שנה אחר כך, קליינרוק ממשיך לשקוד על הגשמת החזון הזה. כיום הוא עובד על פיתוחים כמו רשתות עמית לעמית, סוכנים חכמים, רשתות חישה אלחוטיות, ועל היבטים של יישום האינטרנט בעולם האמיתי במקום הסייבר.

     

    "רוב האנשים חושבים שהאינטרנט נובע מהמסך שלהם. אך הסייבר ספייס יוצא מהמסך בצורה של טכנולוגיה מוטמעת, מעבדים לוגיים, מצלמות, רמקולים וצגים, לתוך הסביבה הפיזית שלנו: במשקפיים, בשולחנות, בכלי הרכב שלנו.

     

    החזון שלי הוא של הרשת הנעלמה, שאתה לא צריך לחשוב עליה. היא תמיד שם, בדיוק כמו חשמל. זה הכיוון שאליו אני נע. וזו הכוונה שלי בימים אלה. כשהדברים האלה ייושמו, נקבל רשת עצבית גלובלית, המבוססת על האינטרנט".

     

    מסר לצעירים

    הפרופסור הקשיש רוצה גם להעביר מסר לדור הבא: "לפעמים הם מרגישים שכל העבודה כבר נעשתה, שכל המזון הטוב כבר נקטף, והם לא מרגישים שיש להם מה לתרום. זה ממש לא נכון. יש עוד המון דברים מלהיבים לעשות, חלק גדול מהיישומים ששולטים היום ברשת, לא נצפו מראש, והם כמו מכה על הראש: למשל, פייסבוק, נאפסטר, טוויטר, יוטיוב – אף אחד לא חזה אותם", אומר מי שהיה מאבות הרשת.

      

    "אז אני רוצה לעודד את כל המוחות האלה מרחבי העולם. הצד השני הוא, שהדור הזה מגיע דרך ההכרה והאימוץ של האינטרנט שאנחנו יצרנו, להבנה כי בתקופה שלנו הדברים היו שונים". 

     

    וכדי להדגים, הוא חותם בסיפור: "אדם מבוגר ואיש צעיר יושבים אחד ליד השני במשחק פוטבול. והאיש הצעיר אומר למבוגר: "אתה יודע, אין שום דרך שאתה ואני יכולים לתקשר. יש לי גישה לכל כך הרבה דברים שלך לא היה, האינטרנט, האייפון, וכולי".

     

    ואז עונה לו האיש המבוגר: "אתה יודע מה, בן? אתה צודק. לא היו לנו את הדברים האלה. היינו צריכים להמציא אותם. מה אתה הולך לעשות למען הדורות הבאים?" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים