הביטלס, סיפור משפחתי
הבמאי הקנדי אדריאן ווילס ידע שיהיה לו קשה להעביר למסך הקטן את המופע המרשים של שירי הביטלס, "Love", אז הוא צלל עמוק ויצר סרט אישי על משפחת הביטלס המצומצמת, שתמיד ממשיכה להפתיע
ארבע שנים חלפו מאז הועלה לראשונה המופע "Love", המחזה התיאטרלי של קרקס השמש הצרפתי (Cirque du Soleil), המוקדש לשירי הביטלס האלמותיים. כל מי שחזה בו התקשה לתאר או להגדיר את המתרחש על הבמה במילים ודימויים. גם כותב שורות אלה צפה במופע בבסיסו שבמלון מיראז' המפואר בלאס וגאס, וללא ספק נותר ללא מילים כדי להביע את המראות והתחושות.
גם הבמאי הקנדי, אדריאן ווילס, ידע שיהיה לו מאוד קשה לתרגם את החוויה שעוברת על הצופה במופע אל המסך הקטן. כשהוא התחיל ליצור את הסרט הדוקומנטרי סביב ההכנות למופע, הוא עוד לא בדיוק ידע לאן נכנס, והחל לצלם כל התרחשות קטנה. בשלב מאוחר יותר הסרט לאו דווקא הפך לסיפור על המופע, אלא סיפור על ארבעת חברי הלהקה המפורסמת ביותר בכל הזמנים.
הסרט יצא בדי.וי.די בחורף 2008 וזכה בפרס הגראמי היוקרתי. בשנה האחרונה החל להיות מופץ בערוצי טלוויזיה שונים. ברור, כבר מאות סרטים דוקומנטריים נוצרו על הביטלס ואלפי סיפורים סופרו, אבל סרטו של ווילס, "עכשיו כולם ביחד" ("All Together Now"), שישודר מחר (ב') בערוץ "יס דוקו" ב-22:00, מצליח להעביר חוויות בהן לרוב לא תיתקלו בביוגרפיות של החברים מליברפול. ווילס מטיב להגדיר את הרגעים בסרט כמשפחתיים, וללא ספק הפך את המופע המרשים והקשה כל כך לתיעוד לתירוץ עבור סרט עם סיפורים קטנים ואנושיים על הביטלס.
מתוך המופע
ווילס עבד רבות בפרויקטים תיעודיים שונים של קרקס "סירק", כפי שנהוג לכנותו. בחג מולד אחד הוא קיבל כרטיס ברכה ממפיקי הקרקס ובו נשאל אם הוא יהיה מעוניין ליצור סרט על הביטלס. "חשבתי שזה פנטסטי", אומר ווילס בראיון ל-ynet, "התהליך לא היה קל בתחילת הדרך. כי סירק היא חברה גדלה והיא חשבה ליצור כמה שיתופי פעולה עם רשתות כמו 'אן.בי.סי' או 'סי.בי.אס' בכל הנוגע לתיעוד המופע. אבל ידעתי שקיים שם סיפור אמיתי ואנושי אחרי הראיון הראשון שעשינו".
מרטין, הדור הבא
אותו ראיון ראשון היה עם המוזיקאי ג'יילס מרטין, בנו של סר ג'ורג' מרטין, מפיק הביטלס האגדי ומי שמכונה עד היום כחבר החמישי בלהקה. מרטין הבן עובד עם אביו כבר שנים רבות, ויחד יצרו השניים את העיבודים והמיקסים החדשים לשירים הישנים של הלהקה - עיבודים שגם הופיעו באלבום האוסף האהוב "Love".
הרגעים שהתרחשו בין האב והבן קסמו לווילס והוא החל לצייד את הצוות המפואר במיקרופונים קטנים. "יכולנו לתפוס במצלמה את השיחות האינטימיות בין כולם מבלי שנפריע לאף אחד ומבלי שאף אחד יידע מה אנחנו עושים", הוא מגלה.
"רציתי לספר סיפורים אישיים דרך המופע", ממשיך ווילס, "העובדה שג'ורג' האריסון נפטר היא גם הסיבה שהמופע קיבל אור ירוק. היה מאוד קשה לקבל הסכמה של כל המעורבים לעלות את המוזיקה של הביטלס שוב על במה. אבל האריסון היה זה שיצר את ההזדמנות הראשונה בזכות חברותו הטובה עם מנכ"ל הקרקס, גיא ליילברטה.
מימין לשמאל: אוליביה האריסון, מקרטני, רינגו ויוקו אונו
"רציתי לדבר עם המרואיינים כאנשים אמיתיים, על חוויות אמיתיות שהם עברו והם כולם היו מאוד נדיבים", הוא מספר על הפגישות עם פול מקרטני, רינגו סטאר, ג'ורג' וג'יילס מרטין, אוליביה האריסון, אשתו של ג'ורג' ויוקו אונו, "אבל גם היה לי מזל. אני הגעתי בזמן שכולם היו בתהליך בו הם בנו משהו שקשור ללהקה בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד שנים. הם היו צריכים לקחת החלטות ולחוות הרבה מאוד רגעים יחד".
אתה מעריץ של הביטלס?
"בהחלט. הזיכרון הראשון שלי מהלהקה מתחיל בגיל 9. אמא שלי היתה מעצבת אופנה, ואני זוכר שבאחת התצוגות שלה היא העלתה אותי על המסלול עם דוגמנית. החזקתי לה את היד וברקע התנגן השיר ' I Wanna Hold Your Hand'. מאז תמיד התעניינתי, קראתי וחקרתי והייתי מאוד מודע להיסטוריה של הלהקה. חוץ מזה, אני גם נורא אוהב את המוזיקה".
ובתור מעריץ, איך הרגשת לעקוב אחרי מקרטני וסטאר? לראיין אותם ולחוות איתם רגעים?
"זו היתה חוויה מדהימה. שאלתי את כל השאלות שרציתי לשאול. כשאני מראיין, אני בעיקר מנסה להקשיב -להיות שם בשבילם כדי שהם יספרו לי דברים שהם רוצים לדבר עליהם. באותה תקופה הם במילא שיחזרו הרבה רגעים כלהקה ואני הייתי בזמן הנכון ובמקום הנכון. מהראיונות בסרט עם פול מקרטני אפשר לגלות שהוא מאוד אהב להיות בביטלס, אבל בכל ראיון אחר הוא לא ידבר על השנים האלה, כי בדיוק יש לו אלבום חדש והוא רוצה לקדם אותו והוא כבר מזמן הפך לאייקון גם מחוץ לביטלס.
"אבל בגלל שהביטלס היו במרכז, הוא כן רצה לדבר ולהתייחס ללהקה ולחברים שלו. השיחות היו מאוד פתוחות. צריך לזכור שמקרטני, סטאר, מרטין האב והבן, יוקו אונו ואוליביה האריסון לא ממש רואים אחד את השני בכל יום, הם לא יוצאים ביחד ונפגשים לקפה".
ללא ספק הסיפורים האישיים שלהם הם הסיפור של הסרט יותר מהחזרות ומההופעה עצמה.
"ההופעה היתה דמות בסרט. עבורי זו היתה הזדמנות לעשות סרט על הביטלס, סרט משפחתי. כולם מכירים את הלהקה ששינתה את ההיסטוריה המוזיקלית, אבל ארבעת החברים, הנשים שלהם וגם ג'ורג' מרטין, כולם מקושרים והם תמיד ימשיכו להיות מקושרים עד סוף חייהם וגם עוד שנים רבות אחר כך.
מסורת משפחתית
"כמו בכל משפחה, גם בשלהם חברים הלכו לעולמם ואתה כחבר במשפחה תרצה לשמור על המסורת והזיכרונות בחיים והסיפור המשפחתי היה סיפור מדהים לספר. לא רציתי לספר עליהם כאייקונים מדהימים, אלא כבני אדם. כשפול חשף באחד הראיונות שלג'ון ולו היה לוקח לא יותר משלוש שעות לכתוב שיר יחד בבתי מלון שונים, זה היה רגע נפלא.
"כשאני שומע סיפורים כאלה אני רק מקווה שזה יהווה השראה לאחרים לעשות את מה שהם רוצים, כי בשיחות ובאינטימיות הזו אתה גם מבין שכולנו בשר ודם. ברור שלא כולם יכולים לכתוב מוזיקה כמו הביטלס, אבל גם הם עברו רגעים אנושיים כמו כולם.
ווילס מוסיף כי גם הסיפור של ג'ורג' מרטין ובנו היה מאוד עוצמתי ומשפחתי. "ג'ורג' מרטין איבד הרבה מהשמיעה והבן שלו עכשיו משמש לו כאוזניים. בשנות ה-60 מרטין האב היה חלוץ בהפקת השירים של הלהקה ובייצור צלילים בדרכים מאוד מקוריות ולא שגרתיות. והנה הוא עכשיו מעביר את המורשת ומסתכל על הבן שלו עובד מול מחשב, בו הוא עצמו כלל לא משתמש".
גם דרמה ואגו לא חסר במשפחת הביטלס הותיקה, דרמה שמגיעה בעיקר מכיוונן של אוליביה האריסון ומי שזכתה לכל תואר דרמטי אפשרי בחייה, יוקו אונו. ווילס הצליח לעקוב בצורה מדהימה אחרי השתיים שלא תמיד מרוצות מהאינטרפרטציות החדשות שזכו השירים של בעליהן. חוץ מזה, חשוב לכל אחת שבעלה המנוח יקבל את מרכז הבמה.
מבלי לחשוף יותר מידי פרטים מהסרט, אונו, למשל, פוסלת על הסף כמה וכמה יצירות במופע, כי היא מאמינה שהן אינן תואמות לרעיונות המקוריים של בעלה. "מגיע להן הרבה קרדיט", אומר ווילס, "הן הרשו לנו להראות את כל הצדדים. הסיבה שהם הגנו נחרצות על המורשות של בעליהן היא שהן רצו שהאנשים שהן אהבו יוצגו בצורה הטובה ביותר וזה לגיטימי. גם זה חלק בלתי נפרד ממשפחה גדולה".
