שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תגידו, אז איך אתם מגיעים לדייטים שלכם?

    חופן של ציפיות ביד אחת ותקוות ביד השנייה? לי כבר יש ארגז כלים משופצר, ורק הכבלים של ההתנעה קצת חסרים לי. יש לי יתדות, שק שינה עם כרית, קצת שימורים, נעלי הליכה, רשת שיודעת לתפוס פרפרים וגם לשחרר כשצריך

    אני מודה, זו לא משימה פשוטה כלל לאלף סינגל סידרתי. אמנם לא מדובר במשימה בלתי אפשרית מספר שמונה בסדרה, נוסח תום קרוז שמשתלשל על חוט ניילון מאיזו תקרת זכוכית תוך כדי עיוותים קלים בארבע ראשי ובו בזמן עושה עיניים לכוסית שממתינה לו דרוכה מעבר לקרני הלייזר. בדרך כלל בסרטים זה מצליח, אבל בתור תסריטאי נראה לי שאוותר לעת עתה.  

     

    הסינגל כבר ראה הכל, כמעט הכל. בדרכו נתקל כבר בקשת ההטרוגנית על כל גווניה, המון דמויות שונות ומשונות, חלקן מרתקות, חלקן קצת פחות. כולן מקוטלגות בשארית הפליטה של המוח, הואיל ונעשה שם קצת צפוף ואולי אפילו חלוד בארכיון הקיטלוגים. אכן, צר מלהכיל המקום, וצריך להיפטר מלא מעט סטיגמות כדי לפנות מקום נוסף במגורי הצוות. זמן לא רע לצוף, להעלות את הפריסקופ אל גובה פני המים, לנשום אוויר צח ולהשקיף.

     

    האדמה מספיק רכה כדי לתקוע את היתד הראשון

    עשויה להתגלות יבשת שם באופק הנצפה, יציבה, מזמינה, כזו שאפשר לדרוך עליה בביטחה ולהרגיש בבית. כמה פסיעות ראשונות, גישושים, אמנם אייפון עוד אין לי, אבל השמיים בהירים והכוכבים קצת עוזרים בניווט. תכל'ס, תמיד העדפתי שזה יהיה כמה שיותר טבעי. אכן, זה מקום עם לא מעט "פוטנציאל", וממש כאן האדמה מספיק רכה כדי לתקוע את היתד הראשון של המאהל. אם התמזל מזלך, אז עם אור ראשון יפתיע פתאום איזה פרפר לבן ורך שכזה, ינחת שם ממש על כף ידך, ואז יעוף בחזרה כלעומת שבא. אך אז, בחלוף אותו רגע, השמיים יתקדרו לפתע, מין הוריקן שמפתיע מבלי להירשם, מוריד כמה עצים והרבה גשם. או במילים אחרות - פרפר מניאק! זמן לפרק את המחנה הארעי ולנדוד שוב אל עבר מקומות מבטיחים יותר.

     

    אז איך אתם מגיעים לדייטים שלכם? חופן של ציפיות ביד אחת ותקוות ביד השנייה? אני? לי כבר יש ארגז כלים משופצר, ורק הכבלים של ההתנעה קצת חסרים לי. יש לי שם כמה יתדות, שק שינה עם כרית, קצת שימורים, נעלי הליכה, רשת שיודעת לתפוס פרפרים וגם לשחרר כשצריך, ותעודת אחריות יצרן למעט ריקול אחד לא מזמן, שפגע קלות ביחסי הציבור, אבל הנה שוב משדר עסקים כרגיל. כן אני מסתגל בקלות, וזה מאוד תלוי סיטואציה, אבל עד היום ארגז הכלים לא ממש איכזב ותמיד נתן מענה בזמן הנכון ובמקום שנבחר.

     

    שקול, מחושב, קר, חם, ריאלי, רציונאלי או סצם בנאלי - אין על הפנטזיה! הפנטוז הזה שעוטף בחמימות יתרה של "מצאתי", ויש פה לא רק עץ תאנה אחד, אלא יער שלם של כאלה שאין עליו שום מחלוקת. הרי בסך הכל זה המקום המיוחל לאותה "אהבת אמת" טהורה ויפה שכולנו חפצים בה? תקנו אותי אם אני טועה. רגע, אבל המחלקה של הסינגלים זה גם פה, או שמא היא עברה לעונה הבאה בלווין? "בוא בוא שנייה", מישהו לוחש, "כאן זה המקום לפנטז, אם אין לך יכולת כזו אז נסה בחניון שליד, בסדר?"

     

    כל אחד מגיע לללה-לנד לפחות פעם אחת במהלך חייו

    נעים להכיר: ללה-לנד. ארץ הפנטזיות הבלתי מעורערת שיש לכל אחד אי שם באיזה תא רדום. כל אחד מגיע לללה-לנד לפחות פעם אחת במהלך חייו, כך לפחות אני מקווה בשביל כולם, ופייר - גם בשבילי. יש רק עניין אחד פעוט עם הפנטזיה המיוחלת, והוא שהסוללות שלה לא באמת כאלה חזקות, ובפעם האחרונה שניסיתי להטעין אותן זה לא ממש הצליח. להיות מאוהב עד כלות, הליכות רומנטיות בשקיעה על איזה חוף נידח, יין אדום סמוק, סונטות שמתנגנות ברקע או סתם איזה שיר מזרחי אבל כזה עם עומק, והתמונה שווה אכן הרבה יותר מאלף מילים. כן, מה רע בלפנטז?

     

    מדד הרציונאליות שלי תמיד מנצח בקרב, לא משנה מה, והסיפור שמתחיל ככזה שאינו נגמר נקטע בבלעדיות, דברו עם הסוכן שלי. נדמה שלא באמת ניתנת הזדמנות ראייה לאותה אהבה, אלא אם אנחנו מאוהבים בפנטזיה - תכונה די שכיחה בנוף הסינגלים בימינו. לא עוד שיגרת זוגיות בריאה ובנייתה על קורות בטון מזוין, אלא ניסיון אינפנטילי של ממש לבנות מחדש את מגדל אייפל בבירת הרומנטיקה על יסודות של קלקר. העיקר שטעמנו קלות מטעמה של הפנטזיה, כי זה באמת מה שחשוב, לא?

     

    הציפיות? להנמיך, רבותיי, להנמיך. כן, קצת זה בסדר, אבל בתור מוטיב גורף - עשו לעצמכם טובה ותעבירו לערוץ הספורט. את רומא לא בנו ביום אחד, וחלק מהדרכים עדיין חסומות, שלא לדבר על אפר וולקני. אז למה לא לתת צ'אנס אמיתי ולהשאיר את הפנטזיה על אש קטנה?

     

    "מה, אתה כאילו טוען למחסור חמור של פרופורציות? תגיד, אתה בסדר? ועוד לא לשמוע את זה ממך?" ומה עם הטוטאליות, הפרפרים והחוף עם השקיעה מקודם? 

     

    פעם, בתחילת דרכי כסינגל, דייט היה קצת אחרת, היתה שם מן התמימות היפה והחסודה. ככה נקי, מבלי לקבל מנילה אחת מטורפת של ציפיות ממסופרות, מקוטלגות, מתועדפות, ועוד עם תחקיר בסופו. ואגב, זה עובד לשני המינים. היום? היום זה "לא פנטזיה, לא קונה!".

     

    כן, זה לא קל לאלף סינגל סדרתי, עכשיו אולי זה קצת יותר ברור. אני אולי לא מחשיב את עצמי כרומנטיקן חסר תקנה, אבל את הפנטזיות אני דואג, לפחות בהתחלה, להשאיר לעצמי. ואחר כך נראה.

     


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הפנטוז הזה שעוטף בחמימות יתרה של "מצאתי"
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים