אלה שחולמים, ואלה שעונים למתלוננים

יום גדול עומד בפתח. התרגשות האוהדים מורגשת וגדולה. הכרטיסים עפים, כולם דרוכים. באמצע השרב, מן הצפון עד הדרום חזר הירוק היפה ללבלב. כולם מבינים שאנחנו קרובים מתמיד.

בוודאי שבקלות הייתי יכול להמשיך לרחף, אדי האופוריה לא אזלו. החיוך יכול היה להישאר על הפנים עוד כמה ימים טובים לפחות, ללא כל סיבה נראת לעין. אבל צו השעה מחייב אותי לנהוג אחרת. כדי למנוע התרסקות מכאיבה בשבת, היום הגיע הזמן לנחות בחזרה אל הקרקע, עם שתי רגליים יציבות נעוצות באדמה מתחת, עם מבט נחוש קדימה, אל עבר המשימה שמעל כולנו. מתכוננים להילחם על אשר מגיע לנו.

אסור שנשכח את מה שעשו לנו הפועל רמת גן, מכבי נתניה ובני סכנין. שלושתן חלשות מהיריבה הקרובה, שלושתן הפתיעו והשאירו אותנו בלי נקודות. תשעים דקות, הכול פתוח והרשות נתונה.

לכן לא מצפה לנו טיול, לא פסטיבל או קרנבל, אלא מאבק, קרב. בלי קשקשת, בצניעות ובנחישות, בלי להקל ראש לרגע, בלי לעצור, לוותר או להרפות. רק מלחמה, עם כל הלב והנשמה. לא רוצים מגש של כסף, לא סומכים על אלו המציעים לנו אותו. טרחנו בערב שבת, והגיע הזמן לאכול, אנחנו רעבים. ולהבדיל מקבוצה אחרת, את כל המזון שלנו צדנו בעצמנו ולא זכינו בלחם חסד מן ההפקר.

אני מקווה שנזכה לראות גביע כתום מוצג לראווה בשבת בבלומפילד. מי יודע, אולי בסוף היום הוא יפגוש שם צלחת ירוקה.

מזל או איכות?

אני קורא את התגובות שלכם לבלוגים, ולרובכם יש את אותה טענה: להפועל הכל הולך השנה, אבל הכל מזל: מזל עם לוזון, מזל עם הבתים באירופה ומזל עם הגרלות הגביע. אז הנה כמה נקודות שיזכירו לכם, אנשי בשורות, כמה להפועל יש "מזל" העונה.

את שלב הבתים באירופה סיימנו במקום הראשון, אחרי שניצחנו קבוצות כמו סלטיק והמבורג. איפה כאן הקשר למזל? משחקים מעולים של הפועל, ביחד עם הגנה מצוינת ושערים יפים, העלו את הפועל לראשות הבית, לא מזל של משחק אחד. בקאזאן הם נעצרו בגלל מזג אוויר מחריד שהשבית את המשחק. רובין לא היתה טובה יותר, אבל מזג האוויר שיחק לטובתה, והיא השכילה לכבוש ועלות שלב על חשבון הפועל.

מה שכן, ויסכימו איתי כל אוהדי הכדורגל האובייקטיבים, העונה האירופאית של הפועל היתה טובה יותר מהעונה האירופאית של חיפה. שערים יפים ומשחקים יפים, לעומת אפס שערים וחוסר ניצול מצבים ליד השער מצד חיפה. ההבדל הוא לא המזל של הפועל, אלא ניצול המצבים מול השער. בחיפה התבלבלו מול השער, ובהפועל ידעו להבקיע. זה שקטן ורפאלוב מחטיאים ממצבים כל כך קורצים, מראה על יכולת. זה ששכטר ויבואה מבקיעים מאותם מצבים, מראה גם על יכולת. קוראים לזה מזל? אני קורא לזה איכות.

בגביע המדינה איפה המזל? ניצחנו את הפועל חיפה ואת בית"ר י-ם, בזמן שמכבי ת"א הפסידה לבית"ר, ולמי הפסידה חיפה? זוכרים? שוב תקראו לזה מזל? שוב אני קורא לזה איכות.

על הליגה אין מה לדבר. גוטמן בנה קבוצה שמפציצה עם שלישיות כמעט כל משחק. ההגנה? אירופאית לכל דבר, הקישור? הכי טוב בליגה. להפועל היה קצת קשה יותר בליגה, כי היא היתה עסוקה במפעל האירופאי, אלישע לוי בנה קבוצה שתדרוס את הליגה ולא את אירופה, לעומת גוטמן שהלך של שני המפעלים.

הקיזוז לא בא בהפתעה, וידענו עליו מתחילת העונה. למה הקיזוז עזר רק להפועל? מישהו תכננן את זה מראש? למה הוא לא עזר למכבי או לבית"ר? זה היה הרעיון הראשוני של הקיזוז - ליצור עניין בליגה, והפועל זכתה מההפקר ולא במזל, אלא כי הגיע לה.

להזכירכם, כי לפני הקיצוץ ההפרש היה בסך הכל 6 נקודות. על זה כל המהומה? חיפה היתה כבר עם הפרש של 14 נקודות, והפועל צמצמה. הפועל היתה טובה יותר מחיפה בכלליות במשך כל העונה. האדומים כבשו יותר שערים, וחיפה נשרה הרבה יותר מוקדם מהפועל בכל מפעל בו היא השתתפה.

לסיכום: אני מבין את זעמכם על הפועל, ואת הקנאה ושמץ השנאה שבכם על מה שעוללנו לכם. אבל אם תעצרו לרגע את שטף הכעס הזה, תבינו: נכון שחיפה עשתה שואו גדול עם שמות גדולים והבטחות באירופה, בגביע ובליגה, ונכון שהובילה בבטחה את הליגה משך כמעט כל העונה. אבל הפועל, עם סגל אנונימי יחסית (טוב, היום כבר מכירים את כולם, אבל בתחילת העונה?) ובלי הבטחות גרנדיוזיות, צמצמה את הפער בצמרת ורצה על כל תואר אפשרי, מבלי להשאיר סימן מאחוריה.

מי טובה יותר? זו שאלה שלא תהיה תשובה לעולם, זה אומר ככה וזה אומר ככה. אבל הפועל, לא משנה אם טובה או לא, היא לא קבוצה של מזל אלא קבוצה של איכות. עם או בלי תארים. מחכים לשבת, בנתיים גביע.

אדום עולה