הגם אתה, אלי גוטמן?

כדאי שאומר זאת כבר בפתיחה - אני מעריך את אלי גוטמן. באמת. לאו דווקא בגלל ההישגים הרבים שלו לאורך השנים שהפכו אותו לאחד המאמנים הטובים בישראל. גם לא בגלל העובדה שידע לרדת בזמן מתחת לרדאר, להבשיל מחדש בקפריסין ולחזור לארץ כדי להוציא את הפועל תל אביב מההריסות, עד לקבוצה הנפלאה שראינו השנה על המגרש.

אני מעריך אותו קודם כל כי הוא בן אדם. כן, ישיר, אינטליגנטי, כזה שאומר את האמת בפרצוף ומוסיף כבוד לסביבת הכדורגל הנלוזה לעיתים, שיש לנו כאן בארץ. ורק בגלל שאני כל כך מעריך אותו אני מרשה לעצמי לומר לו: "אלי, אכזבת אותי".

מיד אחרי הזכייה חשתי שמחה אמיתית בלב עבור גוטמן. סוף סוף נסגר המעגל הנורא שהחל בעונה ההיא בבית"ר ירושלים. חיכיתי בציפייה לראיון ניצחון מרגש ונוגע ללב מאדם שידוע באמוציות העמוקות שלו. במקום זה, קיבלנו נאום מתלהם כנגד כל מי שהעז להתנגד להפועל תל אביב בשבועות האחרונים.

השיא הגיע לאחר הנפת הגביע כשהמאמן מנצח על המקהלה ביציעים. אני פשוט מתקשה להבין מה גרם לאדם כמו גוטמן להתנהג כמו אחרון האוהדים, לחטוף את המיקרופון ולשלהב את הקהל בקריאות "כל העולם כולו שונא את הפועל".

גרשון. גוטמן הזכיר את הגרסא הישנה של מאמן מכבי ת"א (אלי אלגרט) 

גוטמן היה אמש גרסא מעודנת, אך עדיין לא סימפטית, של יוסי אבוקסיס לפני שלוש שנים. אז, לקח הקפטן האדום את המיקרופון ובמקום לפתוח בשירי שמחה ועידוד, הוביל את ההמונים שישבו באצטדיון רמת גן, לפצוח בשירת "הצהובים אוכלים ת'לב". גם הילדים הקטנים שהיו שם הצטרפו לשחקן הנערץ עליהם בשירה הקוראת לשנאת האחר.

ברית עולם

גוטמן קשר את עצמו אמש בברית אדוקה עם התפיסה האדומה שאומרת: "זה אנחנו מול כל העולם". תפיסה שאצל הפועל תל אביב הפכה לאובססיה בשנים האחרונות וגם המאמן נתפס בחיידק. "כולם שונאים את הפועל ורק אני אוהב" הצהיר בסיום ובנה מסביבו חומה גבוהה מול חובב הכדורגל הנייטרלי.

גוטמן הזכיר לי את פיני גרשון שלפני מכבי תל אביב, שהיה מוקצה מיד אליהו בגלל שמיתג את עצמו כל פעם מחדש כאלטרנטיבה השפויה לצהובים. 'הגרמני' התבטא אמש כאילו הוא יישאר עד סוף הקריירה שלו בוולפסון ושכח שמקצוע האימון שברירי מאין כמוהו.

אנחנו מול שאר העולם. שחקני הפועל חוגגים גביע (צילום: אלי אלגרט) 

בכלל, קצת קשה לומר על המועדון שמקבל את יחסי הציבור הטובים ביותר בתקשורת, כי כולם שונאים אותו. הפועל באה בטענות שוב ושוב כי מכבי פתחה רגליים מול חיפה. אולי מספיק?

על התצוגה המביכה של הפועל חיפה מול הפועל ת"א לקראת סיום הליגה, לא שמעתי אף אחד במועדון של יעקב שחר פוצה פה, למרות שרק שלושה שבועות אחרי, הציגו שלומי דורה וחניכיו את משחקם הטוב ביותר של העונה ועצרו את היריבה העירונית על תיקו 0:0 הרואי. אם הפועל תל אביב לא תזכה באליפות, היא תוכל לבוא בטענות רק לעצמה על כך שלא ניצחה את הדרבי ברגע האמת.

אבל עזבו, זה לא משנה אם גוטמן צודק או לא, אם לדעתכם אני שונא הפועל

או אוהד בית"ר. דמותו של המאמן בכדורגל אמורה להיות מעל לקטנוניות הקטנה שבין האוהדים, בטח ברמות הגבוהות. היא אמורה לעדן את ההתלהמות בין המחנות ולנהוג באחריות ובזהירות יתרה, כזו שלשחקנים מותר לפעמים לאבד. בגלל זה, חטא אתמול המאמן האדום לתפקידו ואיבד את קור הרוח הכול כך אופייני לו, כשהוא 'נכנס' בכל מה שלא צבוע באדום. מקוננת בי התחושה, כי אולי כשהתעורר הבוקר, הבין גוטמן כי הוא גלש מעט למקומות בהם הוא לא צריך להימצא.

אני לא שונא את הפועל, אני פשוט קצת מאוכזב, זה הכול.