שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אחת לחוצת חתונה, אחת מתהוללת, וזו שביניהן

    כשהפייסבוק היה משהו חדש ומסעיר, נפגשנו שלושתנו לבדוק על מה המהומה. במקום לגלוש לעומקו, מצאנו את עצמנו מעוררות מהומה לא קטנה בין שלושתנו. היה קשה להגיע להסכמה מה עדיף, לחפש את ה-אחד, או לקפוץ מאחד לשני

    לפני כארבע שנים ישבתי עם שתי חברות, אקרא להן "בר" ו"פנינה", בבית של אחת מהן. בר היתה פרועה, אצילית ופראית, ופנינה אריסטוקרטית, מעט מתחסדת ובוהקת בלובנה. רכונות על המחשב, הצטופפנו סביב המסך בהתרגשות גדולה, קרוב לוודאי כפי שאבות אבותינו התגודדו סביב האינטרנט אי-שם בתחילת שנות ה-90.

     

    עמדנו לבחון בראשונה רשת חברתית חדשה שכולם דיברו עליה. פנינה היתה לחוצת חתונה כל כך, שכמעט היה ניתן להריח את זה עליה. היא חיפשה גבר תחת כל עץ רענן, שאלה זרים גמורים אם יש להם מישהו להכיר לה והתגנבה לכל חתונה בשביל בּוּפִה הגברים הפוטנציאלי.

     

    אהבתי אותה אהבה עזה וייחלתי לרגע שאיזה אביר במאזדה לבנה יבוא ויסחף אותה אל עבר השקיעה, ואם להודות באמת - קצת הרחק ממני. עסקת חבילה שבה כל הצדדים מרוצים.

     

    בר, לעומת זאת, היתה רווקה הוללת פרועה, שמכירה כל פאב על בוריו. היא תיחזקה מלתחה לתפארת לכל אירוע שלא יבוא, ובעיקר נהנתה מחיי היום יום, לעיתים קרובות בלי לזכור מה היה אמש.

     

    והייתי גם אני, יוצאת לדייטים שונים ומשונים. אם להשתמש באחת המילים השנואות עליי מכל בז'רגון, "זורמת" עם החיים, תוך שאני מנסה לא להיקבר תחת נחשול.

     

    אחרי שסיימנו לבחון בעיניים מבריקות את הצעצוע החדש, בר ציינה שנראה לה שבאמצעות הפלטפורמה החדשה, הפייסבוק הזה, היא חושבת שיהיה לה יותר קל להכיר בנים. "למה בנים ברבים?", הזדעקה פנינה. "את צריכה להכיר רק אחד". "את ה-אחד" חיקתה אותה בר בבוז.

     

    הגברים רואים דרכך את מטרת העל שלך: להתחתן

    אני הבטתי בהן במבט של נציג האו"ם בפגישה ישראלית-פלסטינית. כלומר, רציתי להיות בכל מקום, רק לא תקועה בין יריבות מרות דוגמת שתי אלה. "הגישה הזו לא תוביל אותך רחוק", אמרה פנינה. "הפתרון הוא לא לשחק אותה פרפר חופשי כל החיים ולהיות בודדה. את צריכה לחפש את המישהו שלך, לפני שיהיה מאוחר".

     

    בר לקחה נשימה עמוקה: "אני לא פרפר, פנתרה או כל חיה אחרת. כשאני מכירה גבר אני לא מחליטה מראש אם זה יחזיק יומיים או שנתיים, אם זה ייגמר במבטים או בנצח נצחים. אני לא מאמינה באגדות ולא יודעת איפה אהיה מחר. אני נשארת רק איפה שטוב לי ועושה רק מה שבא לי".

     

    היא הפנתה את החיצים אל פנינה עכשיו ביתר שאת: "דווקא אנשים כמוך גורמים לכל הבעיות. חייבים להדביק תווית על כל דבר, מוכרחים שתהיה מטרת-על כמו חתונה מאחורי כל דייט תמים".

     

    פנינה המשיכה בשלה: "מה רע במטרת על והצהרת כוונות?. אני יודעת שארצה להיות רופאה לפני שאני נרשמת ללימודים ואני יודעת שיום יבוא וארצה חתונה וילדים, מה לא בסדר בתמונה?"

     

    בר הניפה את ידה בביטול, כמי שהבינה שהקרב אבוד מראש, אך התעקשה לומר עוד כמה מילים. "אין שום דבר רע בלרצות משהו, אבל כל דבר בזמנו. הסיבה שאין לך מישהו היא שכל גבר רואה דרכך איך את רואה בו פונקציה לחתור אל עבר מטרת העל שלך, להתחתן".

     

    הרגשתי כמו אותו נציג ניטראלי כשנושא ירושלים עלה לדיון. זמן מצוין לתפוס מחסה. "את באמת חושבת שזו הסיבה שאין לי מישהו?" פנינה עברה לטון נעלב. בר שמרה על קור רוח אופייני. "כן, יש לך כל-כך הרבה תכונות טובות, אבל את מסתירה אותן עד שרואים בעיקר את הנואשוּת. תני צ'אנסים לפני שאת מזדרזת לביית את הבחור המסכן. אף אחד לא אוהב שמלחיצים אותו".

     

    משדרת אושר, אבל לא נשארת עם אף אחד

    פנינה התקשתה לקבל את הדברים, ולא ידעה אם זה בגלל התעוזה של בר, העלבון הצורב שבדבריה או הדרך האגבית בה הניחה אותם על השולחן וטרפה את הקלפים. בר הניחה מראה מול פניה, וניכר היה שפנינה לא ממש אהבה את מה שהשתקף.

     

    אחרי דקה ארוכה של שתיקה מביכה היא נאותה להגיב. "לפחות אני אמיתית. אני מתה למישהו, כמהה לקשר ואני לא מתנצלת. זאת אני ואלה השאיפות שלי. את לעומת זאת"... פנינה עשתה הפוגה בדבריה. היא לא אמיצה כמו בר והייתה צריכה להביט בשתינו, מבקשת אישור להמשיך ולהלך בזהירות על חבל דק.

     

    "את חושבת שאת עובדת על כולם, כל הזמן. לפעמים, אני חושבת שאת אפילו מצליחה לעבוד על עצמך. את מחליפה בחורים כמו גרביים ומשדרת אושר תמידי, אבל לא נשארת עם אף אחד אף פעם. אז מה עדיף? אני חושבת שעדיף אמת כואבת משקרים יפים ומנופחים".

     

    בר החליפה צבעים אבל מיהרה להתעשת: "לפעמים אני עוזבת, לפעמים נעזבת. אפילו לי יש רגעים קשים. מה שקשה לי באמת זו התפישה המיושנת והשוביניסטית שלך. את חושבת שכל אשה חותרת לבעל, נישואים וגדר לבנה. מה כל-כך מוזר בזה שאני לא כמוך? אני לא שונה ומשקרת, אני שונה אבל אמיתית. בכלל, אנחנו לא כאלה שונות כמו שנדמה לך, גם אני רוצה אהבה גדולה בסוף. אני פשוט מתכוונת ליהנות גם מהתהליך, זה הכל".

     

    הפגישה ההיא נחקקה בזכרוני. היינו שלישיית חברות צעירות, שהסתובבו יחד עוד מימי התיכון. טריות בעולם הפוסט-צבאי, יצאנו לאזרחות ושיווענו להסתער על העולם. העולם היה כמו פאי ענק ומזמין, רותח ונודף ניחוחות מגרים, ואנחנו היינו מורעבות. רק רצינו לנגוס בו, ללגום מהעסיס ולקטוף את הפירות.

     

    ליהנות מהדייט בלי לתהות איזה אבא הוא יהיה

    בתוך כל ההורמונים והחששות היתה השיחה האחת ההיא, סתם ביום חול, שהפכה למעין מעגל שיתופי. בבת אחת הורדו הכפפות, הוסרו המסכות ונשברו מוסכמות וכללים. ככל שהערב ירד והעמקנו בדברים, בר הודתה שיש קורטוב של אמת בדבריה של פנינה. היא הודתה שהיא באמת קצת אחרת: נהנית וקלילה. אבל לפעמים, רק לפעמים, היא מקנאה בכנות של פנינה, ביכולת לבוא ולתת את הלב שלה לכל אחד. וגם, ברצון העז שלה לקשר, שבוער בה, מכוון אותה למטרה וממקד אותה בחיים.

     

    וכמיטב הסרטים ההוליוודיים בהם גיבורים מנוגדים עוברים שינוי לקראת הסוף, גם פנינה סדקה מעט את מעטה הטוהר והשלמות. היא ציינה שהמרוץ הסיזיפי אחר דמות עלומה של חתן פוטנציאלי כה מתיש, שלפעמים בא לה לצאת לדייט עם גבר, סתם. ליהנות מארוחה מוצלחת עם מישהו, בלי לתהות לאורך כל המנה הראשונה איזה מין אבא הוא יהיה.

     

    * * *

    ארבע שנים חלפו, והתכנסנו שוב באותו פורום קבינט ביטחוני מצומצם. הפעם קבענו בבית קפה, כי לכל אחת כבר יש אילוצי עבודה ולו"ז צפוף. בר הגיעה ראשונה והתיישבה. אני חושבת שהיא רצתה להסתיר את זה עוד קצת, אבל פנינה שהגיחה מיד אחריה הזדעקה למראה היהלום המנצנץ על אצבעה.

     

    "מה זה?!" שאלה בתדהמה, ובר הרימה את ידה בנונשלנטיות וחשפה טבעת אירוסים יפהפיה. "רועי הציע".

     

    פנינה ואני מיהרנו לדלות את כל הפרטים הרלוונטיים, ובעיקר את אלה שלא. לא נפגשנו חודשים רבים, לכן עוד מהלומה נחתה על השולחן, כשפנינה סיפרה על הפרידה שלה מתמיר.

     

    כל אחת נמצאת בנקודה הכי שונה שיכולה היתה להיות

    "הייתם המון זמן ביחד", ציינה בר. "מה קרה?" שאלתי אני, ופנינה סיפרה ארוכות איך המעבר לדירה משותפת הראה לה צדדים בתמיר שלא הכירה. פתאום הוא לא היה בן הזוג המושלם, אלא שותף נוירוטי חסר התחשבות, והחלום על חיים יחד והתקדמות אל עבר אושר ועושר התגשם כמציאות מעצבנת בה היא רק רוצה ספייס ממנו, וכמה שיותר.

     

    למרבה הפלא, פנינה לא נראתה שבורה במיוחד. נהפוך הוא, היא התנהגה כמי שקיבלה החלטה מצוינת ועתה נהנית מהשקט שיצרה, ומהקבלה המחודשת של עצמה בחזרה. "מצחיק", מלמלתי אחרי שהן תיחקרו אותי איך הולך עם המיסטר שלי ועדכנתי שמצוין.

     

    "זוכרות את הפעם ההיא לפני ארבע שנים בבית של...", לא הספקתי לסיים את המשפט ושתיהן כבר הנהנו. "איך הכל השתנה". "כל אחת נמצאת בנקודה הכי רחוקה ושונה שיכולה היתה להיות", בר צחקה. "מי היה מאמין", אמרה פנינה.

     

    הפלגתי בעיני רוחי חזרה למעמד ההוא, וכמו בסרט, בו מופיעות הכתוביות "כעבור ארבע שנים" התנערתי וסקרתי את השולחן. החיים מוליכים אותך כל-כך רחוק מהמסלול שתכננת. חבל על שעות של תכנונים סתומים ושיחות מבוזבזות. הכל כל כך דינאמי ונתון לשינויים. צירופי מקרה הרי-גורל מתקיימים לצד מציאות יום יומית, המשתנה בכל פעם קצת.

     

    אי אפשר לדעת מה יוליד יום, אז בינתיים, מה נשאר? לשתות קפה טוב עם חברות טובות וליהנות מהרגע, מה"עכשיו".

     

    "לחיים, חברות", השקתי כוס קפוצ'ינו מהבילה לאוויר. פנינה ובר לא היו שותפות לגילוי החדש שלי על החיים. הן רכנו מעל האייפון של בר. "אין על האפליקציה הזאת של הפייסבוק, זה פשוט גאוני!" היא התמוגגה. טוב, אני חוזרת בי. יש דברים שלעולם לא ישתנו.

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Index Open
    עמדנו לכבוש את העולם
    צילום: Index Open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים