שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קרמיט לא תמיד היה צפרדע
    הוא התחיל ב-1955 ונפרד מהעולם כאבי הבובות המקסימות מכולן, אבל גם 20 שנה אחרי מותו של ג'ים הנסון, הקריירה שלו עדיין חיה ובועטת. בואו להיזכר ביצירות הקסומות שהשאיר אחריו

    ג'ים הנסון, אביהן של החבובות, הלך לעולמו ב-16 במאי 1990. מותו הפתאומי, בגיל 54, הותיר את עולם התרבות בהלם שהוביל לאחד מאירועי המחווה המדהימים שנראו על מסך הטלוויזיה מאז ומעולם - טקס אשכבה בנוכחות כוכבי מפעל חייו, אותן בובות ששרו וקראו קטעים לזכרו. 20 שנה למותו זו הזדמנות נהדרת להיזכר בתוכניות הפחות מוכרות של היוצר הגאון הזה.


    הנסון. ירושת בובות מפוארת לעולם (צילום: Getty Images)

     

    בובה מדברת?

    את הקריירה שלו החל ג'ים הנסון כשהיה בן 19. תחילת דרכו בתוכנית שאמנם נשכחה עם השנים, אך היתה למעשה הבסיס לכל יצירתו העתידית. התוכנית "סם וחברים" שודרה פעמיים ב-NBC, בין 1955 ל-1961.

     

    "סם וחברים" מ-1961. ראשית הדרך

     

    הבובות בתוכנית, שזכו לביקורת על היותן מפחידות ואפילו מכוערות, היו בין הבובות הטלוויזיוניות המדובבות הראשונות, ולצד הנסון השתתפו בתוכנית קומיקאים שונים, מרביתם צעירים. הדמות המשמעותית ביותר שהוצגה בתוכנית היתה זו של קרמיט, שאז עדיין לא הוגדר כצפרדע ואפילו הופיע עם פאה בחלק מהפרקים.

     

    ילדי הרוק

    אחרי ההצלחה הגדולה של החבובות, ב-1983 עלתה לשידור בארצות הברית "Fraggle Rock", סדרת ילדים מבוססת בובות, מבית היוצר של הנסון. לסדרה היו ארבע עונות ו-96 פרקים בסך הכל, ששודרו ב-HBO. בין היתר עסקה התוכנית בתכנים חינוכיים, כמו אפליה וחרם על ילדים, וקונפליקטים חברתיים שהתעוררו בין הדמויות.

     

    שיר הנושא של "Fraggle Rock". בקרוב בסרט בתלת מימד?

     

    הבובות היו דומות מאוד לאלה שהופיעו בחבובות, חלקן אפילו נלקחו ישירות מתוכנית האם, ובמסגרת הסכמי השידור עם חברת ההפקות של הנסון, התוכנית שודרה גם בארץ בשנות ה-80. כמעט 30 שנה אחרי, ב-2012, צפוי לצאת "Fraggle Rock – The Movie", שיתבסס על עלילות הבובות ההן, וכראוי לימינו - הפעם זה יהיה כנראה בתלת-מימד.

     

    מצוירים וחולמים

    תוכנית ילדים נוספת מבית היוצר של הנסון היתה "חבובוטף", סדרה מצוירת שעלתה לאוויר ב-1984 ב-CBS והתבססה על דמויות החבובות (קרמיט, מיס פיגי, פוזי, סקוטר, גונזו ועוד). הסדרה הציגה אותם כתינוקות רכים המתגוררים בחדר ילדים עליו היתה אחראית מטפלת.

     

    "חבובוטף" בגרסה העברית. יוצאים להרפתקאות

     

    בכל פרק יצאו הבובות הצעירות למשימות ופנטזיות שונות ומשונות, ורק בסופו חזרו למציאות. הפרקים הכילו גם תכנים מוזיקליים שונים, כשכל כולם יועדו לקהל הילדים כמובן.

     

    בובות מהגיהנום

    אבל עוד לפני סדרות הבת, ובעיצומה של ההצלחה המסחררת של החבובות, הנסון ושותפו פרנק אוז יצרו באמצעות בובותיהם סרט אפל במיוחד. אולי כדי לסתור את התדמית הכל-כך משפחתית, אולי סתם כדי לפרוק יצרים, "The Dark Crystal" הביא משהו מפחיד במיוחד אל המסך ב-1982.

     

    הטריילר של "The Dark Crystal". מפחיד על אמת

     

    במרכז הסרט, מסע הישרדות של בן-אנוש צעיר בין דמויות בובתיות מרשעות, מעין קו תפר בין החבובות ל"סיפורי עמים" שבאה בהמשך. להפקה הצטרף אמן הפנטזיה בריאן פרויד, שהמשיך ושיתף פעולה עם השניים גם ב"לבירינט" שיצא ארבע שנים מאוחר יותר.

     

    את "The Dark Crystal" הפיק גרי קורץ, שברזומה שלו ניתן למצוא את סרטי "מלחמת הכוכבים", וחברת ההפקה שפיקחה על העבודה היתה ITC הבריטית, מפיקת החבובות. שילוב מוצלח ומוזר כבר אמרנו, אבל הקהל בארצות הברית חשב קצת אחרת.

     

    הסרט לא זכה להצלחה מסחררת, גם בשל ביקורות קטלניות - הן מהמבקרים והן מההורים שאמרו שאין לסרט קהל יעד כלל וכלל, לא מבוגרים ולא צעירים, וגם בשל יציאתו של הסרט "ET" באותה שנה, שזכה להצלחה גדולה ופגע בכוחו של "The Dark Crystal" שנאלץ להסתפק בהכנסות של 40 מיליון דולר בלבד.

     

    למרות הכשלון המסחרי, בשבוע שעבר, אחרי שמועות רבות בנושא בתעשיית הקולנוע (והבובות), נודע לראשונה שהאחים ספיריג, צמד במאים אוסטרלים המתמחים בסרטי אימה קשים, עתידים לביים סרט המשך ל"The Dark Crystal". עדיין לא פורסם מועד מדויק ליציאת הסרט שייקרא "The Power of the Dark Crystal", אך על פי ההערכות זה יקרה אי שם בקיץ 2011. הגרסה החדשה תצולם, כצפוי, בתלת-מימד.

     

    המבוך והמבוכה

    לכאורה, מדובר במתכון מנצח: סרט בכיכובם של שחקנית זוכת אוסקר (ג'ניפר קונלי) ואחד מכוכבי הרוק הגדולים בעולם (דיוויד בואי), בהפקתו של ג'ורג' לוקאס האחד והיחיד. אבל אחרי ההצלחה הבינונית של "The Dark Crystal", "לבירינת'" היה כישלון גדול עוד יותר, שלא הצליח לכסות אפילו חצי מעלויות ההפקה.

     

    "לבירינת'". המוזיקה נשארה, הסרט פחות

     

    קונלי היתה בת 16 בסך הכל בעת צילומי הסרט, 14 שנה לפני "נפלאות התבונה", וגילמה את שרה וויליאמס, צעירה שנאלצת להציל את אחיה הקטן, שנחטף על ידי שדים. בואי, מלך הגובלינים, שידר סכנה וסקס אפיל בעודו מנסה לפתות את הצעירה ולהכריח אותה לפתור את המבוך (הלבירינת') המסובך שלו בתמורה לתינוק. הפסקול החמוד אולי לא היה אחד מפסגות הקריירה של הזמר, אבל "Magic Dance" מתוכו הפך למיני-להיט.

     

    סרט הפנטזיה מ-1986 היה האחרון שביים ג'ים הנסון לפני מותו, וכהרגלו של היוצר, שילב בין שחקנים בשר ודם לבובות מלאות דמיון. כנראה שהתוצאה היתה מוזרה מדי לקהל רוכשי הכרטיסים.

     

    סיפורים לשעת לילה מאוחרת

    אחד הפרויקטים האחרונים של הנסון בחייו בכלל, היה הסדרה המופלאה "סיפורי עמים" ("The Storyteller") ששודרה ב-1988, בכיכובו של השחקן ג'ון הרט בתפקיד דמות המספר.

     

    "סיפורי עמים". הערות נאיביות של כלב מדבר

     

    הסדרה הציגה אגדות עם שנלקחו מפולקלורים שונים, בעיקר מזרח אירופיים. מי שהקשיב בשקיקה והגיב בהערות נאיביות או מחוכמות לסירוגין, היה הכלב המדבר, בובה אותה הפעיל בריאן הנסון,

    בנו של ג'ים, שהוכיח שהתפוח נפל קרוב מאוד לעץ.

     

    העונה השנייה כבר הוקדשה לסיפורי המיתולוגיה היוונית, ולנעליו של הרט נכנס השחקן הנהדר מייקל גמבון. בין הכוכבים שהעניקו הופעות אורח בסדרה ניתן היה למצוא את ברנדה בלת'ין, קולין פארל ומירנדה ריצ'רדסון.

     

    תסריטאי הסדרה היה אנתוני מינגלה. כשמינגלה הפך לבמאי ועבד על "הפצוע האנגלי", הוא פנה ל"סדנת הייצורים של הנסון" כדי לקבל סיוע באיפור הדמויות. "סיפורי עמים" שודרה גם בישראל בתחילת שנות ה-90.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים