"הגיע הזמן לסרס אנסים"
נהג הסעות חשוד כי אנס ילדה בת 5, גבר הורשע באונס של בת משפחתו הקטינה, שיפוצניק אנס ילדה בת 6. אורנה פיטוסי, אמא לשתיים, לא מצליחה להבין איך עדיין לא מכריחים עברייני מין לעבור סירוס
בין קיפולי כביסות לריצה לאסוף את הילדות מהגן וביה"ס שמעתי את קריין החדשות מדווח בלקוניות מצמררת, כמי שהקריא אין-ספור ידיעות מהסוג הזה, על נהג הסעות שאנס ילדה בת חמש בקביעות, אחר כך על שיפוצניק שאנס ילדה בת 6 כשביצע שיפוצים בביתה ומיד אחר כך קינח בידיעה מצמררת לא פחות על גבר שהורשע באונס בת משפחתו הקטינה, על בסיס יומי. והרי התחזית.
אלוהים! זה מטריף אותי. איך אפשר להמשיך ככה? כן, אני יודעת, זה לא חדש וכולם מדברים על כמה זה מזעזע ואיך פעם זה לא היה ככה ומה אפשר לעשות, אבל אני אומרת שזו מחלה שצריך לעקור מהשורש. אי אפשר לשתוק יותר. רק לפני שבועיים עלה לכותרות הסיפור הכי אדיוטי ומקומם שיכול להיות, על המטפל הפדופיל ששמר על קטינה בבית חולים, לאחר שהיא עצמה היתה קורבן להתעללות מינית.
איפה המנהיגים המושחתים שלנו שעסוקים עמוק בעצמם ובמשפטים שמתנהלים נגדם, מצקצקים בלשונם וממשיכים הלאה בהתנחלויות ובבנית מפלצות בטון בלי אישורים ועם הרבה שוחד?
בארץ יש חוק מטופש לפיו אנסים ופדופילים רשאים להחליט אם הם מעוניינים בסירוס. למה? כי זו מדינה דמוקרטית.
דמוקרטית בתחת שלי. הגיע הזמן לסרס אנסים. אני רוצה להיות מסוגלת ללכת ברחוב בביטחון ולשלוח את הבנות שלי בראש שקט לבית הספר או לשחק בחוץ. ואם הסירוס פוגע בזכויותיו של חולה מין, אז ממש לא מזיז לי. מבחינתי, בואו נזרוק לפח את הדמוקרטיה הדפוקה הזו שדואגת לזכויות החלאה האנושית יותר מאשר לאזרח הקטן שומר החוק. בואו נמיר את הדמוקרטיה למשטר של אל ג'אזר בתקופה העותומאנית.
אל ג'אזר ששלט בעכו בתקופה ההיא היה מאוד לא טולראנטי כלפי פשיעה. שיטת הענישה שלו היתה מאוד פשוטה. שן תחת שן, עין תחת עין. מקובל עלי. את הרוצחים היו תולים, לגנבים היו כורתים את האצבעות ולאנסים היו כורתים את מה שצריך. לא אזיל, ולו דמעה אחת, על על כריתת איבר מהסוג הנ"ל. נהפוך הוא. אני מוכנה, בהתנדבות כמובן, להיות היד המבצעת.
אין אישה בעולם כולו, לדעתי, שלא הוטרדה מינית לפחות פעם בחייה ואחוז הנאנסות לא נמצא ברשותי, אבל ברור שהוא גבוה. אם אני לא טועה, בכל שניה נאנסת אישה בעולם. אופס, הנה עוד אחת והנה עוד אחת.
יש הרבה גברים חלאות. לא כולם "מיסטר ביג". לא כולם בריאים בראש. למה לעזאזל מישהי מאיתנו צריכה לסבול? ולמען האמת, הסוטים הללו פוגעים גם בנערים, כך שזו לא בעיה נשית בלבד.
נמאס לי. מתחשק לי להרים הפגנות, לארגן צעדות עד למשרדי הממשלה, לדחוף לפרצוף של ה"מנהיגים" שלנו תמונות של נשים שנאנסו, ילדות קטנטנות, ילדים קטנים, שראו את הרוע נוגע בהם בברוטאליות. ילדים שעולמם נהרס והושחת בגסות ושום פיצוי כספי ושום "סשנים" של טיפולים פסיכולוגיים לא יוכלו לתקן את מה שהתקלקל. מתחשק לי, אבל זה לא יעזור. זה יצטרך לעבור אישורים של ועדות שמתכנסות פעם במילניום, ועוד חתימה, ועוד ח"כ שלא נכח בישיבה ועוד אישור, ועוד אירגון לזכויות בני אדם שמיד יטען חזרה איזו שטות וקישקוש הומאני.
יודעים מה זה סירוס? סירוס זו לא כריתת איבר. כל מה שהחולים האלה צריכים "להסכים" לעשות, זה לקחת כדורים שמדכאים את היצר. מבינים? לא פגיעה בלתי הפיכה, לא כאב, לא כלום. רק הסכמה של הוד מעלתם, בעלי הזכויות, להפסיק להיות חרמנים על קטינים וקטינות ונשים.
עכשיו תגידו לי או שתגידו לאותם קורבנות, למי יש זכויות יתר כאן? משחררים את האנסים לאחר ריצוי עונשם ושולחים אותם בחזרה לרחוב, עם בעיה לא מטופלת ועם יצר חזק אפילו יותר, כי בכלא לא היה להם העונג והסיפוק לעשות את מה שהם כל כך אוהבים.
אני חושבת שבטור הבא שלי אכתוב על מתכון חדש של עוגיות עשויות קורנפלקס. גם ככה זה לא משנה הרבה. לצערי, נצטרך לחכות בסבלנות ובכאב לפגיעה באישה או בקטינה הבאה, אלא שהפעם היא תשתייך למשפחה ה"נכונה", איזו בת של בכיר במשטרה או בן של פוליטיקאי. מעניין לראות אם גם אז הם ילחמו בשיניים על זכויות האנסים או שיעזו להעדר מישיבה בנושא בגלל טיסה לחו"ל כדי ללחוץ ידיים לפוליטיקאי אחר.
יש לי הרגשה שהנפגעת הזו תהיה התמריץ ל"חוק רונה רמון" של קורבנות התקיפה המינית.
