שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מים לא שקטים: קולות מלחמה על הנילוס
    קריאת התיגר של מדינות עמק הנילוס על המונופול המצרי על משאבי הנהר הרתיחה את קהיר. הם מסרבים לכל פשרה ומפזרים איומים: "מלחמה על המים תפרוץ כבר בעשור הקרוב". ואיך ישראל קשורה לכל זה?
    כבר אלפי שנים שהנילוס לא רק נחשב, אלא מהווה הלכה למעשה את עורק החיים של מצרים - ומאפשר את הקיום בה בלב הסביבה הצחיחה. בחסות השלטונות הבריטיים, הוענקה מאז המאה הקודמת זכות בכורה למצרים על השליטה במי הנהר ההולכים ומידלדלים, עובדה שהשלכותיה החלו להתהוות בתקופה האחרונה למשבר דיפלומטי של ממש ביבשת השחורה ומאיימת להפר בה שוב את הסדר.

     

    עליית מדרגה בנושא נרשמה רק אתמול, עם החתימה באנטבה שבאוגנדה על הסכם שנוי במחלוקת הקורא לחלוקה צודקת יותר של המים, בין ארבע מדינות השוכנות לגדות הנהר: אתיופיה, אוגנדה, רואנדה וטנזניה - שנהנו מתמיכתה של קניה.


    קטע הנילוס במצרים. נוזל החיים של הארץ הצחיחה (צילום: AFP) 

     

    על-פי ההסכם ההיסטורי בין בריטניה לבין מצרים מ-1929, ניתנה לה זכות וטו על כל מהלך שיתבצע לכל אורך אפיק הנהר שעשוי יהיה להשפיע על מנת המים שהיא מקבלת. אותו מסמך אושרר שוב ב-1959, לאחר כמה שינויים. הוא מקנה למצרים זכות על חלק הארי של מי הנהר בכמות של יותר מ-55 מיליארדי קוב מים, בעוד שסודן, שכנתה מדרום, זוכה לכ-18 מיליארד קוב. בכך, למעשה, קיבלו שתי המדינות בעלות על לא פחות מ-87 אחוזים ממי הנילוס.

     

    אלא שלאורך כל אותם 6,700 קילומטרים, בהם זורם הנהר, שוכנות עוד שבע מדינות. הן מאסו בעובדה שרק כ-13 אחוזים מהמים עומדים לרשותן. אותן מדינות פתחו בעשור האחרון במאמצי הידברות בתקווה לגבש הסדר שונה וצודק יותר, בשעה שהמים הפכו למשאב יקר יותר. הנסיונות הללו העלו חרס לנוכח גישתן העיקשת של מצרים וסודן לא לשנות את המצב הקיים, בשל "זכויתיהן ההיסטוריות" על מרבית כמות המים בנהר.

     

    בחודש שעבר עלה רף המתיחות סביב הנושא, לאחר שמדינות עמק הנילוס החלו לאיים כי בהיעדר הצלחה לגבש הסכמה עם מצרים ועם סודן, יחתמו בינן לבין עצמן על הסכם חדש לחלוקת המים. גם נסיונות הגישור בשבועות האחרונים לא הועילו, עד שבסוף השבוע חתמו אותן מדינות על מסמך חדש בראשי תיבות, ללא תמיכתן של קונגו ובורונדי.

     

    אותו הסכם חדש אמנם לא עסק בהגדרת כמויות חדשות לשימוש במים, אך הוא קובע ביטול מפורש של אותם שני הסכמים שהקנו למצרים את הבלעדיות על הנהר ומקנה למדינות שחתמו עליו זכות לערוך עבודות לאורך אפיק הנהר לטובת תושביהן, באופן כזה שלא יוביל לפגיעה במדינות האחרות השוכנות לגדותיו. בין היתר, הוסכם גם על הקמתה של מועצה משותפת למדינות עמק הנילוס שתהיה הגוף האחראי לפעילות הקשורה בנהר, ומקום מושבה נקבע באדיס אבבה, בירת אתיופיה.

     

    באופן צפוי, מיהרו בקהיר ובחרטום לגנות בחריפות את המהלך. דובר משרד החוץ של מצרים, חוסאם זכי, אמר כי "מדובר בהסכם בלתי מחייב או חוקי. אנו לא נחתום או נצטרף לשום הסדר שייפגע בנתח שלה ממימי הנילוס ובזכויותיה ההיסטוריות". חבר המשלחת הסודנית לדיונים, אחמד אל-מופתי, אמר בראיון לרשת "אל-ג'זירה" כי ארצו דוחה את ההסכם שאותו הגדיר "צעד מדיני שלא יועיל למדינות החתומות עליו".

     

    החשש מפני עימות כבר לא נראה תלוש

    פרשני רשתות הטלוויזיה האפריקניות אכן הביעו חשש כי המים הרבים שעברו לאחרונה בנילוס עוד יובילו למשבר לא פשוט, אך נראה כי אט-אט הופך הדבר אולי למציאות מוגמרת של התלקחות מלחמה של ממש על המים.

     

    המצרים עצמם אינם חוטאים לאמת בדבריהם על מצוקת המים הקשה שבה שרויה ארצם, שלפי השר לעניינים חוקתיים בממשלה בקהיר, ד"ר מופיד שיהאב, נמצאת "מתחת לקו העוני העולמי של המים". בראיון לעיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון, אמר השר המצרי: "אנו רוצים להגיע לנוסחה שתועיל לכל מדינות הנילוס אך לא תפגע במכסה שלנו, משום שגם כך היא בקושי מספקת את צרכינו. זכויותינו איתנות ואיש לא יוכל לפגוע בהן".


    טקס חתימת הסכם מדינות הנילוס. ההידברות נקלעה למשבר (צילום: AFP)

     

    הוא האשים את המדינות האחרות בפגיעה במשאב המים היחיד של ארצו, וציין כי בעוד מהווה הנילוס מקור לכ-95 ממקורות המים של מצרים, נהנות יתר המדינות ממקורות אחרים בתחומן שבהן הן יכולות לעשות שימוש. דוברים מצרים אחרים האשימו את מדינות עמק הנילוס בהתנהלות בזבזנית ורשלנית של המשקעים היורדים בתחומן, שלדבריהם לא עושות דבר כדי לאגור את כמויות הגשם הגדולות ומאפשרות להן לרדת לטמיון.

     

    גם רשת "אל-ערביה" הציגה תמונת מצב קודרת של מצב המים במצרים. פרשנים מטעמה העריכו כי המכסה הנוכחית המוזרמת אליה לא תספיק כבר ב-15 השנים הקרובות. בהתחשב בריבוי הטבעי הגבוה באוכלוסייתה, תידרש כמות נוספת של 17 מיליארד מטרים מעוקבים של מים כבר ב-2025.

      

    הקשר הציוני: איך קשורות ארה"ב וישראל?

    באופן לא מפתיע, עם עליית רף המתח שורבב גם שמה של ישראל ואפילו של ארצות-הברית ל"רשימת האשמים" במצב. בכנס של מפלגת השלטון המצרית שנערך רק לאחרונה, הבהיר ד"ר עלא א-דין הילאל, בכיר בתנועה ומרצה למדע המדינה באוניברסיטת קהיר, כי שתי המדינות "הצליחו להקים פרויקטים במדינות עמק הנילוס שעלולים לפגוע בביטחון הלאומי הערבי - ובמיוחד המצרי".

     

    סגן שר החוץ המצרי לשעבר, איבראהים יוסרי, אף הגדיל להוסיף לדברי קודמו כי "מלחמה על המים תפרוץ כבר בעשור הקרוב, במיוחד כשהמחקרים מראים כי ישראל תסבול ממחסור במים בשנים הבאות". בכנס של אגודת העיתונאים המצרית שנערך לאחרונה הוא הסביר כי בשל המחסור הצפוי במים, "ישראל תפתח, ככל הנראה, במלחמה חדשה נגד מצרים כדי לזכות במימי הנילוס".


    הנילוס בקהיר. המים שקטים, המתח גובר (צילום: רונה פפר)

     

    ממדוח חמזה, מומחה מצרי לגיאולוגיה, הפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי מדינות אירופה והמערב, שלדבריו רכשו שטחי קרקע נרחבים באתיופיה, אוגנדה וקניה - אותם הם מעבדים במים הנשאבים מהנילוס. "זו הברחת מים שתפגע בנתח של מצרים", הזהיר.

     

    כל אותן הערכות והאשמות הן שהביאו את הדוברים בקהיר לצאת בהצהרות חריפות עוד טרם נחתם הסכם מדינות עמק הנילוס. פרשנים מצרים תיארו את המצב המתהווה כ"תחילת 'חנק המים' על מצרים" מצד המדינות השכנות.

     

    "יש אמצעים להגיב בכוח"

    איום חמור ראשון מכיוון קהיר הושמע כבר לפני חודש בסבב השיחות המכריע בשאלת שינוי מכסות במים בשארם א-שייח, אז אמר דובר המשלחת המצרית ובכיר במשרד החוץ של המדינה, רידא ביברס, כי לארצו "יש את כל האמצעים להגיב בכוח על כל עמדה שתשפיע על מכסת המים ההיסטורית שלה". באותה נשימה, מיהר לציין כי "המהלך המצרי יתבצע במסגרת הקשרים הטובים עם מדינות הנילוס ומתוך ניסיון לשכנען לא לחתום לבדן על הסדר חדש".

     

    מאז חתימת הסכם חלוקת המים, מתמידים בקהיר באותו קו תקיף. "מצרים תנקוט כל אמצעי חוקי ודיפלומטי שיהיה נחוץ כדי לשמור על זכויותיה", אמר השר למקורות המים של מצרים, ד"ר מוחמד נסר א-דין עלאם, שלנוכח האירועים קטע בבהילות את הביקור שקיים בהולנד.

     

    הדאגה הרבה במצרים מפני החרפת משבר המים השתקפה באופן ניכר גם בעיתונות המקומית. בעיתון "אל-מסרי אל-יום" נשאה הידיעה אודות חתימת ההסכם את הכותרת:
    "משבר מימי הנילוס נכנס לשלב של עימות", בעוד "אל-גומהוריה" הציג תמונה אופטימית יותר ובחר לבשר לקוראיו כי "רק ארבע מדינות חתמו על הסכם אנטבה לחלוקה מחדש של מימי הנילוס". עיתונה הרשמי של מצרים, "אל-אהראם", הסתפק בתיאור לקוני של הדברים ודיווח כי "מחלוקות מנעו משלוש מדינות לחתום על ההסכם לחלוקה של מימי הנילוס".

     

    לפי שעה ולמרות רוחות המלחמה שהחלו להיות ערות יותר ויותר, נראה כי מאמצי ההידברות בין הצדדים צפויים להימשך. זו, אולי, הסיבה שהשר לענייני מים באתיופיה, אסוואו דינגאמו, העריך: "איננו צועדים לקראת מלחמה על המים. אם נעבוד יחד ונשתף פעולה, הנילוס ימלא את הצרכים של כולם". אבל ככל שמי הנהר יילכו ויתייבשו ובהיעדר פתרון צודק שיספק את כולן, נראה כי גם הטונים המרוככים עשויים להתחלף.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פס ירוק באמצע חולות המדבר
    צילום: AFP
    אפיק הנילוס בקהיר. זכויות היסטוריות?
    צילום: אחיה ראב"ד
    מומלצים