שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רומן ביכורים
    חלקם צעירים בני 17, אחרים חיכו שנים להזדמנות הגדולה שלהם, אבל כולם הולכים לבצע השנה צעד ענק אל מרכז הבמה. בטלוויזיה, בקולנוע, בחדשות ובמוזיקה - אלו הן ההבטחות הגדולות של עולם הבידור הישראלי לשנה הקרובה

    גלוריפיקציה

    אחרי שנים של דריכה במקום, גלוריה בס קופילביץ' עלתה על הגרר של עוז זהבי ב"עספור" והניעה את הקריירה שלה. נתראה ב"עבודה ערבית 2", ותודה לשלמה בראבא

     

    גיל: 25

    מקצוע: שחקנית

     

    ההיסטוריה מלאה בתעלומות נטולות מענה. האם ביגפוט קיים? לאן נעלמה אטלנטיס? מי באמת כתב את המחזות של שקספיר? אבל בתשובה לאחת מהן מחזיקה גלוריה בס קופילביץ', מי שמגלמת את סיוון, אחותו של מוטי (שלום מיכאלשווילי) בשוס של HOT, "עספור", וזאת היתה השאלה שהשתוקקתי לשאול אותה מאז שצפיתי בסדרה. בכל זאת, היא הבנאדם היחיד שאני מכירה שיכול לענות בחיוב על השאלה "ניסית פעם גרר?".

     

    "אה... רגע", היא מושכת זמן ומן הסתם משחזרת בראש את סצנת הסקס הלוהטת ההיא, "תראי, היום אני רואה את הסצנה ואני צוחקת ואומרת כיף חיים, אבל תכלס הייתי קשורה על גרר בפאקינג ירושלים בארבע בבוקר בשיא הקור. כמה כיף זה יכול להיות? הצילום עצמו לקח כמה דקות, אבל ההכנות היו ארוכות, ואני הייתי הדבר הראשון שקשרו לגרר והדבר האחרון שהתירו ממנו. מה שכן, עוז היה פרטנר מקסים".

     

    התפקיד הראשון הרציני של קופילביץ', 25, תופס אותה בשנה השנייה ללימודי המשחק בסטודיו של ניסן נתיב. היא כבר הספיקה לככב בפרסומת לסלקום (היא היתה הבחורה עם המוהיקן) ובסרט סטודנטים בשם "כיפור" עם שלמה בראבא, אבל "עספור" הביאה אותה לחיים של מאות אלפי צופים, לשער של פרויקט הביכורים שלנו ולראיון הראשון שלה בחיים ("את הראשונה שלי" - הנה משפט שבחיים לא חשבתי שאשמע).

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אני פוגשת אותה בדירה הקומפקטית שלה בפלורנטין, שם נחתה לראשונה בגיל 16. "אני עדיין שואלת את עצמי אם יש חן בכל הג'יפה הזאת", היא מחמיאה לשכונה באלגנטיות, "או שפשוט התרגלתי".

     

    מה בדיוק עשית פה בגיל 16?

    "עזבתי את הבית והכרתי פה מישהו, אז עברתי לגור איתו ומאז פשוט נשארתי כאן".

     

    עזבת מסיבות טובות או מצערות?

    "יש דבר כזה לעזוב מסיבות טובות?", היא מגחכת. "תשמעי, הייתי חייבת לעזוב. זה חנק אותי, משהו בדינמיקה הביתית לא הסתדר. זאת לא היתה טראומה, להפך. זה נתן לי תחושה של כוח, כי הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות והעזיבה שלי באמת עשתה פלאים ליחסים". את המשפחתיות המורכבת של בס חולקים איתה זוג הורים שהתגרשו כשהיתה בת תשע, אבא פיזיקאי, אמא שחזרה בתשובה, אח ושלוש אחיות למחצה.

     

    את האובססיה הבריאה שלה למשחק היא חייבת, באופן אירוני משהו, דווקא לאבא שלה. "בגיל שש הייתי בחוג דרמה ואבא שלי בא לאסוף אותי ואמרתי לו שכשאהיה גדולה אהיה שחקנית, והוא אמר לי 'גלוריה', בטון כזה של חשיבות עצמית, 'תיאטרון זה יופי של תחביב, אבל זה לא מקצוע'. ואז, באותו הרגע, ממש ידעתי שאהיה שחקנית".

     

    קלאסי.

    "את מבינה מה מניע אותנו בסוף? לעשות דווקא. אם הוא היה אומר לי משהו על פיזיקה, יכול להיות שהיה יוצא ממני משהו אחר". למרות ההחלטה הנחרצת, המשפט "תיאטרון זה לא מקצוע" התיישב בירכתי התודעה של קופילביץ', מה שגרם לה להתבחבש עד גיל 24 בניסיון "ללמוד משחק בלי ללמוד משחק באמת" ולעבוד מאחורי הקלעים של תיאטרון בית לסין, תוך כדי שהיא "מריירת על הבמה", עד שלבסוף עשתה מעשה וניסתה להתקבל לסטודיו. למזלה היא הכירה אחד, שלמה בראבא, שעזר לה להתכונן לבחינות.

     

    "זה בנאדם שאפשר ללמוד ממנו את החיים", היא אומרת בעיניים נוצצות. "הוא מאוד בוטח בעולם. אני באה ממקום אחר לגמרי, של 'בטח לכולם יש אינטרסים וצריך להיזהר', ופתאום אפשר לסמוך על מישהו וללמוד מהקלילות שלו. זה מאוד חשוב למשחק, כי שם אתה זורק את עצמך לאיזו תהום, ובסטודיו אני נזרקת לקיבינימט. כל היום חפירה ברגשות בקבוצה קטנה ואינטימית, ואני בכלל לא בנאדם של קבוצה, של שיתוף או הכלה. אני רגילה שאם משהו לא מתאים, אני מתחפפת. זה מה שעשיתי עד עכשיו".


    הפאזל מסתדר טוב. גלוריה בס קופילביץ' (צילום: יניב אדרי)

     

    אבל נשארת בכל זאת.

    "החלטתי שאם עד גיל 25 אין רמז לקריירה, אני עושה הסבה מקצועית. רגע לפני גיל 25, לצערם של הוריי, זה הצליח לי".

     

    ההצלחה הגיעה, כאמור, בצורת תפקיד משנה שובב בדרמה היומית הכה מדוברת, "עספור". האודישן, כך מספרת האגדה, היה גרוע ("חשבתי שמשהו לא בסדר כשקיבלו אותי. כנראה שהשאר היו ממש גרועות"), הצילומים היו מעדן, שהצטרף אל 14 שעות לימודים ביום ולמשרה הצדדית ההיא בבית לסין. "לא ישנתי הרבה אז, ואני רואה את זה בסדרה. אני נשכבת איפה שאני יכולה. אולי זה נראה קליל או נינוח, אבל אני פשוט רוצה לישון. בכלל, היה לי נורא מביך לצפות בעצמי שם. השפה נשמעה לי מאוד פרובוקטיבית ולא ידעתי אם הצופים יקבלו את זה, וכל הזמן ראיתי טעויות שעשיתי. שזה חשוב, כי לומדים מזה, אבל להיות כל הזמן בהלקאה עצמית זה מאוד כואב".

     

    הייתי בטוחה שאת ממש סיוון. את שונה ממנה לגמרי.

    "90 אחוז מהאנשים ברחוב בטוחים בזה. נחמד. אבל אני לא דומה לה בכלל. אולי דומה למשהו שהייתי בגיל 16 כשגיליתי את עצמי, וזה רחוק ממה שאני היום. למרות שזה נחמד שיש הזדמנות לחזור עשר שנים אחורה ולסגור כל מיני פינות. כשקראתי את התסריט לא הבנתי איך אני אמורה להביא ילדה טיזרית, חכמה אבל בוטה, ועדיין לעורר אמפתיה. בצילומים עצמם הייתי מבוהלת לגמרי. אני חושבת שאחרי כל שתי סצנות הלכתי לרני (סער, הבמאי - ס.ש) ומבקשת חיבוק, כדי לחזור לעצמי. בסוף זה הצליח".

     

    אז הכל הולך טוב, טפו טפו, בחיים של גלוריה, הלימודים, ההצעות והאודישנים שזורמים, האהבה הטרייה (שכשאני שואלת עליה, היא נזכרת שהיא אפילו לא הציעה לי עוגיות ובאמת ככה אי אפשר להמשיך ומתחפפת למטבח), וגם תפקיד אורח בעונה השנייה של "עבודה ערבית" בתור חברה של מאיר (מריאנו אידלמן) המנסה לשחזר את רגעי החיזור שלו אחריה בעת היכרותם.

     

    "זה היה פשוט כיף חיים, לא להאמין שמשלמים לי על זה. גם מריאנו וגם שי קפון הבמאי הם שניהם קלילים מקסימים ומצחיקים והיה פשוט כיף".  

    אבל אני עדיין מרגישה שמשהו חסר. אני מסתכלת מסביב, מנסה לפצח ואז מבינה מה זה.

    " הטלוויזיה? אה, היא במטבח, מתחת לשולחן", היא מפטירה.

     

    סליחה?

    "היא היתה פה פעם, אבל היא תפסה יותר מדי מקום. וחוץ מ'עספור', שזה עבודה, אני לא באמת רואה טלוויזיה. אולי רק לווייתנים לפני השינה. אני אוהבת קולנוע, ולשחק מבחינתי זה בכלל תיאטרון".

     

    מה יהיה איתכם, אנשי הטלוויזיה שלא צופים בה?

    "עדיף ככה, לא? ב'עספור' הבנתי שבסטודיו לומדים משחק ובטלוויזיה לומדים המון על משחק. בסטודיו עובדים חצי שנה על סצנה של צ'כוב ומנתחים את האמ־אמא שלה, ובטלוויזיה את לומדת תכלס איך עולם המשחק עובד באמת. אני באה מהמקום הכי רציני בעולם, ואני רואה בטלוויזיה שעובדים שעות על תאורה ואיפור, אבל לא עובדים על משחק. אין דבר כזה חזרות, ובאופן טבעי זה מושך אותי פחות".

     

    אוקיי. אז איפה את רואה את עצמך בעוד שנה?

    "קודם כל על הבמה בסטודיו, מסיימת את הלימודים. והאמת שאם הכל יישאר פחות או יותר כמו שהוא, אהיה ממש מאושרת. זה לא תמיד היה ככה, אבל סוף סוף החיים שלי באופן כללי, הפאזל הזה, מסתדר טוב. אני לא יכולה לחלום כרגע על יותר".  

     

    התחלה רכה

    יעל איתן טורפת גברים מבוגרים ב"חטופים", אבל בראיון הראשון שלה מתברר שבמציאות היא עדיין סטודנטית מתוקה שחולמת לעשות צ'כוב, מובכת כשאנשים מחמיאים לה ברחוב ולא מבינה למה שמישהו ירצה להזמין אותה להשקות

     

    גיל: 26

    מקצוע: שחקנית 

     

    עשר דקות לתוך הראיון שלנו, אני מנסה לצלול לכמה שאלות אישיות. יעל איתן מסמיקה. "מוזר לי לדבר על עצמי מול בנאדם שאני לא מכירה", היא אומרת, חצי בהתנצלות. ורק אז זה מכה בי: זו הפעם הראשונה שלה. אלוהים יודע למה הנחתי ששחקנית שנמצאת כבר שבועות בפריים טיים ומחזיקה את אחד התפקידים הדרמטיים הכי טובים שנראו כאן בזמן האחרון, הספיקה לעבור סדנת חינוך בכל מה שקשור לראיונות. למעשה, המבוכה שלה מהסיטואציה כל כך מתוקה, שאוטומטית מתחשק לך לחבק אותה ולהגיד לה, "עזבי אותך, בשביל מה את צריכה את המקצוע המלוכלך הזה?".

     

    איתן, 26, סטודנטית בשנה ג' בסטודיו למשחק של ניסן נתיב, מחלחלת לתודעה שלנו מאז עלייתה של "חטופים", סדרת הדגל העונתית המצליחה של קשת שכתב וביים גידי רף, ומגוללת את חזרתם מהשבי של שלושה חטופים. היא מגלמת את דנה, בתו המרדנית, הסרקסטית ובעלת החיבה לגברים מבוגרים של נמרוד קליין (יורם טולדנו). "מבחינתה של דנה, אבא שלה מת והמשפחה לא ממשיכה הלאה, אמא שלה קפאה, אז היא מנסה לנער את המציאות הזו", איתן מסבירה. "אפשר לקרוא לזה ציניות, אני רואה את זה כהתגרות. היא מאוד מתגרה בכל האנשים שנורא שומרים על עצמם".


    לא יכולה בלי תיאטרון. יעל איתן (צילום: יניב אדרי)

     

    זו לא הפעם הראשונה של איתן מול המצלמות - היא כבר הספיקה להשתתף ב"האי" ולעשות תפקידי אורח קטנים בסדרות כמו "החברים של נאור", "אולי הפעם" ו"גירושים נפלאים", אבל זו הפעם הראשונה שבה היא מקבלת תפקיד ראשי בסדרת פריים טיים ומתבקשת לעבוד מול שחקנים כמו יעל אבקסיס, יורם טולדנו, מילי אביטל וישי גולן. "בדרך כלל הייתי מקבלת תפקידים קומיים, של ילדות יפות ומאושרות, ופה יצאה לי דמות עם המון כאב. מורכבת מאוד הבחורה הזו. יש לי אהבה אדירה אליה. אחד הדברים שאני מאוד שמחה שקרו הוא שגידי ראה אותי והאמין בי. הוא ראה בי את המרדנית, הקשה לעיכול".

     

    איך זה היה להגיע פתאום לסט כזה?

    "זה היה מלחיץ, אני לא אשקר. שמעתי פתאום 'יעל, התקבלת לסדרה עם יעל אבקסיס ואסי כהן ומילי אביטל וסנדי בר ויורם טולדנו' וזה היה מפחיד. ביום השני של הצילומים היתה סצנה מלאה עם כל הקאסט, מין שוט ארוך, ועשיתי במכנסיים. גם ביום השני חטפתי איזה בלאק מאוד גדול מהלחץ וברגע שהוא קרה, ראיתי שאף אחד לא מתרגש מזה ושזה קורה לכולם והכל בסדר. יצא לי גם לדבר עם ישי באותו יום, ושאלתי אותו איך הוא עובד על התפקיד - האם זה שונה מלעבוד על מחזה או משהו כזה - וגיליתי שאני בסדר, שכולם עובדים פחות או יותר באותה דרך ושזה מסתובב סביב אותו ציר".

     

    היו לך גם כמה סצנות סקסיות.

    "סקסיות? המממ... האמת שזה נעשה בצורה כל כך יפה ומכובדת, גם אליי, זאת אומרת - נגיד בסצנות שהייתי צריכה להיות רק עם תחתונים, כל הזמן דאגו לי, בסצנה שאני מתנשקת באוטו עם הגבר המבוגר בפרק הראשון, גידי בא ועשה בינינו היכרות. כל הזמן היה דיאלוג עם גידי, לא היתה לי אופציה להרגיש לא בנוח".

     

    היא נולדה וגדלה בנתניה, לאמא מורה לאמנות, אבא מהנדס אלקטרוניקה ואחות גדולה. לתל אביב היא עברה רק לפני שנתיים וחצי, כשהתחילה ללמוד בסטודיו. "זה הולך להישמע כמו קלישאה איומה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ידעתי שאהיה שחקנית תיאטרון. זה היה חלק מאוד חזק במהות שלי מגיל כלום. בדיוק לפני שבוע אמא שלי אמרה שהיא זוכרת שכשהייתי קטנה אמרתי שגם אני יכולה להיות שם, על הבמה".

     

    בילדותה השתתפה בחוג לדרמה של תיאטרון אלמוג בנתניה וגם בהצגות שעלו בתיאטרון. "זה היה חלק משמעותי בזהות שלי, בכל תהליך ההתבגרות, בכל חוסר הביטחון, תמיד היה לי בראש 'אני יעל, ואני שחקנית'".

     

    את? חוסר ביטחון? את נראית כמו הבחורות האלה שתמיד היו הכי יפות ומקובלות.

    "אנשים שמכירים אותי וישמעו דברים שיש לי להגיד, יהיו מופתעים. אני חושבת שיש פער עצום בין מה שהם קיבלו ממני כשגדלתי לבין מה שהייתי בפנים. הייתי חסרת ביטחון ברמות אחרות. בפנים תמיד הייתי לבד".

     

    בצבא היא שירתה בחיל האוויר בקריה, ואחרי השירות עשתה קורס משחק מול מצלמה, הגיעה לסוכנות של לביאה הון די במקרה והחליטה לרכוש מקצוע לפני לימודי המשחק. "לא רציתי למלצר וכל מיני כאלה, וכשהייתי בצבא ראיתי תוכנית בטלוויזיה על פסיכולוגים לכלבים והיה כלב אחד שלא היה מוכן ללכת ימינה, ובאה מאלפת כלבים והצליחה לבטל את זה בשניות. זה הדהים אותי. זה תמיד היה נראה לי קצת מיסטי. אז אמרתי שאני חייבת ללמוד את זה והלכתי ללמוד אילוף כלבים באקדמיה לכלבנות ועבדתי בזה שנתיים. זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיי. זה תרם לי המון. אחר כך הייתי גם מורה פרטית לאנגלית למשך תקופה".

     

    לניסן נתיב היא הגיעה לאחר אודישן לסרט סטודנטים. מישהו אמר לה שכדאי לה. "זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי", היא מתמוגגת.

     

    למרות התפקיד המעולה ב"חטופים" והעובדה שרבים מסמנים אותה כדבר הבא, איתן עדיין עמוק בתוך ההוויה הסטודנטיאלית של לימודי המשחק. כשמזהים אותה, זה מביך אותה ומוזר לה. "לפני שבוע נכנסתי לבר ומישהי באה ואמרה לי, 'יא, אני מעריצה אותך!'. לרגע לא הייתי בטוחה אם אני מכירה אותה דרך אחת החברות, אז ניסיתי לזהות אותה ויצא לי מין 'אוקיי' כזה, כי ציפיתי שהיא תגיד לי 'אני חברה של...' ואז היא אמרה לי 'אוקיי' והיה לי נורא לא נעים, הרגשתי שממש הבכתי אותה והרגשתי רע עם זה, אז התנצלתי והסברתי לה שאני פשוט לא רגילה לזה ושזה נורא מביך אותי. אני צריכה ללמוד עכשיו איך לא לקחת אחריות על התגובות של הצד השני".

     

    מה, לא מזהים אותך ברחוב?

    "אני לא יוצאת יותר מדי, כי החיים שלי כרגע הם להוציא את הכלב, לרוץ ללימודים ולחזור הביתה ב־24:00, אז רק בזמן האחרון שמתי לב שמתחילים לזהות אותי. יש כל מיני תגובות, 'את מחטופים, נכון?', ויש אנשים שבאים ואומרים, 'אני מת עלייך, על הדמות שלך' ובתגובה הראשונית אני לא בטוחה אם אני מכירה את הבנאדם או לא ואני קצת מתבלבלת. אבל זה נורא נחמד מהבחינה הזו, אני מקבלת פרגון אדיר".

     

    את רואה את עצמך הולכת לאירועים והשקות כאחת הסלבז?

    "אני לא ממש יודעת מה זה אומר. כרגע קשה לי להאמין שמישהו ירצה להזמין אותי לשתות שמפניה ולצלם אותי. אני כרגע במקום של להיות סטודנטית, אני בחממה, עושה מה שבא לי, עמוק בתוך האמנות".

     

    מה יותר חשוב לך, טלוויזיה או תיאטרון?

    "אני לא יכולה בלי תיאטרון, הוא מאוד חשוב. הוא יהיה שם ואעשה כל מה שאני יכולה כדי להיות שם, ובמקביל מאוד אשמח לפתח את נושא הקולנוע והטלוויזיה, אבל תיאטרון זה הבסיס. אני מהנישה של צ'כוב, בא לי מאוד לעשות 'הדוד וניה'".

     

    איפה את בעוד שנה?

    "מקווה להיות באיזשהו תיאטרון, בעבודה קבועה. מקווה לעשות דברים שמעניינים אותי ולהיות מסוגלת לפרנס את עצמי מזה".  

     

    ילדה סוכר

    עושה מה שהיא רוצה ב"נשות הטייסים", מורדת ב"תמרות עשן" - נטע פורת, רק בת 17, מומחית צעירה לתפקידי נערות בלגניסטיות וכוכבת הסרט החדש של אבי נשר, היא לגמרי הדבר הבא

     

    גיל: 17

    מקצוע: שחקנית 

     

    נטע פורת עונה לשאלה בשאלה. כאשר אני מתעניינת איזה סוג שחקנית היא רוצה להיות, היא מבקשת שנעצור, "רגע, אני רוצה להיות שחקנית?".

     

    תגידי לי את.

    "אני יודעת שאני רוצה לעסוק באזור הזה של אמנות", היא פותחת בהרהור ארוך, "כרגע נורא נעים ונוח לי, אבל אני צעירה מכדי להגיד מה אני רוצה להיות. בינתיים אני משתעשעת ונהנית מאוד. מצד שני, אני גם יודעת שהתמזל מזלי לקבל את החוויות האלה, אני לא לוקחת אותן כמובן מאליו. כשצילמנו את הסרט 'פעם הייתי', הכל נורא ריגש אותי, הייתי באטרף כל הזמן והלוואי שתמיד זה יהיה ככה. אני כרגע מאוד רוצה לעסוק בזה, אבל אני לא תלויה בשום דבר, לא משלמת שכר דירה או צריכה להאכיל ילדים, זו התקופה הכי חופשייה בחיים שלי. כרגע זו הנאה ולא מקצוע".

     

    אולי אם תתייחסי לזה כמקצוע זה יקדם אותך?

    "יכול להיות שזה יפקס אותי, אבל קשה לי להתייחס לעצמי. להגיד כבר עכשיו שאני שחקנית זו הגדרה נורא מלחיצה, זה נשמע סופני".


    איכשהו מגיעה אל הילדה שעושה בלאגנים. נטע פורת (צילום: יניב אדרי)

     

    גיל 17 הוא לא זמן להגדרות, אם כן, וזו הגישה הבריאה שמביאה לנו הילדה החולמנית והמתוקה מתל אביב, שעדיין לא באמת מבינה מדוע היא מתראיינת לעיתון. במהלך השיחה פורת קופצת מנושא לנושא, צוחקת לא מעט ומדביקה אותי באנרגיות של אופטימיות קוסמית. בשונה משחקניות צעירות אחרות שמקשטות את הפריים טיים בדרמות יומיות ואחרות, פורת עדיין רואה בעצמה את התיכוניסטית המתלבטת, שבמקרה יש לה תחביב קצת מתוקשר. בקיץ הקרוב האפקט ילך ויתעצם כאשר מדינת ישראל תראה אותה כיפה החדשה של אבי נשר בסרטו "פעם הייתי", המבוסס על הספר של אמיר גויטפרנד, "בשבילה גיבורים עפים", לצד תובל שפיר, שיגלם את מושא אהבתה ומכהן כאחד הביכורים שלנו בפני עצמו. פורת עדיין חצויה באשר לתוצאה, אך בטוחה שלשים את גורלה בידיו של נשר יעשה לה רק טוב: "עדיין לא ראיתי את הסרט המלא, בינתיים הראו לי רק חלקים ממנו בעריכה. עשיתי הקלטות לסצנות שלי וביקשתי לראות את הסצנות. זה כל כך קשה להיות אובייקטיבית לגבי עצמי, כשאני כל כך מעורבת בפרויקט הזה. זה נראה נפלא, ואני מקווה שזה יהיה הצלחה. אני ממש מרגישה שזה הסרט שלי".

     

    למה?

    "כולנו מרגישים ככה, כל אחד מאנשי הצוות מרגיש שזה הפרויקט שלו ונורא חשוב לו. ככה אבי עובד. הוא דיבר איתנו המון על עבודת שחקן ותהליך של עבודה ושחקנים, הוא נורא מעורב בכל, תלבושות ושיער ואיפור והכל, הפרה־פרודקשן היה חודשים של עבודה. בהתחלה הוא נתן לי את התסריט ואמר לי לחזור אליו כשרק 50 אחוז ממה שראיתי יישאר. שאר ה־50 אחוז צריכים להיות דברים שאני מביאה - להציע נושאים, למצוא קווי דמיון ביני לבין הדמות, לפתח אותה - זה המון לדבר ולהוציא מהבטן. זה תהליך מאוד עמוק מבחינה פסיכולוגית, ובמהלכו אבי נהיה החבר הכי טוב שלי. על כל דבר שהוא אמר אמרתי 'כן'. אתה גם נעדר הרבה מהבית בצילומים, אז הוא נהיה הכל בשבילנו, כי ככה הוא עובד. בכלל, כולנו נורא התחברנו. נהיינו משפחה בחודש וחצי האלה של הצילומים".

     

    ספרי על הדמות שלך.

    "זו ילדה מתבגרת בסוף שנות ה־60. היא עולה לארץ מקנדה. היישר מתרבות ילדי הפרחים, כאלה שהולכות בלי חזיות והכל חופשי יותר. זו דמות שיש בה המון כוח, היא עשתה בעיות בקנדה אז שולחים אותה לקרובי משפחה בחיפה כדי לקבל חינוך, אבל בסוף יוצא שהיא מחנכת אותם. אני מביאה את הרוח הקרירה של התקופה. היא לא בדיוק היפית, אלא מישהי מאוד אינדיבידואליסטית שעומדת בפני עצמה".

     

    דמות הילדה בהפרעה קלה אינה זרה לפורת. מי שהתחילה את הקריירה שלה בהצגות בית ספר בתלמה ילין, לוהקה במהרה לשני תפקידים מרכזיים - האחד כלוליטה המסוכנת של "תמרות עשן" האיכותית של HOT (לשם תשוב בקרוב בעונה שנייה); והשני כבת המתוסבכת ב"נשות הטייסים", שם היא עדיין ממשיכה לחפש את אחיה הנעלם למורת רוחם של הוריה היפים, גלית גוטמן ונתי רביץ: "אפשר לומר שהדמות שלי מרדנית בכל הפרויקטים האלה. למרות שהדמות ב'נשות הטייסים' היא בעצם הילדה הכי טובה שיש, היא עושה מה שהיא רוצה. זה לא ילדה רעה, אבל ללא ספק מישהי שלא לא מוכנה לקבל את כל מה שאומרים לה, לא מוכנה לקבל כל סיטואציה. גם ב'תמרות עשן' הייתי כזו".

     

    איך את מסבירה את זה?

    "אני באמת לא יודעת. בכל פעם שאני מקבלת תסריט אני קוראת את הסינופסיס ולפני שאני יודעת מה יועד לי, אני כבר מגיעה אל הילדה שעושה בלגנים ומעשנת ובורחת מהבית ומבינה שזו אני. אבל סבבה, אין לי בעיה עם זה. בחיים אני לא כזו בכלל, אבל כנראה שזה משהו שאני משדרת, אז אני לא נלחמת בזה".

     

    פורת נולדה בתל אביב לזוג הורים שלא מגיעים מהתחום, נרשמה לבית הספר תלמה ילין כדי לבדוק את אהבתה לבמה, אך דווקא כשהדברים החלו לנסוק עם "נשות הטייסים" עזבה את הלימודים ונרשמה לבית ספר רגיל.

     

    "בסוף י"א עזבתי את תלמה ילין, כי זו היתה מחויבות אדירה מדי. זה בית ספר תובעני, ורציתי נורא להקדיש את עצמי ל'נשות הטייסים'. זו היתה הזדמנות מצוינת בשבילי לעשות וליצור וללמוד ולגדול ולעשות אולפן ולהכיר אנשים. אני מתמסרת לפרויקטים והפעם זה התאים לי מאוד, כי זה היה לתקופה קצרה".

     

    התוצאה קצת נשחטה, גם בביקורת וגם בטבלאות הצפייה.

    "לי היה נורא כיף לעבוד בזה. הבעיה היחידה מבחינתי היתה שהפסדתי מלא בית ספר בשביל הצילומים, אבל עכשיו אני מתמודדת עם זה. לגבי איך שהסדרה נראית, אני לא יודעת כי אני לא רואה אותה. זה מביך אותי לראות את עצמי, אבל אני מסתכלת על זה בפרופורציות הנכונות. זה משהו קטן, לא סרט, מצלמים 50 ומשהו סצנות ביום. מההתחלה ידעתי שהתוצאה תהיה כזו, אי אפשר להשוות סדרה כזו לשום דבר אחר".

     

    ותגידי, יש לך חבר?

    (צוחקת) "את שואלת אותי ברצינות?".

     

    כן, תתרגלי.

    "וואו, אז תרשמי בדיוק מה אני אומרת: הרווחתי את זכותי להגיד שזה לא עניינו של אף אחד. תראי איך אני אומרת את זה, ממש כמו מקצוענית, הא? האמת היא שאני חרדה לפרטיות שלי וזה מלחיץ אותי להיכנס לתוך העסק הזה, אז נסתפק בזה".

     

    את לא מרגישה אפילו קצת מפורסמת?

    "באמת שלא. אני לא חושבת שמזהים אותי הרבה, אבל אני מרגישה את זה טיפה יותר כשאני יוצאת מתל אביב ופחות רגילים לראות אנשים מהטלוויזיה".

     

    איפה את רואה את עצמך בעוד שנה?

    "בחלומות הכי ורודים שלי אני אחרי עוד סדרה, מצלמת עוד אחת ובשלבי עריכה של סרט חדש. אבל בפועל אהיה בצבא. אני במיונים כרגע ומקווה להתקבל לתיאטרון צה"ל, אין לי מושג אם זה שעשיתי קולנוע וטלוויזיה יעזור לי להתקבל. יכול להיות שזה דווקא יפגע בסיכויים שלי, אבל אני מקווה לטוב".

     

    תומר נפץ

    לתומר אופנר עדיין יש מעריצות שהולכות מכות כדי לגעת בו, מימיו ב"ראש גדול". המצב צפוי להחמיר השנה, כשיככב בלהיט הבא של HOT – "חסמב"ה"

     

    גיל: 29

    מקצוע: שחקן

     

    מצב הנוכחי של תעשיית הבידור, בין "כוכב נולד" לפצצות הריאליטי, אי אפשר להתחיל את הקריירה מוקדם מדי. תשאלו את תומר אופנר, השחקן הראשי ב"חסמבה", שתעלה הקיץ ב־HOT - הדרמה שבחברת הכבלים מנבאים שתהפוך להיסטריה לאומית. בכיתה א' הוא כבר כתב מחזות, העלה אותם והכריח את ההורים שלו לצפות בהם. פסגת הקריירה שלו אז היה המחזה הסולידי "טמפון וטמפולינה על האי הבודד", קופרודוקציה שלו ושל ילדה מהכיתה שלו. חוץ מזה הוא גם המחיז תשדירי שירות, ערך לעצמו מערכונים של הגשש והשלים את ההשכלה הפורמלית שלו בחוג דרמה יוצרת בגן.

     

    הילד הירושלמי למד משחק בסטודיו של ניסן נתיב בירושלים, אליו נרשם כבר בחופשת השחרור מהצבא. אחרי הלימודים הוא היגר לרמת גן ועד גילו הנוכחי, 29, הוא הספיק לשחק בשתי עונות של דרמת הנוער "ראש גדול" מבית yes, שם גילם את שחר, הספורטאי האולימפי הפרפקציוניסט. חלקכם נתקל באופנר גם בתוכנית הנוער "בילי" של ערוץ ג'טיקס, בסדרת המערכונים "באבאגנוש" של ערוץ 10, לה הוא גם כתב, ובהמון הצגות בתיאטרון הלא רפרטוארי. על הדרך הוא גם הספיק למלא מכסה נאה של פרסומות, שמימנו לו את לימודי המשחק ("RC קולה", "אסקייפ", "מקדונלד'ס").


    להראות את התומר שבו. תומר אופנר (צילום: כפיר חרבי)

     

    עכשיו עומד על הפרק התפקיד הטלוויזיוני הגדול הראשון שלו - איגי, שביעיסט נהנתן עם פה גדול ונטייה להסתבך, שנתקל במפקד חסמב"ה בדימוס, ירון זהבי המיתולוגי והמריר (שמגלם עודד קוטלר). יחד הם יוצאים למסע בעקבות שאר חברי חסמב"ה, שלא בדיוק מימשו את המופת הפטריוטי התמים מימי קום המדינה. אחרי שהטריף בנות נוער באשר הן, התפקיד הזה אמור לאפשר לאופנר נחיתה רכה בעולמה הקסום של הטלוויזיה למבוגרים. העניין הוא שעם כל ההספק הזה, אופנר הוא בחור ביישן, צנוע עד כדי כאב, שקול ומפגין שליטה עצמית אינסופית. ראבאק, לבחור אשכרה חשוב שיצמח פה נוער עם ערכים ומוסר. "חשוב לי שלא תהיה אלימות, שבני נוער יהיו סבלניים, שיתעניינו בתחומים שהם מעבר".

     

    אתה רוצה לחנך אותם.

    "בכל מה שעשיתי היה לי חשוב להיות מודל לחיקוי".

     

    איגי בחסמב"ה הוא ממש לא מודל לחיקוי. הוא מכור להימורים, הוא שקרן, לא רוצה לעשות צבא, רחמנא ליצלן.

    "זה נכון ש'בחסמב"ה' אני משחק את מי שלא הייתי רוצה להיות, אבל הדמות עוברת תהליך. היא בכל זאת מתחברת לירון זהבי, ומתברר שלאיגי יש לב זהב והוא אמיץ אמיתי, הוא בדרך להיות אזרח טוב".

     

    בדרכו השקטה ממשיך אופנר לכבוש כל חלקה טובה. הוא חוטא גם בכתיבה ("אני כותב סדרה, עם תפקיד לעצמי, קומדיה מטורפת. כבר יש לי שמונה פרקים"), ואת השיגעון המודחק שלו הוא פורק בדרך רווחית במיוחד: "פרסומות זה כיף. יום אחד שבו אני חי בעולם אחר ומטורף, וזה נגמר. כמו חלום".

     

    מאיזו פרסומת בה השתתפת הכי נהנית?

    "מסטיק מאסט. היה שם קטע שאני מכניס את הראש לים ומוציא דג בפה וצילמנו את זה בים, עם דג אמיתי. אבל הוא היה מת. דוחה ברמות. ואני עוד שונא דגים, אז היה ממש מבחיל. בגלל שצילמנו את זה כל כך הרבה פעמים, גמרנו עשרה דגים".

     

    מה זה גמרתם, סליחה.

    "השיניים נכנסות בדג וצריך להחליף אחרי כמה פעמים".

     

    עדיין נוהרות אליך מעריצות?

    "כן", הוא נבוך. "כשזה בא בצורה מנומסת ומחמיאה, זה נחמד. אני עושה הרבה הצגות נוער וקשה לצאת משם אחר כך. יש התנפלות. כשזה רק כמה בנות או עשר בנות, אז אפילו בכיף. אבל כשזה מאה בנות שצורחות ומרביצות אחת לשנייה כדי להתקרב אליי, אני מוצא את עצמי מפריד ביניהן".

     

    טוב, זה לא חינוכי.

    "כן, אני אומר להן 'אל תעשי לה ככה, זה לא בסדר', ואז הנהג של ההסעה מושך אותי פנימה ואנחנו נוסעים".

     

    ואיפה תהיה בעוד שנה? תן לי לנחש. ברמת גן.

    "אני מקווה שבתיאטרון רפרטוארי, עם תפקידים מאתגרים ושונים. אני רוצה מגוון תפקידים שיראו את כל התומר שבי".

     

    למשל?

    "רוצח מטורף".  

     

    רוק עצמאות

    להיט כבר יש, מעריצות שמטרידות מינית גם ואפילו הסבר איך הוא יצא ג'ינג'י. אלישע בנאי, מזמן לא רק הבן של יובל, מוכן להצלחה

     

    גיל: 21

    מקצוע: מוזיקאי

     

    סטוק של משפחת בנאי לא מתדלדל והיא ממשיכה לשגר אלינו כישרונות בתדירות די מדהימה. עכשיו על המחבת נמצא אלישע בנאי, 21, בנו של יובל, סולן משינה (שמאחר בגלל הילד, כן, גם אנחנו זוכרים ואוהבים את "רני בפריז") והנכד של יוסי בנאי ז"ל. אלישע זכה לתשומת לב ראשונית לפני כשנה כחבר וגיטריסט “Got No Shame” שיוצרת באנגלית, תוך כדי רומן סוער עם הפאנק האמריקאי, כולל סיבוב הופעות בקליפורניה. לצד העבודה עם הלהקה החל אלישע לעבוד על חומרים משלו, עם גיטרה אקוסטית בחדרו האינטימי. המחמאות שקיבל הבנאי הצעיר הביאו אותו לחברת התקליטים פונוקול, שהתלהבו מיידית משירי הרוק הפשוטים והיפים שלו והפיקו את אלבומו הראשון, שיוצא בימים אלה. הסינגל הראשון מתוכו, "ברצלונה", זוכה ליחס חם בתחנות הרדיו ואלישע מגשים את שאיפתו להיות מוזיקאי במשרה מלאה ולוותר על העבודה כסו שף במסעדה של השף יונתן רושפלד.

     

    לבנאי התזזיתי חשוב להדגיש כי למרות שכתב את השירים לבדו, הוא לא פועל כסוליסט אלא כחלק מלהקה - "אלישע בנאי וארבעים השודדים", בה כולם שותפים לעיבוד היצירות. בלהקה מנגנים חברי הילדות הקרובים של בנאי, ג'ו עומר נווה (גיטרה), עמרי גונדר (תופים) ומתי גלעד (בס). הוא מגדיר את הסגנון כבעל "גוון של אהבה" - הילד רוקר, אבל לא מפחד להחצין רגישות.


    רוצה רק לנגן. ושיכירו אותו. אלישע בנאי (צילום: כפיר חרבי)

     

    מי הקהל שלכם?

    "בהופעה הנהדרת שהיתה לנו השבוע באוזן בר הגיעו חברים בגילאי ה־20 וקפצו כמו משוגעים, ומצד שני הופענו ביום העצמאות וגם ילדים בני 14 לא הפסיקו לרקוד. מצד שלישי, הופענו גם עם מוניקה סקס מול קהל של בני 30 פלוס שהתרגש מאוד. אני חושב שכל מי שאוהב רוק יתחבר. אנחנו עושים סוג של רוק שהרבה שנים לא עשו כאן ואני מקבל הרבה תגובות מצוינות מחבר'ה מבוגרים מתוך הסצנה המוזיקלית".

     

    יש מעריצות?

    "האמת שיש המון מעריצות, לא תאמין איזו הודעה מלוכלכת קיבלתי היום, משהו שאי אפשר לפרסם ב'פנאי פלוס'. היום המעריצות לא מחכות מתחת לבית, הקטע עכשיו זה סמסים. מאוד קל להשיג את מספר הטלפון שלי כנראה, זו עיר מאוד קטנה".

     

    מה אבא אומר על המוזיקה שלך? יש מצב לשיתוף פעולה בין השודדים למשינה?

    "הם כולם אוהבים מאוד את מה ששמעו, אבל ממש לא צריך שיתוף פעולה. להם יש את מקום המאוד מכובד שלהם ואף אחד לא יכול לקחת מהם את זה. לא צריך לערבב בין הדברים".

     

    איך יצאת ג'ינג'י?

    "האמת שהתשובה די פשוטה. כל המשפחה הקיבוצניקית מהצד של אמא של אבא שלי הם ג'ינג'ים. גם מהצד השני, מספרים שהסבא הקירח מהצד של אמא היה ג'ינג'י. השאלה היותר מעניינת היא איך זה שיש לי תלתלים?!".

     

    איפה אתה רואה אותך עוד שנה?

    "קודם כל עם חברה ואחרי שהרבה מאוד אנשים שמעו ומכירים את המוזיקה שלנו. חוץ מזה אני רוצה עוד 10 גיטרות, בעיקר גיבסון לס פול. אני רואה את עצמי רק מנגן ולא עובד בעבודה אחרת. למרות שאני עובד מגיל 15 במסעדות ומבשל נהדר, אני מעדיף להשאיר את זה לארוחות יום שישי עם החברים בלהקה".

     

    דור שני

    בגיל 8 שני יצהרי דפקה ריקודי בטן בסלון המשפחתי, בגיל 21 היא מאיימת להיות השרית חדד החדשה

     

    גיל: 21

    מקצוע: זמרת

     

    כיאה לחיילת משוחררת, שני יצהרי, המאיימת להיות הדבר הבא בפופ הנשי הים התיכוני, מרגישה שיותר מהכל, השירות בצבא הוא שהכין אותה לאתגרים שבפניה.

     

    "אחרי שאתה מופיע בצבא, ובחדרי אוכל צבאיים במיוחד, אתה מוכן בעצם לכל דבר. אני רוצה לעבוד קשה ולא להפסיק להופיע", מסבירה יצהרי הצעירה את הדרייב, שככל הנראה יהיה גם זה שיוביל אותה אל הפריצה הגדולה שלה אל המיינסטרים הישראלי בשנה הקרובה.


    סגנון ארצישראלי שמח. שני יצהרי (צילום: כפיר חרבי)

     

    יצהרי רק בת 20, אבל כבר מגיל שמונה הכינה את עצמה לרגע שיהיה לה אלבום ביד. עד שהאלבום המתגבש ייצא לחנויות, היא מכה את הרדיו עם הסינגל המצליח "יא בינתי", שזוכה להשמעות תכופות. מאחורי יצהר עומד המפיק המשופשף תומר בירן ("השרוף", שירי מימון, בועז מעודה), שרואה בה פרויקט אישי ובחר יחד איתה 12 שירים מתוך 400 שהוגשו להם ואף הלחין אותם.

     

    איך קרה שכל כך מהר אחרי השחרור את מעורבת בפרויקט כזה גדול?

    "לפני הצבא עברתי תקופה בלהקה הייצוגית של ראשון לציון ובלהקת חיל האוויר, עבדתי והכרתי אנשים מהתעשייה. למרות שאני צעירה אני מגיעה עם ניסיון ורצון גדול לעבוד קשה, להופיע בלי הפסקה ולהגיע לכמה שיותר אנשים".

     

    מה שבטוח לא יכול להזיק ליצהר להגיע לכמה שיותר אנשים הוא הלוק הכל־ישראלי (אמא ממוצא רוסי ואבא ממוצא תימני, תמיד עושה את העבודה), שימשוך מעריצים שירצו אותה ומעריצות שירצו להיות כמוה. נכון לעכשיו, יצהרי היא חיילת צייתנית ומצהירה שתופיע בכל מקום בו תתבקש, כולל מול גברים מיוזעים המנופפים בשטרות במועדוני חאפלות מעושנים.

     

    מתי ידעת שזו הקריירה המתאימה לך?

    "כבר מגיל שמונה ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות. מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי עושה מופעים בסלון עם חליפת ריקודי בטן מול אבא ואמא. אני מניחה שגם הגנים המיוחדים שלי והחיזוק שאני מקבלת כל הזמן מההורים גרמו לי להיות בטוחה בדרך שלי מגיל צעיר מאוד".

     

    לאן היית רוצה להגיע בעקבות האלבום הזה?

    "אני חושבת שהאלבום הולך להיות בסגנון מאוד ארצישראלי ובעיקר שמח, ונראה לי שזה אלבום שכולם יאהבו. אשמח אם השירים יושמעו הרבה ברדיו וההופעות יהיו גדולות. זה כל מה שאני חושבת עליו עכשיו".

     

    איך את מרגישה עם העובדה שזהו אלבום שאת חתומה עליו, אבל את לא מעורבת כלל בכתיבה?

    "אני חייבת לציין שכל השירים נבחרו יחד איתי והותאמו ליכולות ולרצונות שלי. הייתי חלק מהתהליך לאורך כל הדרך ועבדתי במשותף עם תומר על כל שיר. אולי באלבום הזה לא כתבתי, אבל יש לי שאיפות לכתוב עבור האלבום הבא".

     

    מוזיקה ים תיכונית זה הכיוון הנכון עבורך?

    "אני לא חושבת שזו מוזיקה ים תיכונית, אלא יותר מוזיקה ישראלית שעושה שמח. זה מה שאנשים מחפשים היום וטוב לי עם זה, כל עוד זה יגיע לכמה שיותר אנשים".

     

    איך נראה כיום סדר היום שלך?

    "היום למשל הלכתי לכותל לבקש עוד קצת עזרה, כי אני יודעת שהולכת להיות תקופה מאוד קשה. אני והצוות שלי עובדים כבר שמונה חודשים מדי יום על השירים, ההקלטות וההופעה שבדרך, כדי לקדם את התקליט בצורה הטובה ביותר. אנחנו עומדים עכשיו להופיע הרבה כדי שאנשים יכירו את השם, לעשות פריצות במועדונים עם הסינגל החדש, חוברים למוזיקאים מוכרים ועושים הכל כדי לממש את הפנטזיה של ושל תומר, שהפרויקט הזה יצליח".

     

    איפה את רואה את עצמך בעוד שנה מהיום?

    "בעיקר מופיעה המון, זוכה לתגובות מפרגנות מאנשים ברחוב על האלבום. אני רוצה להאמין שבעוד שנה כולם כבר יכירו את השם שני יצהרי. וכמובן להיפגש לראיון נוסף עם 'פנאי פלוס', הפעם כאמנית מוכרת ולא כתגלית בתחילת הדרך".

     

    מחפש דרמות

    הבמאי המבטיח אלון בנארי יתמקד השנה בסדרות דרמה - "ילדי ראש הממשלה" שכתבה הנכדה של יצחק רבין ו"הבעיות שלי עם נשים"

     

    גיל: 34

    מקצוע: במאי

     

    אלון בנארי לא מתלהב מהרעיון שלי לסדרת דרמה על במאי צעיר שעושה את צעדיו הראשונים בתעשיית הטלוויזיה הישראלית, ותבוסס על חייו. "זו נשמעת לי סדרה נורא ברנז'אית, אני לא יודע אם הייתי רוצה לביים כזה דבר. במאים הם אנשים יחסית אפורים, אני מניח, בטח כל הפרויקט שלכם זה כאלה שנמצאים יותר בפרונט, לא?".

     

    ובכל זאת, הנה אתה.

    "אני תמיד מעדיף להיות מאחורי הקלעים. אני לא מיומן בדיבור עם תקשורת ומקווה שאצא נחמד. זה מוזר שכותבים עליך ב'פנאי פלוס'".


    להתחרע עם יוני בלוך. אלון בנארי (צילום: כפיר חרבי)

     

    צניעות בצד, נדמה כי מותר לבמאי הירושלמי בן ה־34 להסתכל על ההישגים האחרונים בגאווה. בשנה הקרובה שמו יהיה חתום על שני פרויקטים בולטים בטלוויזיה: הדרמה הקומית "הבעיות שלי עם נשים", אותה הוא מביים עם רני סער ("עספור"), בכיכובם של דן שפירא, אסי ישראלוף וחנה לסלאו, שתשודר בערוץ 10 בקיץ הקרוב, ו"הילדים של ראש הממשלה", שיצרו שחר מגן ונועה רוטמן, ותעלה ב־HOT במהלך 2011. לא רע בשביל מי שרק לפני כמה שנים עוד עבד בהייטק.

     

    "מעולם לא היה לי חלום ילדות לעסוק בטלוויזיה. עבדתי ארבע שנים כמתכנת, דווקא נורא נהניתי מזה, אבל זה היה חלק מללכת בתלם של לגמור תיכון, לשרת במודיעין וללמוד מחשבים. ופתאום בא לי ג'וק ללמוד גם קולנוע, אז עשיתי שנה בקמרה אובסקורה, אבל הגנים הפולניים השתלטו ואמרתי שלא מתפרנסים מזה. עבדתי בחברת הייטק ובמקביל ערכתי סרטים עם חברים, עד שהחלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי ונרשמתי לתואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב".

     

    הפרויקט הראשון הרציני בחייו החדשים היה הדוקו "ארץ, עיר", ששודרה ב־yes דוקו. לאחריו הגיעה עבודת הגמר שלו - הסרט "אקונומיקה", המבוסס על סיפור של שהם סמיט, שזכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ותפס את עין התעשייה.

     

    "אחרי שסרט הגמר הצליח, חיפשו בדרמה 'מתי נתנשק' מישהו צעיר ורענן, אז הייתי במקום הנכון בזמן הנכון", הוא מסביר את הצעדים הבאים שהכניסו אותו לקאדר של במאים עסוקים, "אחר כך ביימתי גם את 'קצרים' ועוד מערכונים, כמו ל'שבוע סוף החדש', אבל מה שבאמת מעניין אותי זה דרמות".

     

    מפגש כמעט מקרי עם יוני בלוך הביא אותו לביים את הפרויקט היומרני שליווה את אלבומו האחרון "על מי אני עובד" - קליפ אחד בן 45 דקות שמקיף את כל שירי האלבום. "זו היתה הזדמנות להתחרע בצורה שאין בטלוויזיה".

     

    בימים אלה בנארי מושקע כולו בעבודה עם נכדתו של יצחק רבין, נועה רוטמן, שמביאה את כל הידע שלה על החיים הלא שגרתיים בעין הציבורית אל דרמה שתמשוך ודאי הרבה תשומת לב. "אני מביים את זה בפרק זמן ארוך וזה יגזול ממני יותר תעצומות נפש מכל דבר שעשיתי. כרגע אני מעורב בכתיבה, נועה ושחר ואני משכתבים כל הזמן, אנחנו חשופים לכל כך הרבה סיפורים פוליטיים מאחורי הקלעים וזה מרתק".

     

    התוצאה אוטוביוגרפית?

    "יש שם הרבה מהחוויות האישיות של נועה, היא מכירה את העולם הזה. אבל זה לא אחד לאחד. אין שם דמות של נכדה שסבא שלה נרצח. אפשר למצוא בראש הממשלה של הסדרה קצת ברק ואולמרט וקצת אריק שרון וקצת ביבי. אבל רוב ההתמקדות היא באשתו ובתו, וכרגע יש לנו אתגר מאוד גדול ללהק אותן". במקביל, שודך בנארי לרני סער ויחד ביימו את "הבעיות שלי עם נשים", שבמרכזה רווק המטופל אצל פסיכולוגית, ומזכירה לבנארי את "סקראבס".

     

    "יש הרבה טריקים מבניים בתסריט, זה לא לינארי, כל הזמן קופצים קדימה ואחורה בזמן והתוצאה קלילה וקצבית".

     

    רעייתו של בנארי היא רונה תמיר, בעבר שדרנית רדיו ברדיו תל אביב, וכיום אשת איש ואמם של מיה בת השנתיים ורן בן החמישה חודשים, שלדברי בנארי כשתשוב מחופשת הלידה, הם ודאי יחלו לחשוב על פרויקטים משותפים, כיאה לשני אנשי תוכן מבריקים.

     

    איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה?

    "אחרי 'ילדי ראש הממשלה' ועם עוד פרויקט כזה באופק".  

     

    סטודנטית חופשית

    לשי לי הירש כבר יש תפקידים בדרמה המסקרנת "חיים אחרים" (לצד עוז זהבי) וב"חסמב"ה" המדוברת, וזה עוד לפני שסיימה לימודי משחק

     

    גיל: 22

    מקצוע: שחקנית

     

    שי לי הירש נעלה את המפתח בתוך הרכב המונע שלה - ערימת מתכת אדומה וישנה עם ארבעה גלגלים, שתיאלץ להישאר מונעת עד שאיתי, הבויפרנד, יבוא עם המפתח השני כדי לחלץ. זה לא קרה בגלל השעה המוקדמת של הבוקר, ותנועת האנשים ברחוב דיזנגוף בשעה הזו עדיין מצליחה להפתיע אותה. "לימודי משחק לא משאירים לך יותר מדי אוויר, אתה כל הזמן בבית הספר, ופתאום אתה יוצא החוצה כדי לגלות שהחיים ממשיכים ואנשים יושבים בבתי קפה בבוקר. איך זה קורה?! זה פסיכי בעיניי".

     

    ואיך את מסכמת את החוויה האנתרופולוגית הזו עד כה?

    "כשקלטתי שזה קרה, עצרתי כל מיני אנשים כדי שיעזרו לי לנסות לפרוץ על זה, והרגשתי שהם חושבים שאני מהתוכנית של חיים הכט - 'טוב, אני מאחר לעבודה. בואי ננסה לעשות משהו'. זה מצחיק נורא".


    אוהבת בית, אוהבת שקט. שי לי הירש (צילום: כפיר חרבי)

     

    אפשר להמר די בביטחון שהירש, 22, תתרגל מאוד מהר לחיים האזרחיים החדשים שלה, כשבעוד כמה חודשים תסיים רשמית את לימודיה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. למרות שהיא גרה יחד עם איתי, שגם לומד איתה בכיתה, בדירה שכורה בקרבת הסטודיו, הממוקם בשכונת התקווה בתל אביב, היא כבר הספיקה לדגום קצת מהעולם החיצון על הסטים של שתי הסדרות החדשות שבהן היא תככב בשנה הקרובה. הראשונה היא "חיים אחרים" של יוסי מדמוני וארז קו־אל ובכיכובו של עוז זהבי הרותח, שתשודר בקשת, ובה היא מגלמת את אמונה, אחותו של בחור דתי (זהבי) החוזר בשאלה כדי להגשים את חלומו להיות רקדן. השנייה היא "חסמב"ה", דרמת דגל של HOT, אחת הסדרות שהכי מצפים להן, בעלות הקאסט המשובח, שכולל בין היתר את תומר אופנר בתפקיד הראשי (ובפרויקט שלנו), יהודה לוי, איתי תורג'מן, עודד קוטלר, ציפי שביט ורבים אחרים. הירש מגלמת את רנן, הנכדה של ירון זהבי, מנהיג החבורה המקורית, ותמר היפה. את התפקידים היא קיבלה למרות שהיו אלה "האודישנים הראשונים שלי בחיים. ממש לא ציפיתי להתקבל".

     

    הירש גדלה בבנימינה להורים בעלי רשת משחקיות וג'ימבורי ועם שני אחים גדולים. היא ידעה שרצתה להיות שחקנית, אבל חוץ מללמוד במגמת תיאטרון בתיכון, לא הרחיקה לכת עם החלום הזה. "ההורים שלי עד היום צוחקים עליי שכשהייתי קטנה, רציתי להיות מנחה בערוץ ילדים. האמת היא שרציתי להיות מיכל ינאי. היה לי ברור מאליו שאהיה שחקנית, אבל לא האמנתי שאתקבל ללימודים".

     

    כדי להתפרנס היא ואיתי כותבים הצגות ילדים ומעלים אותן בחופשות במשחקיות של ההורים שלה. ועכשיו, כאמור, היא כבר מתחילה להפקיד צ'קים על עבודות משחק רציניות.

     

    היה מוזר לעבור מהסטודיו בשכונת התקווה לסטים עמוסים בכוכבים?

    "בכלל לא. זו היתה חוויה מענגת. כולם אנשים נורא מוכשרים. לא כל כך הכרתי אותם מהמדיה והיה לי כיף לגלות אותם דרך העבודה. עבדתי הרבה עם הקאסט של המבוגרים - עם עודד קוטלר נוצרה ממש חברות - הוא בנאדם מקסים. זה כיף נורא לבוא לסט כשאתה קם בשביל זה ב־5:00 בבוקר ועדיין שמח לראות את האנשים".

     

    יש אנשים שאת חולמת לעבוד איתם?

    "לא יצא לי לחשוב על זה יותר מדי, יש שחקנים שאני מאוד אוהבת – קרן מור, רמי הויברגר".

     

    "החמישייה הקאמרית", בקיצור?

    "טוב, אפשר שלא? הם מדהימים. וגם מאוד גדלתי עליהם, אחרי שהאחים שלי לימדו אותי".

     

    חוסר הביטחון של המקצוע מטריד אותך? מה תעשי אם לא תתפרנסי ממשחק?

    "אני לא יודעת, אני חושבת שאני יכולה להיות מנקה טובה. אני נורא אוהבת לנקות, זה לא מצחיק! את יודעת איך אני דואגת למשק הבית? אני והחבר שלי מתלבשים על הבית כל הזמן. אני אוהבת בית, אני אוהבת שקט".

     

    איפה את בעוד שנה?

    "אני מקווה שכבר אעבוד בתיאטרון ובמקביל אקבל עוד דמויות מגניבות ומעניינות לעשות בטלוויזיה".

     

    • שמות חדשים נוספים, והכתבה המלאה - בגליון החדש של פנאי פלוס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יעל איתן, גלוריה בס ונטע פורת
    צילום: יניב אדרי, כפיר חרבי
    תומר אופנר
    צילום: כפיר חרבי
    אלישע בנאי
    צילום: כפיר חרבי
    שני יצהרי
    צילום: כפיר חרבי
    שי לי הירש
    צילום: כפיר חרבי
    7 לילות
    מומלצים