פלא הבריאה
מנורת המשכן, ושבעת קניה, מייצגים את ראשו של אדם. כל נר מייצג חלק אחר בפניו של אדם ולו תפקיד מיוחד. הפעם, בהתאם לפרשת השבוע, נדבר על חלקו של הדיבור בחיינו
הדיבור
כוחותיו והפוטנציאל הטמון בו הוא אחד הנושאים החוזרים ונשנים בכתבי הקודש וספרי הקבלה. הדיבור הוא המבדיל בין האדם לבעלי החיים. כאשר משתמשים בו כראוי, הדיבור הוא הכלי לקרב את האדם לפסגות הרוחניות הגבוהות ביותר. לעומת זאת, כאשר נעשה בו שימוש קלוקל, יוריד אותנו לשאול תחתיות.
הדיבור הוא האמצעי שבעזרתו אנו מביעים את תחושותינו והוא הכלי היוצר שלום ומשכין שלום בין הבריות. אופן דיבורו של האדם וסגנונו מלמד על אופיו ותכונות נפשו, כפי שמרומז בשיר השירים: "ונפשי יצאה בדברו". אלה המדברים בגסות יעידו בעצמם על גסות רוחם, ולעומתם אלו המדברים בענווה ובנחת יעידו על מידות טובות. אולם ,אופן הדיבור לא רק משקף את אישיותו של האדם, אלא גם מעצב אותה. כאשר אנו מדברים בנחת נוכל לשמור על שלווה, וכאשר נדבר ונברור את מילותינו באופן חיובי, נוכל לדבר בזכות אחרים וביתרונותיהם, וכן כאשר נשתמש במילים נעימות ובביטויים נאים, נעדן ונזכך את נפשנו. יחסים תקינים עם הסביבה מערכות יחסים הבנויות על בסיס של כבוד הדדי, שלום ושמחה, תלויות בשליטתנו על פינו "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא).
כוח הדיבור בא לידי ביטוי בפרשתנו בפרק ו' פסוק ב': "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר..." שעל ידי שאדם מבטא בשפתיו ואוסר על עצמו דבר המותר לו מן התורה, מייד הדבר הופך בשבילו לאיסור ועניין זה הוא פלא גדול כפי שהתורה מעידה, כיוון שבשורש הבריאה ומצד מחשבת הבורא אין פה שום איסור. אך בזה מגלה לנו הקב"ה את גודל כוח האדם שהוא בעל בחירה, ועיקר כוח זה בא לידי ביטוי בפיו. כיוון שאמת נפש אדם ישראלי בשורשה היא חלק אלוקי ממעל, כפי שכתוב בזוהר שהקב"ה, ישראל והתורה אחד הם, יש לו כוח בפיו לנדור נדר ולעשות לעצמו מצוות כנפשו.
הרב ניסים בהר, "חכמה" המרכז לקבלה.