חיים. נקודה

ספרו החדש של אופיר טושה גפלה, "ביום שהמוסיקה מתה", מספר על אינוביל, עיר אשר חיי תושביה השתנו מהקצה אל הקצה ב-26 ביוני 1984. באותו היום הגיע לעיר נער מסתורי שכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו יילכו לעולמם. אחר כך, כצפוי אצל גפלה, הסיפור הולך ותופח ומסתחרר.

זו אחת הסיבות לכך שהחלטנו לקחת אותו הפעם לבית קברות - אבל גם בגלל ספריו הקודמים ובעיקר "עולם הסוף", המתאר עולם מתים מבריק, מעורר השתאות, עולם שכיף לחיות בו. זאת אומרת, כיף למות בו. "זה אולי יפתיע, אבל המוות בכלל לא מעניין אותי", אומר טושה גפלה. "מה שמעניין אותי זה החיים, והעובדה שהם פתאום נגמרים".

טושה גפלה כבר בן 42, אבל ברגעים רבים הוא נראה ומדבר כמו ילד שהעולם וכל תופעותיו עדיין מסקרנים אותו. "אני מסוגל ללכת לסופרמרקט ולבהות בעגבניה במשך חצי שעה. לא כמו אייל שני. יש לי איש קטן בתוך המוח שטווה לי כל הזמן מחשבות וסיפורים, גם על עגבניות".

למרות שהספרות המקומית לעיתים אכזרית בקטלוגים שלה, טושה גפלה הצליח לחמוק מזה במידה מסוימת. "אני מולטי-ז'אנרי", הוא אומר, "אולי לפעמים זו בעיה, אבל לא עבורי. ובכל מקרה, טוב לי עם מה שאני עושה. אולי בעתיד אכתוב דברים קצת אחרים, אולי אפילו ספר היסטורי, מי יודע. אבל בעצם מי יודע מה יהיה בעתיד?"