שידוך מהגיהנום

לפעמים כדאי להקשיב לנחתום כשהוא מעיד על עיסתו. בסוף השבוע שעבר התפרסמה הודעה מטעם אולפני ליונסגייט, לפיה לא יתקיימו הקרנות מוקדמות ל"קילרים" ("Killers"). מדוע למנוע את פרסומן של הביקורות עד לאחר היציאה של מה שמוגדר כ"מותחן קומי-רומנטי", בכיכובם של אשטון קוצ'ר וקתרין היגל? ההחלטה של האולפן מדברת בעד עצמה.

אז מה יכול להיות כל כך בעייתי בסרט שנפתח בחצי שעה המתרחשת בריביירה הצרפתי, נוף לים, מכוניות ספורט, שני שחקנים צעירים ויפים, שרירי חזה מפותחים כאן וחזה מפותח שם - מה עוד צריך? מתברר שלא מעט.

"קילרים" הוא ניסיון כושל במיוחד לשלב בין סרט פעולה וקומדיה רומנטית. הצד של הפעולה בינוני ביותר והצד הקומי קלוש. הדרך היחידה להתייחס לתסריט כיותר מטיוטה שאמורה היתה להיגנז, היא להניח שחוסר האמינות, הקפיצות הלא מוסברות בעלילה והאירועים ההזויים ווהמייגעים שמתרחשים בו, הם כולם

חלק מתפיסה נועזת לפיה עלילת הסרט מתבססת על היגיון של חלום ולא על לכידות עלילתית. מי שיבחר להאמין בכך ייתן למוצר נחות זה הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו.

ג'ן קורנפלד (קתרין היגל) מגיעה לחופשה בריביירה הצרפתית יחד עם אביה (תום סלק) ואימה (קתרין אוה'ארה). היא לבדה כיוון שהחבר החנון שהיה לה עזב אותה לטובת אחרת. כעת, למרבה ההשפלה, היא צריכה להזדנב אחריה הוריה - האב הנוקשה והדומיננטי והאם בעלת הנטיות האלכוהוליסטיות.

במעלית המלון בו שוהה המשפחה היא פוגשת את ספנסר (אשטון קוצ'ר), מחסל דמוי ג'יימס בונד הפועל מטעם ארגון ביון אמריקני. למרות שהוא נמצא במשימת עבודה, אין זה מפריע לו לקבוע דייט עם ג'ן המשתוקקת. ארוחת בין ערביים אחת, סיור קצר בעיר הנופש, ואנו אמורים להבין שהם מאוהבים. מדוע? זאת תעלומה. שתי הדמויות חלולות והכימיה ביניהן מזערית. ג'ן היא ביישנית, מבולבלת, מגושמת. ספנסר אולי חתיך אבל הוא גם בוק נטול חוש הומור.

"קילרים". זוועות מחיי הנישואין

במקום סדרת סצנות המנסות להתמודד עם האתגר של הצגת תהליך התאהבות, יש סדרת דימויים של טיולים בעיר הנופש שבסופם מוצגת הקביעה החד משמעית כי ספנסר מאוהב, וכי הוא עומד לזנוח את המשימות המסעירות והיפהפיות המלוות אותו למען הנוירוזה הבלונדינית.

מתחיל רע, ממשיך גרוע

זה השליש הראשון והבינוני בתכלית של הסרט, ומכאן העניינים מתחילים להידרדר במהירות. הסרט קופץ שלוש שנים קדימה לתוך חיי הנישואים של בני הזוג, פרק זמן משמעותי שנראה כי במהלכו הם לא למדו זה על זו דבר שלא ידעו כבר בריביירה.

שניהם חיים בשלווה הפרברית. אומנם כמה מהשכנים קצת מציקים, לספנסר יש בוס גס רוח ולג'ן כמה חברות נודניקיות, אבל אין על מה להתלונן. הטרדה הגדולה בחייה של ג'ן היא בחירת המתנה ההולמת לספנסר לרגל יום הולדתו ה-30. רק שחלילה לא יפזול הצידה.

מתוך הסרט. פתאום כולם מתקשים - למה? ככה

אבל עברו של ספנסר שב לרדוף אותו. גורם עלום שולח סדרה של מתנקשים שמגיעים כשכנים ומכרים של בני זוג. מתברר שהזוג היפה היה מוקף כל השנים בחבורה של רוצחים פוטנציאליים שנראים כמו אנשים ממוצעים. ברגע בו מציבים פרס על ראשו של ספנסר מתג ההפעלה שלהם מוסט והם הופכים למחסלים מיומנים. הרעיון המוגבל הזה ממוחזר שוב ושוב עד סוף הסרט מבלי שנראה כי ליוצרי הסרט יש מושג לגבי מה שניתן לעשות איתו.

הרעיון של הזוג הפרברי שחי חיים כפולים עלה מספר פעמים בשנים האחרות. ב"דיק וג'יין עושים את זה" (2005) זוג מרושש מתחיל לשדוד מוסדות פיננסיים, וב"מר וגברת סמית" (2005) חיי הנישואים הופכים לפנטזיה של שני המחסלים

שקיבלו משימה משותפת שגורמת להם לדרוך זה על אצבעות זה. שני הסרטים רחוקים ממזהירים, אבל בכל אחד יש ניסיון לבנות סוג של אמירה על המתח בין חיי הנישואים המשמימים וממד הפנטזיה.

"קילרים" נטול אמירה ממין זה. הוא נראה כמו גרסה מוגבלת לרעיונות של פרנויה בפרברים מהסוג שאפיין את "המופע של טרומן" (1998). שם זה היה מורכב ומעניין, ב"קילרים" נראה שהמסר מתמצה בפחד מפני האנשים פשוטי המראה שרק מחכים להזדמנות לחסל את בני הזוג הנאים.