שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ובא לציון גאל
    אחרי הפריצה ב"ואת אמא שלך גם", גאל גרסייה ברנאל יכול היה להפוך בקלות לסמל מין הוליוודי שמתבוסס בשוברי קופות. הוא בחר ללכת בדרך אחרת ואנחנו הרווחנו שחקן בחסד. בראיון לקראת סרטו החדש, "מכתבים לג'ולייט", הוא מספר על הקריירה החדשה שלו כבמאי, על האבהות הטרייה ועל בישול האורז המושלם

    יש בחורים שכל התנאים האובייקטיבים עובדים לטובתם. הלוק, הכישרון, הקסם האישי - הכל שם. גאל גרסייה ברנאל (31) הוא נער הפוסטר של הבחורים האלה. תוסיפו לכל זה גם את המבטא הספרדי ואת היכולת המופלאה לבחור תפקידים מסקרנים (צ'ה גווארה ב"דרום אמריקה על אופנוע" וקוקסינל חינני ב"חינוך

    רע") וקיבלתם, פחות או יותר, את הגבר המושלם. אם הוא רק היה יודע לבשל, הוא היה שובר את השוק. אבל הוא לא. את העובדה המאכזבת הזו גיליתי כשפגשתי אותו במסעדה מסוגננת בריביירה הצרפתית במהלך פסטיבל קאן לרגל סרטו החדש, "מכתבים לג'ולייט" (מהשבוע אצלנו), שבו הוא מגלם שף. "אני לא בשלן טוב כמו הדמות שאני מגלם", הודה כשפגשתי אותו, "אני מאוד איטי במטבח. לוקח לי הרבה זמן להכין מאכלים. רק אחד מכל חמישה תבשילים שאני מכין יוצא כמו שצריך. זה קורה גם בגלל שאין לי זמן להתאמן ולשפר את הביצועים שלי. כדי להפוך לשף טוב ומושלם צריך להתמסר ולהשקיע הרבה זמן. כמובן שיש אנשים שנולדים עם כישרון טבעי לבישול. אני, לעומת זאת, צריך לקחת קורס כדי לפתח את הכישורים שלי".

     

    במה אתה מצטיין במטבח?

    "בהכנת כל מיני סוגי אורז. חושבים שזה קל לבשל אורז, אבל זה לא כל כך פשוט. אני חושב שאני טוב בזה".

     

    אתה לא נראה כזה אכלן גדול.

    "אני דווקא אוהב לאכול טוב. אני מכיר אנשים שאוכל בכלל לא מעניין אותם והם לא נהנים ממנו, וזה חבל, כי מדובר באחת ההנאות הכי גדולות. הכנת אוכל לארוחה משותפת היא גם אחת הדרכים ליהנות מחברה של מישהו אחר. יש בבישול ובהכנת ארוחה משהו נדיב, שצריך לתת ולחלוק עם אנשים אחרים. אני בהחלט נהנה מכל התהליך של בישול לחברים ואכילה איתם".


    בארנל כשף אובססיבי ב"מכתבים לג'ולייט"

     

    הדרמה הרומנטית "מכתבים לג'ולייט" עוסקת בסופי (אמנדה סייפריד מ"מאמא מיה!"), בחורה שעובדת כבודקת עובדות במגזין ניו יורקי וחולמת להיות סופרת. הארוס שלה, ויקטור (בגילומו של ברנאל), שעומד לפתוח מסעדה איטלקית במנהטן, לוקח אותה לוורונה באיטליה, כדי לטייל במחוזות שבהם הסתובבו רומיאו ויוליה. אבל במקום לחגוג את הרומנטיקה והאהבה, ויקטור מתמקד בחיפושים אחר גבינות ויינות עבור המסעדה החדשה ומזניח את ארוסתו. באחד הימים, בעוד ויקטור עסוק בענייניו, סופי נתקלת בקבוצת מתנדבות שעונות למכתבים מכל העולם הממוענים ליוליה. המכתבים חושפים סיפורי אהבה אישיים וטרגיים. אחד מהם לוכד את תשומת ליבה של סופי, והיא מצליחה לשכנע את המחברת לנסות לאתר ברחבי איטליה את אהבתה האבודה.

     

    ברנאל מספר שמאוד נהנה מהצילומים באיטליה: "אתה יכול לדמיין לעצמך כמה נהניתי. לא עבדתי יותר מדי קשה - רק יומיים בשבוע, אז היה לי זמן לבלות עם משפחתי, לטייל בטוסקנה ולחוות את כל התענוגות הקולינריים. עצרנו בערים קטנות וטעמנו מהמנות המקומיות שמאפיינות אותן. זה היה פנטסטי".

     

    גם אתה התייחסת פעם לבחורה כמו הדמות שלך בסרט?

    "אני חושב שאתה שופט לחומרה את הדמות שלי. אני לא חושב שוויקטור הוא בחור רע שמתכוון להיות מרושע. הוא אפילו לא מתקרב לזה. פשוט כל אחד מהם נמצא במקום אחר. הוא אובססיבי לעבודה שלו ומעדיף לבלות ביער בחיפוש אחר פטריות כמהין. הקצב שלהם אחר. היא צריכה יותר דברים וויקטור לא מסוגל לתת לה אותם. בכל זוגיות קורה שהשאיפות הולכות לכיוונים שונים. לפעמים זה אולי מסוכן להיות אובססיבי לעבודה שלך".

     

    גם אתה אובססיבי ושאפתן כשמדובר בקריירה שלך?

    "אני לא יודע אם אני כזה. לפעמים כדאי לחלוק את האובססיות שלך עם האנשים שאיתך".

     

    לא קורה לך לפעמים שחברתך, השחקנית הארגנטינאית דולורוס פונסי, מתלוננת שאתה עובד יותר מדי ומזניח אותה?

    "כן, זה קורה כל הזמן. ולהפך. גם אני מקטר לפעמים. זה מה שקורה כשאנשים עובדים. מאז שנולד לנו בן, לפני שנה וחצי, אני מרגיש לפעמים צורך להפסיק לעבוד קשה מדי, לקחת פסק זמן ולצאת לחופשה עם המשפחה, אותה קצת הזנחתי. אבל בסך הכל אני נהנה מעבודה שלי, שנותנת לי חיים ואוויר לנשימה".

     

    אם כך, זה בדיוק הזמן לקלישאה: איך האבהות שינתה אותך?

    "קרו לי כל הדברים הרגילים שכבר נאמרו על האבהות. הכל הרבה יותר טוב והחיים שלי קיבלו סוף סוף משמעות. אף אחד מאיתנו לא נולד אבא או אמא, אז זה משהו שאתה לומד. האבהות עבורי היא תהליך למידה שמשנה כל כך הרבה דברים. פתאום הצטרף לחיים שלנו אדם נוסף עם נקודת מבט משלו, והוא מלמד אותנו להשתנות".

     

    ברנאל נולד למשפחה של שחקנים אינטלקטואלים שמאלניים בגוואדלחרה, מקסיקו. כבר בגיל צעיר הוא נשם את האוויר המתקתק של של השואוביז. בגיל 11 הופיע לראשונה בטלוויזיה, ובמקביל הקים להקה וחלם להפוך לרוקסטאר. זה לא ממש קרה לו, אז הוא בחר להתמקד במשחק וטס ללונדון כדי ללמוד. במהלך השהות בבירה הבריטית צבר לא מעט חובות, אז הוא עשה מה שכל שחקן גולה עושה, חזר למולדתו (מקסיקו) כדי להופיע בטלנובלה שתכניס לו קצת כסף לעובר ושב.

     

    בשנת 2000 הוא פרץ לתודעה עם "ואת אמא שלך גם", שאפשר לו להפוך בקלות לסמל מין הוליוודי שמתבוסס בשוברי קופות. אבל ברנאל, אולי בגלל החינוך שקיבל בבית, בחר בדרך אחרת. הוא ידוע כשחקן שבוחר בסרטי איכות ואוהב לעבוד עם במאים מוערכים: עם פדרו אלמודובר הספרדי הוא עשה את "חינוך רע", עם אלחנדרו גונזלס איניאריטו המקסיקני את "אהבה נושכת" ו"בבל" ועם מישל גונדרי הצרפתי את "מדעי החלום".

     

    העבודה לצד כמה מהבמאים הגדולים של התקופה לימדה אותו לא מעט ולאחרונה הוא החל לפנות לבימוי. ברנאל הקים עם חברו, השחקן דייגו לונה (ששיחק לצידו ב"ואת אמא שלך גם"), חברת הפקות ולאחרונה השניים לקחו חלק כבמאים בפרויקט "מהפכה", סרט המורכב מעשרות אפיזודות קצרות שהוקדש לחגיגות מאה השנה למהפכה המקסיקנית. "למדתי וגנבתי מהכישרון של כל אחד מהבמאים שעבדתי איתם במהלך הקריירה שלי", מודה ברנאל, "אבל האיש שממנו למדתי הכי הרבה היה אלפונסו קוארון, שביים אותי ואת דייגו ב'ואת אמא שלך גם'. הוא האיש שהכי השפיע עליי. הוא גרם לי לראות ולהבין קלנוע בדרך אחרת". לא נותר אלא לקוות שהוא מביים כמו שהוא משחק.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בארנל והשחקן דייגו לונה, שותפו לבימוי
    צילום: gettyimages imagebank
    הטבות למנויים
    מומלצים