בואו לשחק ארץ-עיר עם המעצב יוסף פרץ

אם לא הייתי חי בישראל, הייתי אורז את הפקלאות ועובר ל: ברזיל, רצוי בריו על החוף. בלי חנויות, בלי לקוחות, בלי אופנה. עירום כולי ומוקף במלא בוטילישס.

העיר הכי מדהימה בעולם היא: תל אביב. ראיתי מספיק ערים כדי להכריז קבל עם ועולם: זאת העיר הכי מסעירה על הגלובוס.

לו הייתי חיה, סביר להניח שהייתי: טיגריס. אני מרגיש כמו חתול מאז שאני ילד קטן, ואני טורף את החיים. רק החברבורות חסרות לי.

כיוונים חדשים שאני מתכנן לצמוח אליהם בעתיד: להשתתף בתערוכות אופנה בינלאומיות גדולות ולהציג ב־Showrooms יוקרתיים באירופה. ובכלל - להתחיל לייצא לחו"ל.

החפץ שאני הכי מחובר אליו רגשית הוא: התיק שלי, שנראה כמו מכולת זבל. מזל שהוא לא ירוק, אחרת בעירייה היו אוספים אותו, ביחד איתי.

הכי גבר־גבר בעיניי הוא: דודי חסון, צלם אופנה שעמו אני משתף פעולה כבר מספר עונות והפך לחבר אישי קרוב. מבחינה מקצועית הוא פשוט מדהים, ועבדתי כמעט עם כולם. מבחינה אישית הוא איש מלא קסם, עם מינונים נכונים של ילדותיות ובגרות, כזה שהראש שלו לא מסתובב למרות שהוא מבלה כל היום עם הנשים הכי יפות שיש.

האישה האולטימטיבית בעיניי היא: אמא שלי. ולכל מי שחושב שזאת קלישאה, נראה אתכם מגדלים עשרה ילדים תחת ממטרי קטיושות בקריית שמונה.

אם לא הייתי מעצב אופנה, ודאי הייתי: אדריכל או מעצב פנים. נגעתי בזה בעבר, ואני יודע שיש לי את מה שצריך כדי לעסוק בתחום. נראה, אולי אחרי שיימאס לי מהסמרטוטים.

הייתי מת לצאת ללאנץ' עם: אלכסנדר מקווין. מת לשאול אותו מה היה דחוף לו למות, ואיך אני שם יד על כמה מהגזרות שלו.

המוטו שלי לחיים טובים: עבודה קשה כל השבוע והתפרקות טוטאלית בסופ"ש, עם תפריט עשיר הכולל את כל הדברים שכולם אומרים שהם פויה ואסור לנו.

• בדיוק עשור עבר מאז שפרץ לסצנת האופנה המעצב יוסף פרץ (36). מה הוא מתכנן לנו מלבד החנויות בתל אביב ובראשון לציון? "בימים אלו עומדת להיפתח חנות חדשה במתחם התחנה בתל אביב, ובמקביל אני שוקד על תצוגת האופנה הגדולה שלי שתפתח את אירועי העשור. חכו חכו!".