שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    האם הזוגיות קיבלה אותי עם כל השריטות שלי?

    עם כל הקיטש הזה ביני לבינו, דקה לפני שנרשמתי לאגודת נפגעי הסוכרת הרגשית, החלטתי להתבונן שנייה ב"אני הזוגית" על אמת ולבדוק האם אכן איבדתי את אותה בחורה תוססת שהייתי

    תראו מה שקרה לי – פתאום נכנסתי לזוגיות, ומיד הנחתי שאני כבר לא מספיק משוחררת כדי לכתוב בציניות ובפלפולי מילים על היחסים שביני לבינו, בינך לבינה ובינינו לבית בני ביתנו. אני יושבת מול דף ריק, וכל מה שיוצא לי זה מה שמקובל שייצא בשלב הפריחה של זוגיות בחיתוליה: איזה כיף, איזה שיתוף, איזה יופי וטופי. כאילו לא חסר לנו הקוראים כתובים דביקים סטייל דניאל סטיל, עם הפי-אנד ולבבות משוקולד. זה לא רק משמין - זה משמים.

     

    דקה לפני שנרשמתי לאגודת נפגעי הסוכרת הרגשית, החלטתי להתבונן שנייה ב"אני הזוגית" על אמת ולבדוק האם אכן איבדתי את אותה התוססת שהייתי. התיישבתי איתי, שדרך אגב - אין לי מושג איך שמרנו על קשר עד עכשיו, כי תכל'ס מיציתי אותי - ואחרי לבטים רבים התבוננתי עמוק לפנימיות שלי בעיניים, לפני ההיכרות הסוחפת עם זה שחולק איתי את השריטות כעת, והישרתי מבט גם לכרמל העכשווית. החלטתי לבחון את עצמי ולבדוק אם הזוגיות שינתה אותי, או קיבלה אותי איך שאני?

     

    מי שמכיר אותי, או קורא אותי נכון, יודע היטב שאני נפש חוגגת. כל דבר הוא סיבה להגזמה, כל דבר הוא איבוד פרופורציה. אני חוגגת את יום ההולדת בפסטיבל חוצה גבולות, אני מציינת את סופי השבוע בהרמת לא מעט כוסיות, וגם סתם יום שלישי מוצלח הוא סיבה לאירוע. אז מה שונה בי כעת? האם נעלמתי? האם נכנסתי לשגרה תמידית שבה חגיגות שמורות רק לאירועים המוכרים ללוח השנה?

     

    "היום ה-5.5! יום החמסה הבינלאומי!"

    אתם יודעים מה? ממש לא. ההפך. עכשיו יש לי עוד סיבה להפיק שטויות בפיתה, ועוד גופה להתעלל בה בשלל הרעיונות והכנסים שאני מארגנת לי בהשתתפותו, ולו בהשתתפותי שלי. סוף סוף יש מאשר-הגעה קבוע, שאין לו ברירה אלא לשתף פעולה עם כל אירוע נכבד שתפרתי, בין אם זה "היום ה-5.5!, יום החמסה הבינלאומי!" או בין אם זה "אירועי צפיית הסרט הכי משעמם שיצא השנה". הוא למד לשתף פעולה עם התכונה הכל כך מרגיזה שלי של לעשות עניין מכל עניין, שהיום אני כבר מארגנת מוסמכת של אירועי שום-כלום.

     

    מה לגבי ההומור ה"משובח",הבן יקיר לי, שבו אני מתהדרת בערך מהרגע שיצאתי לעולם? האם נדם הוא?

     

    זוגיות יכולה להיות לא פחות מצחיקה

    ובכן, לא רק שלא נדם ולא נעלם, הוא חי וקיים במלוא עוצמתו. שותפי לרדידות ולהומור מוגזם רק מזין אותי ומאפשר לי להיות בטוחה בשטויות המוחלטות שיוצאות לי מהפה. הוא הקהל שלי, המפיק שלי, המפיץ שלי, השותף שלי לכתיבת מערכונים, ולעיתים המוזה שלי. וכך אני עבורו. זוגיות יכולה להיות לא פחות מצחיקה, ברוח חופשית, ו"לא רצינית" בדיוק כמו הרווקות המושבעת. נהפוך הוא - זה דיזל טורבו. עכשיו יש שני מנועים למכונה המשומנת שקוראים לה רוח השטות.

     

    ביטחון עצמי מעורער. הופה! הנה מישור שהייתי בטוחה שבו לא אזהה את עצמי. הנה פרמטר שלכאורה אמור היה להתאדות עם הקבלה של משהו אותך בשלמותך. חה, חה, ושוב פעם חה. הצחקתי את עצמי.


     

    שדי העבר, אדי ההווה והרהורי העתיד ממשיכים להזין את מפלי הפחדים בדיוק באותו אופן שבו זרמו ברווקותי. הנושאים אולי מעט שונים, כיאה לכל שינוי סטטוס, אבל בשום פנים ואופן לא התבטלה התכונה הכל כך עמוקה של ספקנות עצמית. זוגיות אמיתית מזינה אותך באלפי מרכיבים טובים, אבל היא איננה תחליף לפתרון בעיות שורשיות שלך עם עצמך, כך שבעיות ב"אני העצמי" נשארו כדיירי קבע ותיקים גם במעמד זה.

     

    תתפלאו לשמוע, אבל בעיניי זה חיובי. זה רק אומר שאין פה מקרה של פלסטר ופולידין, אלא זוגיות שלמה שלא באה לנקות על פארש, לטאטא ולעשות כאילו הכל דבש. עוקץ זה עוקץ, ואין תרופת פלא.

     

    והנה נקודה שבה מתעסקים רבי המומחים והממליצים בתחום שבינו לבינה: הסגנון. מי מאיתנו לא שמעה את ההרצאה המיושנת על עדנה ונשיות מבית "תהיה נכונה ונשית ורק כך יבחרו בך"? מי מאיתנו הרווקות העליזות לא קיבלה אינספור תשדורות מהסביבה על איך לעדן את התגובות, מה לא לתת וכן לתת בקשר חדש, איך לא להפגין הבנה מינית מוגזמת אבל גם לא לשכב על הגב ולחכות שזה יעבור?

     

    זה לא שאמרו לי לבטל את עצמי, אלא רק טיפה לסרס. הזהירו אותי שזה פאן, אבל רק לרומן, ואם אני רוצה ברצינות - אז שטויות זה לא כאן.

     

    אף פעם לא הייתי אחת שיושבת ענוגות בקצה הספה

    תמיד נכשלתי בתחום, איך נאמר, והייתי התלמידה הכי גרועה בכיתת הנימוסים והליכות של העניינים אשר לפני השמיכות, ותמיד קיבלתי את הרושם שאני שמה רגליים לעצמי. מסתבר, שבהינתן זה שמאפשר לך, ניתן להיות ולהישאר אותה ילדת-הבר והפרא שהייתי כרווקה גם במערכת זוגית. הגבר שאיתי לא רק שמקבל אותי חצי נכה-התנהגותית, אלא גם מחבק אותי שאני בשיא הברבריות. כשיש לי -אני אומרת, וכשבא לי אני משתוללת. אף פעם לא הייתי אחת שיושבת ענוגות בקצה הספה, אז למה לשלב רגליים ולצקצק בעדנה מזויפת עכשיו?

     

    ומה בנושא המיניות? האם במעמד זה אני כבר לא הרפתקה מינית מהלכת על שתיים? אם נגמרו לילות של תשוקה? האם תמו משגלים מעבירי-דעת?

     

    הנה הפחד של כל אדם מיני באשר הוא: להיכנס למערכת יחסים קבועה, שבאופן טבעי מבטלת את המפגש עם הלא נודע.

     

    גיליתי שכיף לחזור לעוד, שזאת אכן זכות לתת שירות

    כל זאת רבותיי, רק לכאורה. גילית על עצמי, בעזרת זה שלצידי, שמיניות היא לא תלוית סטטוס, ושובבות לא שמורה רק להרפתקאות חסרות גבולות. דווקא בקשר בעל אופקים והמשכיות גיליתי שלמיניות שלי מקום עוצמתי יותר. אם נמשיל את זה לעולם העסקי, הרי כאשר מדובר במוצר המיועד למכירה חד פעמית, נדיר ולא זמין, בלי צורך בפיתוח, המוכר מציג מרכולתו, זאת נחטפת, ואחרי שימוש - נזרק המוצר לאסלה/פח/מאחורי השיחים, ולמי שלא מקפיד על איכות הסביבה-גם מאדן החלון. לעומת זאת, למוצר המיועד לשימוש חוזר יש אחריות לשירות מהימן, מאמצים שיווקים לשימור הלקוחות ואינספור אפשרויות פיתוח. גיליתי שכיף לחזור לעוד, שזאת אכן זכות לתת שירות, ושאין כמו הסיפוק שבפיתוח מוצרים נלווים. המיניות שלי מתפרצת כתמיד, רק שקהל היעד שלי אמין יותר, ככל הנראה מסופק דיו מהחבילה שבמבצע, והתמורות גדולות בהרבה. יתרה מזאת - כאן, איתו, המיניות שלי מתורגמת באופן מדויק למה שאני מרגישה ולא עוטה חליפות של כאילו.

     

    אני אותה ה"אני", רק עם שותף קבוע

    שריטה אחר שריטה, תכונה אחר תכונה, כל כולי, כולנו נשארנו פה. אני אותה ה"אני", רק עם שותף קבוע. אני לא מושלמת עכשיו, כפי שלא הייתי חסרה קודם. גאה הייתי לגלות שהזוגיות לא שינתה אותי, רק אולי שינתה את הצורה בה דברים נראים לי. לשמחתי, זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת, ונדמה כי יפה לי הגלימה החדשה.

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מארגנת מוסמכת של אירועי שום-כלום
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים