ממשיכים להכתיב את הסטון
תשע שנים לאחר הוצאת אלבומה האחרון, חוזרת להקת ה"סטון טמפל פיילוטס" בקאמבק, שעומד בציפיות. אור ברנע האזין, הופתע לטובה והתמלא בגעגועים לימים שקדמו לליידי גאגא
בכל שנות פעילותיה - לאורך שנות התשעים ובתחילת האלפיים - "סטון טמפל פיילוטס" לא נפלה, לפחות עד שהתפרקה, והשאירה מאחוריה עשור וקצת של מצוינות. היו לה אלבומים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, שירים מרגשים ונוגעים, לצד שירים מעט מיותרים. אבל לאורך כל הדרך, "סטון טמפל פיילוטס" שמרה על רף גבוה.
גם אם לא הפכה למעצמת רוק היסטרית, היא הצליחה להפגין את כשרונה בכל הזדמנות. החודש, תשע שנים לאחר אלבומם האחרון - כשנתיים מאז שחזרו להופיע יחד - חברי הלהקה עברו את אחד המבחנים הקשים ביותר בקריירה שלהם: אלבום הקאמבק.
"סטון טמפל פיילוטס". ברוך שובכם (צילום: רויטרס)
הציפיות בנוגע אלבום הטרי של הלהקה היו חלוקות: מצד אחת, מדובר כאמור באחת הלהקות הכיפיות ביותר, שהולידה מהפכת הרוק של שנות התשעים. מצד שני, במהלך עשר השנים האחרונות, בעוד הלהקה היתה מפורקת וחבריה פנו לכיוונים שונים, הכשרון לא בדיוק נשפך מהם.
הלכו לחפש את החברים שלהם
סקוט וויילנד, הפנים והקול של הלהקה, הצטרף ל"וולווט ריבולבר" - להקה בועטת עם כוכבים כמו סלאש ועוד כמה חברים לשעבר מ"גאנז אנד רוזס" - אך למעט רגעים קטנטנים בשני אלבומי הלהקה, היה ברור שמדובר בפרויקט צדדי ולא מגובש לחלוטין.
האחים רוברט ודין דליאו, הגיטריסט, הבסיסט והמוחות של הלהקה, הקימו סופר-גרופ משלהם בשם "Army Of Anyone" יחד עם סולן להקת "פילטר", ריצ'ארד פטריק, והמתופף המוכשר ריי לוזייר (שלימים הפך לחבר להקת "קורן"). גם הם, למרות התותחים הכבדים לצדם, לא הצליחו לשרוד את מבחן הזמן. בנוסף, וויילנד המשיך לשמור על המסתוריות סביב התמכרותו ארוכת השנים לסמים, כשכלי תקשורת מדווחים, שוב, על ביקורים תכופים במרכזי גמילה.
בסופו של דבר התעורר חשש ש"סטון טמפל פיילוטס" לא תצליח לחזור למקורותיה מחד ולשמור על רלוונטיות מאידך. אך ההיפך הוא הנכון. וויילנד, האחים דליאו והאחרים יצרו אלבום מלא בשירים יפים ועמוס ברוק'נרול הספוג באינספור השפעות - אלבום שישי הנושא את שם הלהקה ולא שובר או מקלקל את רצף האלבומים הטובים מהשנים שחלפו.
ממשיכים מאותה נקודה
באלבום החדש, הכולל 12 שירים, הלהקה מטיבה להמשיך את הרגעים הקטנים, שהפכו אותה למה שהיא. הרוק המתגלגל והחופשי, המוזיקליות המרשימה, המקצבים הפשוטים אך המקוריים, העיבודים המקצועיים והכריזמה הנפלאה של וויילנד.
"סטון טמפל פיילוטס". מקצבים פשוטים וכריזמה (צילום: AP)
כל המאפיינים חיים ונושמים בשירים החדשים. האלבום נפתח בשיר "Between The Lines", שהיה גם הסינגל הראשון מתוכו וזכה להצלחה נאה במצעדים האמריקאיים. "אני אוהב שאת מדברת על אהבה, תמיד היית הסם האהוב עלי, אפילו כשהיינו לוקחים סמים", שר וויילנד, מתוך אהבה טרגית ובאנרגיה גדולה על מקרים אמיתיים, שהתרחשו בחייו האישיים.
היצירה ממשיכה לשיר "Take A Load Off" ובו פזמון עם מלודיה אדירה, שזורמת נפלא על העיבודים המרגשים של הלהקה. "Hickory Dichotomy" הוא שיר אותו מכתיבות הגיטרות ועליהן וויילנד משרה בקולו אווירה רוקנרולית ישנה.
השיר "Dare If You Dare" הוא פנינה של ממש באוסף של השירים, עם קלידים שמרימים את השיר גבוה בשמיים ואסופת קולות מרגשת בפזמון הניצחון. ככה ממשיכים השירים, כל אחד והמאפיינים הקטנים שלו, כל אחד מושך לכיוון מעט שונה ובכל זאת, מלא במאפיינים מוזיקליים דומים ומזוהים עם הלהקה.
ליידי גאגא, מלפנייך
מאז יצא האלבום הוא מככב במקומות מכובדים בהחלט בטבלות האמריקאיות. שבוע לאחר יציאתו, הגיע מיד למקום השני במצעד ה"בילבורד" - הישג מרשים בהחלט בהתחשב בעובדה שהמקומות הראשונים בטבלה נשלטים בשנה האחרונה בדרך כלל על ידי ליידי גאגא, ג'סטין ביבר, פסקולים שונים, או זמרי קאנטרי למיניהם. שבוע לאחר מכן הם צנחו למקום ה-16, אך עדיין מחזיקים מעמד.
אז מה בכל זאת עוצר מהאלבום הזה להפוך מיצירת מופת בת זמננו? יכול להיות שהבחירה של חברי הלהקה, שלא להשתמש הפעם במפיק העל ברנדן אובריין. לראשונה בקריירה שלהם,
הם החליטו לשים את ההגה ההפקתי בידיים של האחים דליאו.
אמנם האחים המוזיקליים עשו עבודה טובה, אך יכול להיות שחזרה למקורות של אובריין, שהפיק את כל אלבומי הלהקה עד כה (ובעשר השנים האחרונות הפיק גם אלבומי ענק לאמנים כמו ברוס ספרינגסטין, "פרל ג'אם" ו"ACDC"), יכולה היתה להקפיץ את האלבום עוד כמה וכמה רמות ודציבלים כלפי מעלה.
כך או כך, "סטון טמפל פיילוטס" ניצחה בקרב שלה. כנגד כל מהמורות הקאמבק, היא יצרה אלבום מרגש וכיפי. עכשיו רק נשאר לה לשחות איתו בעולם, בין הליידי גאגות, להקות האימו והאינדי רוק הפופולריות. הרבה השתנה מאז כיכבה הלהקה בכותרות ומכרה מיליוני אלבומים. אמנם המבחן את המבחן הראשוני היא צלחה, אך דרכה הארוכה והמיגעת עוד לפניה. בתקווה שלא תיפול שוב. באמת שלא מגיע לה.
