שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "רופאים מבצעים ניתוחים מיותרים - בשביל כסף"
    הניתוחים המיותרים, המטופלים שמציעים שוחד, השכר הנמוך, רמת הרפואה שהולכת ומידרדרת ומשרד הבריאות שנמנע מלבקר את איכות הטיפול הרפואי. פרופ’ עמרם איילון, מבכירי הכירורגים בישראל, בראיון בלעדי

    הלחץ המופעל על הרופאים לא לכבס את הכביסה המלוכלכת מחוץ לכותלי חדרי הניתוח והמחלקות, לא פועל עליו. פרופ’ עמרם איילון, 66, הוא אחד מבכירי הכירורגים בישראל ונחשב בקהילייה הרפואית לאחד הטובים וההגונים שבהם. משרד הבריאות נעזר בו פעמים רבות בבדיקת פרשות רשלנות רפואית והתנהגות לא מוסרית בקרב רופאים. ב־20 השנים האחרונות הוא מנהל את המחלקה הכירורגית וההשתלות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, בית החולים הגדול בארץ. בתוקף תפקידו הוא היה אחראי עד היום ליותר מ־40 אלף ניתוחים. נוסף על כך, כרופא בכיר שעבד בהדסה, בשיבא, בבתי החולים הפרטיים מדיקל סנטר בהרצליה ואסותא בתל אביב הוא ניתח במו ידיו כעשרת אלפים ניתוחים.

     

    פרופ’ איילון הוא עוף חריג במערכת הרפואית. הלחץ הגלוי והסמוי המופעל על הרופאים שלא להתעמת עם עמיתיהם ולא לכבס את הכביסה המלוכלכת מחוץ לכותלי חדרי הניתוח והמחלקות, לא פועל עליו. מאז ומתמיד ניחן באומץ לב נדיר לעמוד מול עמיתיו או לצדם כשחשב שנגרם עוול כלשהו. לראיה, הוא לא היסס להתלונן בפני משרד הבריאות כשהיה עד למנתחים בכירים שהיו קשורים למכירת כליות. הוא עצמו פעל רבות למיגור התופעה.

     

    בריאיון בלעדי למגזין הבריאות מנטה, פרופ’ איילון מסיר את הכפפות. הוא מדבר על כמה מהתופעות הקשות והמטרידות בכירורגיה וברפואה הישראלית בכלל. התנאי היחיד שהציב לריאיון היה שלא לדבר על בית החולים שבו הוא עובד. את זה הוא שומר, כנראה, להזדמנות אחרת.

     

    טעויות או תאוות בצע

    פרופ’ איילון מתריע על תופעה מקוממת ומסוכנת: רופאים המבצעים ניתוחים מיותרים בשל בצע כסף. ”היה מקרה שהגיעה אלי חולה עם גידול בלבלב שתפס את כלי הדם העורקיים הגדולים. זה בדרך כלל נחשב כגידול שאי אפשר לכרות אותו ולא ניתן לריפוי. הסברתי לה את המצב והפניתי אותה לאונקולוג. היא החליטה לפנות לכירורג בכיר אחר, שבלי בושה הסכים לנתח אותה. את התופעה הזאת אנו מכנים ’המסלול’, מסלול הכסף של החולה: מאותם רופאים שמוכנים לנתח למרות שאין תוחלת לניתוח, לבנק של החולה, ומשם לניתוח בבית החולים הפרטי ולהעברת התשלום לרופא. ואכן, הכירורג פתח לה את הבטן, ואז הפלא ופלא, הוא מצא את הגידול, שמראש היה ברור שאי אפשר לנתחו.

     

    ”במקרה אחר, כירורג בכיר הוזהר מראש שלפי בדיקת ההדמיה יש לחולה מסוים גרורות בכבד ואי אפשר לנתח אותו, אבל למרות זאת הוא ביצע את הניתוח, וגם כאן, הפלא ופלא, הוא מצא כבד עם גרורות שאי אפשר לנתח. דוגמה אחרת: חולה הגיעה אלי להתייעצות בשל גידול בכבד עם גרורות באזורים אחרים בגוף. ביקשתי ממנה להיבדק אצל נוירו־כירורג, מכיוון שרק אם תטופל בגרורות במוח, יהיה אפשר לכרות את הגרורות בכבד. היא פנתה לרופא אחר, שהסכים לכרות את הגרורות מהכבד ללא כל קשר לגרורות במוח. החולה מתה, לא מהניתוח אלא מהגרורות במוח. ויש גם דוגמאות נוספות, כמו קרובת משפחה שלי שהרופאים הודיעו לה שהיא צריכה לעבור כריתת רחם, שתוכננה להתבצע בבית חולים פרטי. ביקשתי שתיבדק על ידי גינקולוג בכיר, וזה קבע שאין בכלל אינדיקציה לעשות את הניתוח. במקרה אחר נקבע לילד שהכרתי תור לניתוח להורדת שק האשכים. הילד נבדק שנית על ידי רופא ילדים שקבע שאין צורך לבצע את הניתוח ושהוא סובל מבעיה שתיפתר מעצמה”.

     

    איך אפשר להסביר את המקרים האלה?

    ”יש טעויות ויש תאוות בצע. אין על זה שום בקרה, ולכן אני לא יודע עד כמה זה נפוץ, אבל זה קיים והייתי עד למקרים רבים”.

     

    מה שראית היה במערכת הציבורית או הפרטית? 

    "בשתיהן. אבל במערכת הציבורית מדובר בתופעה חריגה, כי שם אנחנו עומדים בצורה כזאת או אחרת לביקורת של העמיתים. במערכת הפרטית אין בקרה משמעותית. למעט במקרים ספורים או אצל רופאים מאוד מסוימים אני לא חושב שבמערכת הציבורית נעשים ניתוחים ללא הצדקה רפואית. בעבר הצעתי לבכיר באחת מקופות החולים שימנה רופא בכיר שישמש כבודק נוסף של הניתוחים לפני ביצועם, אבל הוא טען שזה ייצור התנגדות בקרב הרופאים. אם היו עושים בדיקה כזאת, היו מגלים שיש הרבה ניתוחים מיותרים”.

     

    האם משרד הבריאות מבצע בקרה בנושא?

    ”אני מנתח זה 40 שנה ומעולם לא קיבלתי נתונים של בקרה על עבודתי הניתוחית ועל המחלקה. לא קיבלתי גם נתונים השוואתיים מול מחלקות אחרות במדינה או מול הנתונים המקובלים להצלחה ניתוחית בספרות הרפואית. הבקרה היחידה והמעטה שהייתה עד עכשיו על הכירורגיה היא ציבורית, כמו פרסומים בתקשורת”.

     

    האם כמנהל מחלקה קיבלת לפחות ממצאי נתונים המעידים על רמת שביעות הרצון של המאושפזים במחלקה?

    ”לא קיבלתי דבר, למעט תלונות פרטיות של חולים ספציפיים”.

     

    אם אין סקרים ומבדקים של משרד הבריאות איך אתה יודע מה רמת הביצוע של הניתוחים במחלקה שאתה מנהל?

    ”אנחנו בודקים את עצמנו במסגרת המחלקה. בדיונים בישיבות הצוות נערכים תחקירים שוטפים. התחקירים הם בנוגע למקרים ספציפיים, אבל זה מידע שהולך ומצטבר”.

     

    פרופ’ איילון מציין שלראשונה זה עשרות שנים מקיים משרד הבריאות בימים אלה מבדק איכות על המחלקות הכירורגיות, ובו נבדק שיעור הזיהומים בפצע הניתוח במחלקות השונות. כפי שנחשף בעבר במגזין מנטה, מבדק נערך בחודשים האחרונים על ידי צוות בראשותה של פרופ’ אלישבע שמחין. משרד הבריאות בחר להכפיף את הסקר לסעיף בחוק שמאפשר לו לשמור את נתוני הסקר חשאיים ולהסתירם מהציבור.

     

    ”בוצעו בקרות איכות על ניתוחים, אך ברמה העקרונית, מנהלי המחלקות השונות, הכירורגיות והאחרות הם האחראים לאיכות הטיפול הניתן במחלקתם”, כך נמסר בתגובה ממשרד הבריאות. ”למנהלי מחלקות יש כל הסמכויות לבדוק זאת. כמו כן מנהלי בתי החולים מפקחים על מנהלי המחלקות ועל איכות הטיפול במחלקות.

     

    נוסף על כך, משרד הבריאות מפקח בכמה רמות: ביצוע בקרות לצורך הארכת רישוי המוסד על ידי צוות האגף לרפואה כללית; ברמה הפרטנית נבדקים אירועים חריגים, מקרי מוות חייבי דיווח ותלונות על סיבוכים במערכת, ומהם מוסקות מסקנות עבור כלל מערכת הבריאות; בנוסף, האגף לאבטחת איכות מבצע בדיקות יזומות רוחביות בכל בתי החולים בנושאים שונים. בימים אלה נערכים למבדק במחלקות הכירורגיות. לאחרונה בוצע מחקר רחב ביותר בנושא זיהומים ותוצאות ניתוחים במחלקות כירורגיות ואורתופדיות”.


    תאוות הבצע במערכת הציבורית - נדירה (צילום: ינאי יחיאל)

     

    מעטפות הכסף

    פרופ’ איילון נולד בפתח תקווה וגדל בגבעת אולגה ופרדס חנה. אביו היה מדען שעלה לארץ ישראל ב־1938 לאחר קריירה כמדען באוניברסיטת פרנקפורט. לאחר קום המדינה קיבל אביו עבודה בהולנד, ואיילון בילה במדינה זאת חלק ניכר משנות ילדותו. מהולנד חזרה משפחתו לירושלים. כשסיים איילון את שירותו הצבאי הוא החליט להירשם ללימודי רפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה. מבחינתו היה זה מימוש חלום ילדות.

     

    בתום לימודי הרפואה הוצע לו להתחיל להתמחות בכירורגיה במחלקה של פרופ’ נתן זלץ, מאבות הכירורגיה בארץ. לאחר ההתמחות הוא עבד כרופא בכיר, ובגיל 40 קיבל פרופסורה בפקולטה לרפואה בהדסה. הוא השתלם בארצות הברית בהשתלות כבד והיה מראשוני התחום בארץ. ב־1989 עזב איילון את בית החולים הדסה לטובתבית החולים המתחרה שיבא, לאחר שנבחר לנהל שם את מחלקה כירורגית ב’ והשתלות. לפני כמה חודשים הוא מונה לניהול האגף לכירורגיה כללית בבית החולים.

     

    סקרים מראים כי התופעה של ”רפואה שחורה” נפוצה. עד כמה נתקלת בחולים שהציעו לך מעטפות של כסף?

    ”זה קורה כל הזמן. רק לפני כמה שבועות היה מקרה של חולה שנבדק אצלי במרפאה הפרטית והציע תשלום כדי שאנתח אותו בתל השומר. אמרתי לו שאני לא יכול להבטיח לו מי מהרופאים יהיה בניתוח, אבל אמרתי לו שלא ידאג כי הוא יקבל מנתח טוב ושתמיד רופא בכיר נמצא בניתוח. הוא לא השתכנע והתעקש שאני אנתח אותו. חזרתי על דבריי וכמובן לא הסכמתי לקבל את הכסף. אין לי ספק שחלק מהרופאים עומדים בפיתוי, ויש, אני מניח, לא מעט שלא עומדים בו”.

     

    האם זה לא מעיד על כך שבציבור התרגלו לכך שרופאים לוקחים כסף שחור?

    ”קרוב לוודאי. החולים רואים בתשלום לרופא מנתח תופעה נורמטיבית ושמותר להם לבחור מנתח. אני מסכים עם אחד ממנהלי בתי החולים הציבוריים שאמר כי כל זמן שאין שירות רפואה פרטי (שר”פ) בבתי החולים הציבוריים, התופעה של רפואה שחורה תימשך".

     

    לדעתו של פרופ' איילון, יש לאשר הקמת שירות רפואה פרטי בכל בתי החולים הציבוריים. ”אדם שמגיע לניתוח, גם אם זה ניתוח קטן שנעשה בהרדמה כללית, פוחד פחד מוות. במצב כזה הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי שינתח אותו רופא שהוא חושב שיהיה הכי טוב בתחומו. אם הוא יכול לעשות את זה באופן רשמי, הוא יעשה את זה באופן רשמי, ואם הוא לא יוכל לעשות את זה באופן רשמי, הוא יעשה את זה באופן לא רשמי. את הדבר הזה לעולם לא תוכל למנוע”.

     

    אבל מדוע שכמטופל במערכת הציבורית לא אוכל לסמוך עליך שאנותח לפי דרגת החומרה והדחיפות של מחלתי בלי שאשלם על כך?

    ”זה לא משנה על מה אתה תסמוך ומה המערכת תיתן. החולה ניזון ממקורות מידע שונים, וברגע שהוא החליט שרופא מסוים הוא הכי טוב לבעיה שבעטייה הוא זקוק לניתוח, אז הוא יעשה הכל כדי שאותו רופא ינתח אותו”.

     

    שכר לא ראוי

    אחד משורשי הבעיה נעוץ, לדבריו, בעובדה שרופאים בכירים במערכת הציבורית לא משתכרים מספיק. הוא, למשל, משתכר כמנהל מחלקה כ־30 אלף שקל "לרופאים בכירים, בעיקר באזור גוש דן, אין סבלנות לעבודה בבית החולים הציבורי, כי הם פשוט עייפים. הם לא קוראים, הם לא חוקרים, הם לא כותבים, וכל הרמה המקצועית שלהם יורדת בהדרגה

    ברוטו בחודש, כולל התשלומים עבור כוננויות שהוא מבצע באופן פעיל והכוננות הקבועה כמנהל מחלקה. המשכורת הקובעת לפנסיה תהיה 14 אלף שקל. ”אני לא חושב שיש איזושהי הכשרה באיזשהו מקצוע שהיא כל כך ארוכה”, הוא אומר. ”רופא מסיים שבע שנים בבית ספר לרפואה ולאחר מכן התמחות בכירורגיה במשך שש שנים. לאחר מכן עוברות לפחות עוד ארבע שנים עד שאתה באמת כירורג עצמאי. זו הכשרה של עד 17 שנים. ואחרי כל זה המשכורות לא מאפשרות לנו להתקיים בכבוד ביחס להשקעה, למעמד ולאחריות הכבדה של המקצוע. כדי להרוויח יותר הרופאים עובדים במערכת הפרטית. תבדוק כמה רופאים בכירים נמצאים בבתי החולים הציבוריים אחרי השעה שלוש אחר הצהריים? לעומת זאת, בבית החולים הדסה, שבו פועל שר”פ, הרופאים הבכירים נמצאים בבית החולים עד 19:00־20:00 בערב”.

     

    איילון מתאר גם את התופעה הקיימת בעיקר בגוש דן, שבה רופאים בכירים בבתי החולים הציבוריים מקדישים את עיקר מרצם לניתוחים הפרטיים. ”אין להם סבלנות לעבודה בבית החולים הציבורי כי הם פשוט עייפים. הם לא קוראים, הם לא חוקרים, הם לא כותבים, וכל הרמה המקצועית שלהם יורדת בהדרגה, וזה מה שקורה לרמה של הרפואה הישראלית, שפעם הייתה גבוהה מאוד, והיום היא בינונית יותר. תסתכל כמה פרסומים יוצאים מהמחלקות הכירורגיות. מעט מאוד. יחד עם זאת, איכות הטיפולים בבתי החולים הציבוריים טובה מאוד, ולרבים מהרופאים יש יושרה מקצועית”.

     

    אידיוט כמוני

    איילון נחשב היום לאחד המומחים הבכירים והמנוסים בארץ לניתוחים לפרוסקופיים שמבוצעים זה כ־20 שנה ללא פתיחת הבטן. במהלך הניתוח נעשים פתחים קטנים בבטן, ודרכם מוחדרים כלי הניתוח ומצלמה זעירה שמקרינה את שדה הניתוח על מסך המוצב ליד מיטת הניתוחים. ”לניתוחים האלה יתרונות רבים”, הוא מסביר. ”ההחלמה מהירה יותר, ויש פחות סיבוכים וזיהומים בפצע הניתוח ופחות בקעים שנגרמים מהניתוח עצמו”. אך למרות יתרונותיו המובהקים של הניתוח הלפרוסקופי לא מעט כירורגים מעדיפים לעבוד בשיטה המסורתית של פתיחת הבטן. למה? פרופ’ איילון בטוח שהוא יודע את התשובה. ”לוקח שנתיים לפחות ללמוד לעשות, למשל, כריתת מעי בשיטה הלפרוסקופית. איזה כירורג בכיר מוכן, חוץ מאיזה אידיוט כמוני, להקדיש שעות על גבי שעות בחדר ניתוח כדי ללמוד את הטכניקה הזאת?!”

     

    אתה רואה הבדל במודעות של החולים לזכויותיהם בין השנים הראשונות שלך כרופא להיום?

    ”יש שינוי במובן הזה שהיום מסבירים יותר לחולה וזה נשמע טוב ויפה. אבל לגופו של עניין, אני לא חושב שיש

    הבדל גדול. למרות המידע הרב באינטרנט החולים לא מבינים והם נותנים למישהו להחליט בשבילם, והמישהו הזה הוא בדרך כלל הרופא. גם לי הייתה מחלה שחייבה ניתוח, ואני עצמי נעזרתי ברופאים שיעצו לי אם לבחור בניתוח או בטיפולים אחרים”.

     

    אתה מבחין בהבדל בהתנהגות החולים לאורך השנים? היום הם חוצפנים, אלימים יותר?

    ”התנהגות החולים מושפעת מאוד מדמות מנהל המחלקה. אם מנהל המחלקה מקרין לעובדים תחתיו שחובה להתייחס למטופלים תמיד בכבוד ובאדיבות, ברוב המקרים המטופלים יחושו בזה ותימנע תגובה אלימה מצדם, גם אם הם אינם שבעי רצון. במקרה שמנהל המחלקה מקרין ריחוק וניכור כלפי המטופלים, זה משפיע גם על הצוות הרפואי והסיעודי תחתיו, וכשמטופלים מרגישים שמזלזלים בהם או מתנשאים מעליהם, יש יותר סיכוי שייווצרו סיטואציות אלימות”.

     

    אחרי כל כך הרבה שנים כמנתח אתה עוד נהנה לנתח?

    ”עד היום אני נהנה מעצם עבודת הניתוח. זה מקצוע מעניין ומאתגר מאוד שאין בו כמעט רוטינה. כל ניתוח שאתה נכנס אליו אתה בעצם עומד למבחן לפחות כלפי עצמך. זה מקצוע שיש בו כל הזמן אדרנלין. אבל בדיעבד, לאור כל מה שקורה מסביב - ההשתכרות, התקנים, עומס העבודה וחוסר הפרגון של המערכת - אני לא בטוח שהייתי בוחר בו שוב”. 

      

    ניתוחי בקע ללא בקע

    אחד הניתוחים הנפוצים בכירורגיה הכללית הוא ניתוח בקע (הרניה, שבר, קילה). בקע הוא חולשה של דופן הבטן, תופעה המאפשרת לרקמות שומניות או לאיברים בחלל הבטן, כמו מעיים, לחדור ולבלוט דרך חולשה זו אל מתחת לעור. לדברי פרופ’ עמרם איילון, ניתוחי בקע רבים מתבצעים ללא כל צורך. ”יש סוכני מכירות שמוכרים ציוד של רשתות לניתוחים האלה והם מתעלפים מצחוק מזה”.

     

    איך זה בדיוק קורה? ”בקליניקה הפרטית אני רואה לא מעט חולים שמתלוננים על כאבים באזור המפשעה ושאיזשהו רופא אמר שיש להם הרניה, ואז שולחים אותם לאולטרסאונד, ובאולטרסאונד נמצא הרניה, ואז כשהם מגיעים אלי אני בודק אותם ולא מוצא הרניה. צריך להבין שרמת הדיוק של בדיקת האולטרסאונד לא תמיד טובה. יש גם מקרים שהבדיקה שלי והאולטרסאונד מראים הרניה קטנת ממדים שאינה כואבת לחולה וגם אז לא תמיד יש הצדקה רפואית לנתח, אבל אני מכיר מקרים שחולים כאלה נותחו ברפואה הפרטית על ימין ועל שמאל”. 

     

    הכי מעצבן, הכי גאה

    מה הכי מעצבן אותך?

    ”החלטות שמתקבלות בבתי חולים פעמים רבות בלי שיתוף הרופאים. זו שיטת ניהול של בתי החולים שרק אלוהים

    מעל המנהל”.

     

    מה הכי משמח אותך?

    ”לצאת מניתוח ולדעת שעזרתי לחולה, בעיקר אם מדובר בניתוח גדול, מורכב ומסובך עם גורמי סיכון”.

     

    מה הכי מעציב?

    ”כשמגיע חולה צעיר עם סרטן מפושט וברור שאין כבר מה לעשות, שאני לא יכול לעזור ושאי אפשר להציל אותו”.

     

    במה אתה גאה?

    ”בדור הרופאים שגדל אצלי במחלקה. הם כמו הילדים שלי. הרגשתי שאני מחנך ומגדל אותם ואני הייתי אמור לשמש להם מודל לחיקוי. אני חושב שהרופאים שגדלו אצלי הם אנשים ישרים במקצוע קשה ותובעני מאוד”.

     

    "פרופ' איילון צודק, אבל"

    גם יו”ר איגוד הכירורגיה בישראל, ד”ר ריקרדו אלפיסי, מנהל המחלקה הכירורגית במרכז הרפואי הלל יפה, חושב כמו פרופ’ איילון שאין בקרה מספקת על הניתוחים במערכת הפרטית: ”במערכת הציבורית, הרופא בקופת החולים, הרופא במרפאת המחלקה בבית החולים והרופא המרדים רואים את החולה העומד לפני ניתוח, והמקרה שלו נדון ומוצג לפני צוות המחלקה 24 שעות לפני הניתוח. לעומת זאת, בקרה כזאת לא קיימת לרוב בבתי חולים פרטיים וההחלטה על הניתוח תלויה לרוב במנתח אחד, כך שאין מספיק בקרה לפני הניתוח, במהלכו ואחריו”.

     

    בכתבה הועלתה טענה שלפיה כירורגים בכירים מנתחים חולי סרטן תמורת תשלומים פרטיים של עשרות אלפי שקלים למרות שהם יודעים לפני הניתוח

    שאין צורך בניתוח?

    ”לא שמעתי על התופעה הזאת ואני לא חושב שזה קיים. מה שכן, יש לפעמים טעויות והערכות קליניות מוטעות. בתי החולים הציבוריים בישראל כל כך טובים, שאני לא מבין מדוע חולה צריך לשלם ללא הצדקה עבור ניתוח בבית חולים פרטי. בכל מקרה, אני מזמין את מי שהיה עד לניתוח לא אחראי/ מיותר/ שאינו ראוי להגיש תלונה לוועדת האתיקה באיגוד”.

     

    מה דעתך על תופעת תשלומי השוחד לרופאים?

    ”יש רפואה שחורה בישראל, אבל מדובר בתופעה קטנה בהיקפה וברופאים ספורים, וברוב המקרים הם נתפסים ומשלמים על זה ביוקר. לרוב הם נפלטים מהמערכת בבושת פנים אבל בצורה אלגנטית, כמו יציאה מוקדמת לגמלאות”.

     

    פרופ’ איילון טוען שקיימת ירידה ברמת הרפואה ובאיכות המתמחים. גם אתה חש בזה?

    ”לא ידוע לי על ירידה באיכות הרפואה או בפרסומים המדעיים, אבל יש בהחלט ירידה ברמת המועמדים להתמחות, ויש מעט מועמדים להתמחות מאחר שזה מקצוע תובעני מאוד ולא מתגמל מספיק. אנחנו מקבלים היום כל מי שמוכן לעשות התמחות”.

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים