יבשת שחורה, שמחה טהורה

38 אלף צופים מילאו כמעט לחלוטין את יציעי אחד האיצטדיונים הוותיקים במדינה (נבנה ב-1903). 70 אחוז מהם היו בעד גאנה וזה לא שהיתה פלישה של השכנה היבשתית. אלפי דרום אפריקנים השאירו לשעתיים בצד את אהדתם ל'בפאנה בפאנה' שלהם ועודדו את גאנה כאילו היתה זו נבחרתם.

עוד לפני המשחק, אלפי תושבים מקומיים זרמו ליציעים לבושים בחולצות הצהובות-ירוקות של דרום אפריקה, אבל צבועים בפנים ועטופים בגוף עם דגל הירוק-צהוב-אדום של גאנה. תחשבו איזה כיף לחיות באחווה יבשתית כזו, כשמשאירים בצד את הגבולות והלאומים ופשוט מעודדים את השכנים כאילו היו אלה אנחנו.

אחד הסלוגנים של המונדיאל הזה הוא "It's time", זה הזמן. אז נכון ששלטים כמו "תודה לך, בלאטר", שמחזיקים לא מעט אוהדים במגרשים כאות תודה לנשיא פיפ"א על הענקת אירוח ראשון אי פעם של מונדיאל באפריקה אולי קצת מוגזמים. אבל אם יש משהו חיובי בים הצביעות של התאחדות הכדורגל העולמית, אז זה באמת הענקת האירוח לדרום אפריקה. באמת הגיע הזמן.

כזה דגל הוא כבר לא יכול היה להחביא בתחתונים. ג'ון פנסטיל, גאנה (AFP)

אפילו הוובוזלות צפצפו שונה הפעם

הצהוב-אדום-ירוק של גאנה שלט ביציעים באופן ברור והתפאורה הזכירה משחק מאליפות אפריקה לאומות יותר מאשר מונדיאל. בזכות הצבעים המדהימים ביציעים ובגלל הרעש האדיר – באדיבות הוובוזלות, אלא מה – רק שהפעם זה היה רעש שונה.

ילד חמוד. בעיקר כי הוא בלי וובוזלה. תמונה נדירה באצטדיוני דרא"פ (AP)

אם במשחק הפתיחה ביום שישי זה היה עניין של גאווה לאומית, הפעם הדרום אפריקנים העבירו מסר של גאווה יבשתית, עם עידוד מאסיבי של אחיהם מגאנה, ומסביב לדשא היתה חגיגת כדורגל בסגנון אפריקני במשך 90 דקות. עד כמה שונה זה היה הפעם, גם ניתן היה להבין מהחגיגה של ג'ון פנטסיל בסיום.

יש לך ד"ש חמה מבורה מילוטינוביץ'. אבי לוזון (צילום: אורן אהרוני)

לוזון, מה אתה אומר על מילוטינוביץ'?