האם הייתם ממירים את דתכם בשם האהבה?
בשבוע שעבר התבשרנו כי טלי פחימה התאסלמה. אני תוהה אם כל המעשים האלה הם של לוחמת חופש, לוחמת זכויות אדם, או מעשים של אשה מאוהבת. אם נבחר באופציה ב' ונניח שפחימה התאסלמה בשביל זכריה זביידי, האם זה מעשה נאצל, או ביטול זהות מוחלט והתרפסות בפני האהבה?
כשעשיתי זאת, המחיר לא נראה לי כבד אלא הגיוני. הרי אהבה היא לא רק עיוורת, אלא חירשת, תתרנית וחיגרת.
בניגוד למגמה הכללית שרווחת בשנים האחרונות של "הלכה לי המדינה ואני מת לעזוב את הארץ, אילו רק יכולתי", המחשבה הזו לא רק שלא עלתה במוחי, אלא להפך. בעיניי כל מי שירד מהארץ נחשד כנמושה שמחפש את הפתרון קל בגולה ולא נשאר פה כדי להילחם על הבית, או לפחות לריב על חנייה. אבל ערכים לחוד ומעשים לחוד, שכן ברגע האמת מכרתי את המדינה בשביל האהבה.
ומדוע נזכרתי בזה עכשיו? כי טלי פחימה העלתה בי זכרונות על מכירת מדינה במובן החמור יותר. פחימה הורשעה בשנת 2004 בסיוע לארגון טרור, כשסייעה לזכריה זביידי, ראש ארגון "גדודי חללי אל אקצה" בג'נין. היא תרגמה לו מסמך שהזהיר אותו מפני התנקשות בו ובחבריו ואף הצהירה שהיא מוכנה לשמש "מגן אנושי".
את השמועות בדבר קשר רומנטי ביניהם הם מכחישים, אם כי סיפור ההכרות שלהם נשמע כאילו נלקח מרומן למשרתות. לפי הדיווחים, פחימה קראה מאמר ב-ynet על זביידי והתרשמה. היא ביקשה מהכתב שיקשר ביניהם. הפגישה הראשונה, שנערכה בג'נין, התארכה שבועיים. לימים עלה לה הדייט הזה בחירותה.
ידוע שלאורך קשר בני זוג מקריבים דברים זה למען זה. תמיד יש מי שמקריב יותר. מהמקרים שאני מכירה באופן אישי, האשה תמיד הקריבה יותר, בעיקר בתחום הקריירה. אני מכירה זוג שכשהגבר נסע לעבוד על הדוקטורט שלו בחו"ל, האשה עצרה את הקריירה שלה כדי להיות איתו. כי יחד הם החליטו שהוא מקבל מילגה של פעם בחיים. כולם מתפשרים בזוגיות בדרך זו או אחרת, אבל מה קורה כאשר ההתפשרות הופכת להתבטלות של בן זוג האחד לשם מילוי צרכיו של האחר?
נראה שאהבה היא הבאג הכי חזק שיש
העובדה שבארץ יש בני זוג שהתגיירו בשביל בני זוגם מפליאה אותי. מעולם לא הבנתי איך אדם שמגיע מארץ אחרת, מתרבות אחרת, מהיסטוריה ומטען גנטי אחר, מוכן להפוך ליהודי בשביל בן זוגו. איך אדם מוכן לעבור תהליך ארוך מייגע, רק כדי להתקבל לקבוצה של בן זוגו? הרי דתו של אדם היא זהותו, היא לבנה בהיסטוריה שלו, הנרטיב שהוא מספר לעצמו ושהקבוצה שלו מספרת לו מרגע הולדתו. מדוע לוותר על זה? נראה שאהבה היא הבאג הכי חזק שיש, שגורם לבני זוג למחוק חלקים מאישיותם בשביל בן זוגם.
מלעיזי תוכנית הריאליטי "הישרדות" בזים למשתתפים שמוכנים לאכול תולעים ושרצים חיים למיניהם תמורת בצע כסף. אבל מה עם מי שמפסיק לאכול בשר כי בת זוגו צמחונית אדוקה שמדלגת מעל נמלה בדרך בזמן שהוא כולו געגועים לסטייק אנטריקוט מדמם? מה עם זוגות המנתקים קשר עם הוריהם בשל התנגדותם לשידוך, האם אלו אינן הקרבות גדולות יותר?
מי שמצוי בקשר לא רואה תמיד את ההקרבה, שכן לא פעם להיכנס לקשר משמעו להיכנס למסיבה עם מסיכה על העיניים, כך שלא רואים את פני הדברים לאשורם. מי שמסיים קשר ומביט אחורה בזעם יודע עד כמה ויתר כשהיה בקשר. לעיתים ויתור על ערכים חשובים, על רצונות, על תחביבים. מי מאיתנו לא ראה קשר של חברים שהכירו בני זוג והשתנו לנו מול העיניים והפכו למישהו אחר בגלל דרישת בן הזוג? וכששואלים אותם מה קורה הם נשבעים שהשינוי נובע מרצונם ושאינם מושפעים מבן הזוג.
חוצים גבולות והופכים להיות מריונטות
הגבול הבין התפשרות להקרבה, בין להיות ותרן לבין להיות קורבן האהבה שמבטל את עצמו, הוא דקיק אבל קיים. מתי אנחנו חוצים גבולות והופכים להיות מריונטות של אהבה? האם הקרבה למען אהבה היא הצהרת האהבה הגדולה ביותר, או איבוד זהות ממדרגה ראשונה?
עד שחיים הכט ירים את הכפפה ויעשה על זה תוכנית, שתפו אותנו - מה אתם הייתם מוכנים לעשות למען אהבה? מה אתם מצטערים שעשיתם למען אהבה?
לפנייה לכתב/ת 
