אין עסקים כעסקי הצעצועים

האם יש ולו צופה אחד שמאמין כי "צעצוע של סיפור 3" ("Toy Story 3") יהיה פחות טוב מקודמיו? האם יתכן שלא יופגנו בו הכישרונות המוכרים של צוות האמנים של פיקסאר? שהאנימציה תהיה פחות ממרהיבה? שהעלילה לא תצליח לנוע במיומנות מושלמת בין הקומי והרגשני, בין הומור לכל הגילאים ובדיחות מתוחכמות לקהל הבוגר?

ובכן, לא אני אהיה האדם שיבשר את הבשורה המרעישה אודות הכישלון הראשון בתולדות האולפן. החזרה השלישית לדמויות המכוננות של האולפן - וודי, באז וכל שאר החבורה - רק שבה ומוכיחה את המיומנות חסרת המתחרים של צוות היוצרים

בפיקסאר, ואת יכולתם לשמר את מה שהושג בסרטים הקודמים ולאתגר את עצמם בכל פרויקט חדש.

"צעצוע של סיפור 3" מחזיר אותנו לדמויות המרכזיות שהיו בשני הסרטים הקודמים, אך בחלוף 11 שנים דברים השתנו. הילד אנדי הגיע לגיל 18 וכעת עומד לעזוב את הבית לקולג'. למרות שהוא מתכוון לקחת עימו את בובת הקאובוי וודי (טום הנקס), שאר הצעצועים - ובכללם חברו הטוב של וודי, האסטרונאוט באז לייטייר (טים אלן) - נידונים להיארז בשקית בעליית הגג. הצעצועים הקיימים בסרטים אלו למען הילד וחווים את האושר הגדול כשמשחקים בהם, עומדים בפני סיום המחזור של חייהם.

השתלשלות האירועים מובילה את הצעצועים למעון יום המנוהל על ידי לוטצו (נד בייטי), דוב סגול עם מבטא דרומי אבהי. המעון, לכאורה גן עדן שבו הצעצועים לא יידעו עוד מחסור בתשומת לב, הוא למעשה גיהינום גדוש בילדים קטנים החובטים בצעצועים באכזריות. הדוב החביב הופך את פרוותו ומתגלה כרודן חסר מעצורים. הניסיון לברוח ממעון היום ולהתאחד שוב עם אנדי מניע את עלילת הסרט. מטרות אלה מציבות את הדמויות בפני סדרה של הכרעות, בעודן עומדות בפני אי ודאות וסכנת ההתפרקות של החבורה.

גם צעצועים סובלים מחרדת נטישה

אם ב"צעצוע של סיפור" הנושא היה קבלתו של הצעצוע החדש לקבוצה, ובהמשך הקודר יותר "צעצוע של סיפור 2" סכנת אובדן הזהות עם הפיכת הצעצועים לחפצי אספנות, בסרט השלישי מוטל צילו הכבד של המוות על הדמויות.

לאורך כל הסרט שזורות סצנות שבהן הבובות נכלאות, חוות התעללות ונמצאות בסכנת מוות. יש גם כובד רגשי לא מבוטל הנובע מעצם התנועה המתמדת של החיים - ילדים מתבגרים ועוזבים את ילדותם ואת בית אמם. הצעצועים, חפצי ילדות טהורים, עוברים תהליך מקביל ומוקצן של נטישה.

יתכן ותיאור זה נשמע כמו המלנכוליה בהתגלמותה, כמו הסרט האחרון שילדים והוריהם ירצו לראות. אך אין דבר רחוק יותר מהאמת. הקדרות לא פוגעת בהומור אלא רק מעצימה את נוכחותו המזככת. קטעי הסכנה מתרגמים לסצנות פעולה מלהיבות ומתוחכמות. עצב הפרידה מוליד סצנות מרגשות. והחשוב מכל - הסרט מוליך ביד אמונה את הצופים, צעירים ומבוגרים, להבנה שבכל סגירת מעגל נולדת האפשרות להתחיל מחדש.

התסריט נכתב על-ידי ארבעה, ובכללם שלושה מהבימאים של פיקסאר – ג'ון לסיטר, הבוס הגדול של האולפן והבמאי של הסרט הראשון בסדרה, אנדרו סטנטון ("וול-E"), ובמאי הסרט הנוכחי, לי אונקריך (בעברו במאי שותף ב"מוצאים אם נמו" ו"מפלצות בע"מ"). אין פלא שהסרט הוא גילום מושלם של הערכים והאיכויות המאפיינים את סרטי האולפן.

הדמויות האהובות והמוכרות מהסרטים הקודמים חוזרות: ג'סי הקאובואית (ג'ואן קיוזק), האם החזיר (ג'ון רצנברגר), רקס הדינוזאור (וואלס שון), מר תפוח אדמה (דון ריקלס) ואשתו (אסטל האריס) ובארבי (ג'ודי בנסון). אל כל אלו מצטרפות גם דמויות חדשות רבות, כשהבולטת שבהן היא דמותו של קן (מייקל קיטון), בן זוגה המיועד של בארבי, שעל חשבונו מוצגות כמה מהבדיחות המוצלחות ביותר שיחלפו מעל לראשם של הצופים הצעירים.

ההנאה העצומה של האנשים המוכשרים שעשו את הסרט ניכרת בכל רגע. האהבה שלהם לדמויות, לצעצועים אותם הם יצרו, מדבקת. "צעצוע של ספור 3"

הוא סרט מצחיק, מרגש ומפתיע - ובתור מה שהוא, גם עמוק.