הזוג קוסטר ממציאים את עצמם כל פעם מחדש
אולי לא תזהו את אורה ותיאו אם תראו אותם ברחוב, אבל כמעט בטוח ששיחקתם באחד מהמשחקים שהם יצרו. הזוג פתח בפנינו את ביתם שהוא גם הסטודיו שלהם והכיר לנו עולם של זוגיות שמתחדשת ומחדשת כבר 55 שנה
אורה ותיאו קוסטר נשואים 55 שנים. כששאלתי אותם בני כמה הם, התשובה שקיבלתי היתה: "160 ביחד". הם גרים בצפון תל אביב בבית מלא חום, יצירות אמנות שלהם ושל אחרים, בית שהוא גם מקום העבודה שלהם אותו בנו במו ידיהם. בקומה השנייה יש סטודיו אחד לכל אחד מהם: של תיאו מלא במכונות חיתוך ושל אורה בטושים צבעוניים וכלי שרטוט, וגם חדר תצוגה בו משחקים ששמם מתנוסס עליהם ומופצים בכל העולם.
כשם ששם המאחד את שניהם "Theora Design" מוטבע על אריזות המשחקים, כך נראה שיתוף הפעולה בין השניים: אורה חושבת על רעיון, ותיאו מייצר דגם ראשוני שלו, ומשם העניינים מתגלגלים עד לייצור ושיווק של משחקים בישראל, גרמניה, יפן, יוון, אוסטרליה ועוד.
למרות שהיום נראה שהשניים חולקים זוגיות ועבודה הרמוניים לגמרי, הם מעידים שזו לא היתה אהבה ממבט ראשון, אלא להפך. הם נפגשו לראשונה אצל חברים משותפים, שאורה הכירה דרך לימודי הציור שהעבירה באולפן בנתניה, אחרי שעזבה את קיבוץ משמר השרון, בו לימדה בין היתר גם את שר הביטחון אהוד ברק.
כשחבר אמריקני לקח אותה לפגוש את האפוטרופוסים שלו בארץ, היא נתקלה בחברו לאולפן, תיאו, עולה מהולנד שסיפר כיצד נסע מאות קילומטרים כל הדרך מהולנד לישראל על אופניים ממנועים. "הוא היה הולנדי, נוקשה כזה, וחשב שאני גועלית", מסכמת אורה, ותיאו מאשר.
התחתנו בגלל הווספה
מה שחיבר בין השניים באמת, היתה הווספה של אורה: "כשעזבתי את הקיבוץ הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות לי ווספה. לא היה לי מושג איך לנסוע עליה, כי בקיבוץ אפילו אופניים בקושי היו. חיפשתי מישהו שיסביר לי מה עושים עם הכלי הזה, ואז ראיתי את תיאו לגמרי במקרה באוטובוס בתל אביב".
אורה זכרה לפנות אל ההולנדי באנגלית עם סיפורי הגבורה על כלי רכב דו-גלגליים: "השארתי עליו רושם ראשוני כל כך טוב כנראה, שברגע שענה לי הוא שאל 'מי את?' למזלי היתה לו בדיוק מריבה על המקרר עם שותפה בהוסטל בו שהה, אז לא היה לו לאן ללכת. מיד הצעתי שיבוא להורים שלי".
תיאו שמח שיהיה לו איפה לאכול ולישון והסכים מיד, למרות חוסר הכימיה הראשונית. השניים נסעו אל הוריה של אורה, שהתגוררו בזמנו בכפר חיים, ותיאו החל ללמד את אורה לרכוב על הווספה. בתום השיעור הראשון אורה נסעה היטב ובביטחה – הישר אל ערימת חציר. "הולנדים פחות או יותר נולדים על אופניים, כך ששיווי המשקל בא להם באופן טבעי", מספר תיאו. "חשבתי שזה ככה אצל כולם, אבל התברר לי שלא אצל אורה".
הנסיונות ללמוד לשלוט בווספה נגמרו בשבר בגולגולת אצל אורה, ושבר בברך אצל תיאו. אורה החליטה לא להתקרב יותר לווספה, שנשארה בשימושו של תיאו. "סיפרנו לכולם שהתחתנו כי הוא רצה את הווספה", מוסיפה אורה בחיוך ומסבירה מה דעתה על הגדרות מקובלות: "אני לא אוהבת את ההגדרה 'בעלי', מה אם זה בכלל הפוך? אולי אנחנו הבעלים שלהם?, לכן אני קוראת לו בן הזוג שלי".
לפני יותר מ-50 שנה היה פחות מקובל שזוג יחיה יחד ללא נישואים, אבל לאורה ותיאו זה לא שינה, עד שסבא שלה התערב. אורה נזכרת: "סבא שלי היה דתי, וכשבא לבקר אותנו וראה את הנעליים של תיאו מונחות מתחת למיטה – הוא הבין. מאותו רגע הוא לא הסכים לדבר איתי, פנה אליו ואמר לו שאנחנו צריכים להתחתן".
איך מסבירים לילד בן חמש איפה זה ירושלים?
וכך היה, הזוג התחתן, חיפש ומצא קרקע לבנות עליה בית, בתל ברוך בתל אביב. אורה סיפרה: "היו כאן בעיקר פרדסים ושועלים. את הקומה השנייה של הבית בנינו לבד, כי כשפנינו לאנשי מקצוע הם אמרו לנו שזה יהיה בלתי אפשרי לבנות קומה שנייה עשויה מעץ. כשעברנו לפה הייתי בהריון עם, בני הבכור. הוא בן 51 היום".
כמה שנים לאחר מכן, כשאורה היתה בשמירת הריון עם בנם השני, נאסר עליה לזוז מהמיטה. תיאו טיפל בה, "הוא היה גם האח שלי ולא רק בעלי באותה תקופה. הוא לא עבד ודאגתי. בכל זאת, כשיש ילד בבית ועוד אחד בדרך, הם גם צריכים לאכול לפעמים". בשלב הזה של חייהם בו בילו הרבה יחד בבית נולד רעיון ראשון, שהוביל לפיתרון ולמפעל חיים שהסיר את הדאגות מעל ליבה של אורה: "בני בועז שאל איפה ירושלים. חשבתי איך אסביר לילד בן חמש שעוד לא קורא איפה העיר נמצאת. ציירתי את ישראל על קרטון, ועם קוביה התקדמנו עליה מעיר לעיר".
"נחש מי?" בשפות זרות (צילם: יונתן זאבו)
מה שהתחיל כמשחק משפחתי קרם עור וגידים כשחבר ראה את המשחק וביקש לשווק אותו כצעצוע מתנה דרך החברה בה עבד. משם היתה הדרך קצרה להתחיל לעבוד בבית ולהכין יחד צעצועים ומשחקים לחברות שונות: "עשינו הכל לבד, הרבה מהקופות של 'דן חסכן' היו שלנו. קצת מאוחר יותר פגשנו אדם ששיווק משחקים לחו"ל. נתנו לו שלוש הצעות והוא חזר עם שלושה חוזים". הם התחילו לשווק אבי טיפוס של משחקים לחו"ל בערך לפני 40 שנה, וחלק מהמשחקים הראשונים, ביניהם "נחש מי" שנמצא כמעט בכל בית בישראל, עדיין נמכרים. "יש לי שלושה בוסים: תיאו ושני הבנים שלי. הם מייעצים לי ומסבירים לי כל מה שאמא צריכה ללמוד", אומרת אורה. יש גם חמישה נכדים שיכולים לייעץ, ולשחק כמובן.
אתה מייצר משהו, ואז מישהו משכפל אותו 12 ביליון פעמים
עם ההצלחה בעלת השם העולמי, הגיעו גם מתלמדים. ממציאים צעירים שולחים להם דוגמאות ובאים ללמוד מהם כל הזמן. תיאו מסביר למה הדבר לא מהווה תחרות מבחינתו: "אנחנו מגדלים אותם. לכל אחד יש ראש אחר כך שאין מה לקנא, כל אחד הוא אינדיבידואל ויוצר משהו שונה".
פרט למפעל חייהם העיקרי, אורה כותבת ומציירת, ותיאו מפסל. באחרונה ראה אור הספר "בראש טוב" שכתבה עם יחד יורם ברק, העוסק בתרגילי זיכרון והיגיון למניעת נזקי ההזדקנות. בשבוע שעבר נחנך פסל חדש של תיאו באוניברסיטת תל אביב, ופסלים נוספים שלו ניצבים ברחבי הארץ. בחולון ליד ימית 2000 ניצב פסל נוסף עם משמעות מיוחדת עבורם: הוא נוצר מדגם קטן יותר שיצרה צביה, אחותה המנוחה של אורה, שגם היא היתה פסלת.
כשהם נשאלים על חלוקת העבודה ביניהם לאורך כל השנים משיב תיאו: "אורה ממציאה, ואני מבצע. אנחנו מנסים את המשחקים על עצמנו ואז מתקנים שוב ושוב עד שאנחנו מרוצים ומוכנים להראות אותם ליצרנים. בדרך כלל אנחנו נפגשים איתם פעם בשנה ביריד צעצועים גדול בנירנברג, וזה כבר מספיק".
תיאו מספר על התענוג שהיצירה מעניקה להם כל פעם מחדש, במיוחד בהקשר של משחק הרכבה שנבט במוחה של אורה אחרי שראו ילדה של חבר בונה מגדלים ממקלות ארטיק. הם ייצרו משחק דומה מפלסטיק, והחברה האמריקנית שרכשה אותו בשנות ה-70' ייצרה כמויות עצומות ממנו: "ההנאה הכי גדולה היא לייצר משהו ואז לראות מישהו משכפל אותו 12 ביליון פעמים".
זוגות שמשחקים ברידג' מתגרשים די מהר
לא חסרים גם חיקויים, אבל אורה ותיאו לוקחים אותם כמחמאה: "כשביקרנו ביוון מצאנו על הרצפה אחד מ'מקלות הארטיק' שלנו. מעולם לא חתמנו על שום הסכם עם חברה יוונית. אם רעיון שלך נגנב, אתה יודע שיש לך רב מכר ביד. כשאנחנו אומרים לאנשים שאנחנו הממציאים של 'נחש מי?' מכירים את המשחק בכל מקום, אפילו בפפואה ובאוסטרליה. זה נותן תחושה שתרמנו משהו לעולם".
כשאני שואלת אם הם בעצמם משחקים זה עם זו אומרת אורה: "שיחקנו הרבה מאוד ברידג', אבל זה משחק תחרותי מאוד ורבים בו נורא. בדרך כלל זוג שמשחק ברידג' מתגרש די מהר. זה שאנחנו שיחקנו הרבה ואנחנו יחד זה מזל גדול".
אורה נזכרת שכשהתחתנו המשפחה והחברים התערבו כמה זמן הם יחזיקו מעמד: "הם נתנו לנו בין חודשיים לשנה, וסידרנו אותם".
אז מה הסוד, ואיך מסתדרים יחד בעבודה? "כשעובדים יחד ויש עניין לא רבים על שטויות אלא על עבודה. זה מנקז מבחינה רגשית, וגם כל אחד יודע במה הוא טוב יותר, וקיים דיון פתוח על כל דבר".
כטיפ לזוגות אחרים מחכמים בעלי ניסיון אורה מציעה: "אם משהו מרגיז, תגיבו ישר, לא לאסוף כעסים. צריך גם לדעת להחזיר בחזרה אם רבים, בלי אלימות, לדעת שאנחנו לא אותו הדבר ולתת זה לזה לנשום".
- זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת יוליה - הפתעות מתוקות
