משהקים משבת לשבת

כל משחק טוב צריך בירה טובה שתלווה אותו. לא מסכימים איתנו? תשיגו עיתון משלכם. במטרה להקל את הבחירה על אלה מכם שמסכימים איתנו, החלטנו להמליץ על הבירות המתאימות ביותר שמגיעות לארץ מכל מדינה שעלתה למונדיאל. ברוב המקרים בחרנו בשחקן מפתח ובשחקן חיזוק: שתי בירות בבקבוק מכל מדינה. שחקן המפתח הוא לאו דווקא הבירה הכי טובה שמיובאת מהמדינה הזאת, אלא הבירה שנראתה לנו הכי מותאמת־כדורגל. אתם יודעים, במקרה הטוב מדובר בבירה קלה לשתייה אבל עדיין מעניינת, שאפשר לצרוך ממנה כמויות בלי לשים לב ובלי להשתעמם. אולי היא אפילו תגרור עצירה לצורך יציאה כמו "בוא'נה, אחלה בירה".

לצד שחקן המפתח מגיח שחקן החיזוק ברגעים שצריך אותו. הבחירה התרכזה בדרך כלל בבירה הכי חזקה מבחינה אלכוהולית, אלא אם היא כבר תפקדה כשחקן המפתח או שהיא גרועה, ואז חיפשנו אלטרנטיבות במידת האפשר. שחקן החיזוק אמור לעזור לכם לחגוג את הניצחון, או להשכיח את ההפסד, או סתם אם הבירה שחיפשתם לא היתה בחנות.

זהו, בסוף דירגנו את המדינות לפי טיב ההרכבים שלהן - מהפחות טוב להכי מוצלח - והיינו שיכורים. היה נחמד, אבל פתאום נורא חבל לנו שבלגיה וצ'כיה לא עלו למונדיאל.

12. אוסטרליה

שחקן מפתח: פוסטרס (4.9% אלכוהול)

פוסטרס היא הבירה האוסטרלית היחידה בסביבה, ואולי אין סיבה להצטער: הבירה הכי טובה שמיוצאת משם היא גם הבירה הכי סטנדרטית שמבושלת שם (פחות או יותר שם. בעצם זאת גירסה ברישיון שמיוצרת באירופה). מדובר בלאגר לא מדהים בכלל - רטוב, מתוק, מוגז, טעם רפה - אבל מה, זול.

11. ארגנטינה

שחקן מפתח: קילמס (4.9%)

עוד מדינה ששולחת אלינו נבחרת של בירה אחת, ומגרדת את תחתית הטבלה. קילמס היא בירת תוספות דגנים קלילה וקלאסית (קלאסית כמו מילר, שום דבר להתרגש ממנו). חוץ מלתת שעורה היא מכילה גם תירס, ואפילו E-224 - שעל התווית כתוב שזה אנטי־אוקסידנט, ובאינטרנט אומרים שזה חומר משמר שמשמש במקרים די נדירים גם בבישול בירות, ואיכשהו גם משכך את תופעות ההנגאובר. בכל מקרה, אנחנו די בטוחים שזאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה.

לקילמס יש ריח דגני ומתקתק, עם קצת גופרית שלא מספיקה בשביל להפריע ולא ברור אם הגיעה ישר מארגנטינה או משישייה ספציפית שהיתה חשופה לאור. הגוף קליל וגם הטעם מאוד ניטרלי (קצת מתוק, קצת מריר. זהו), אבל היא מרעננת והסיום יבש ונחמד. ועדיין, כל עוד זה מדובר בבירה, לא פחות באסה להיות אוהד של ארגנטינה מאשר של אוסטרליה. 

10. דרום אפריקה

שחקן מפתח: קאסטל לאגר (5.0%)

שחקן חיזוק: סוואנה דריי סיידר (6.0%)

הקאסטל לאגר צפוי לנחות בארץ בדיוק בזמן למונדיאל. אם הוא יאחר לטיסה או שאתם רגישים לגלוטן, תוכלו להתנחם בזרועותיו הנשיות־משהו של סיידר

 סוואנה, שעם שישה אחוזי אלכוהול חמקמקים מסוגל להשכיב גם גברים שתופסים מעצמם. את הקאסטל לא שתינו כי היא עדיין לא כאן, והסוואנה הוא סיידר, אז מה כבר אתם רוצים שנגיד עליו? יש לו טעם של תפוחים והוא סבבה כשחם.

9. דנמרק

שחקן מפתח: קרלסברג (5.0%)

שחקן חיזוק: טובורג גרין (4.6%)

אחד המקרים היחידים שבהם שחקן החיזוק חלש יותר אלכוהולית משחקן המפתח. אין ברירה, אם אתם בקטע של בירה דנית - זה בסדר, יש אנשים שבקטע של חניקה עצמית - קרלסברג היא הדבר הכי טוב שתצליחו למצוא כאן. וזה לא בגלל שהיא משהו מיוחד: זה בגלל שטובורג, לפחות זאת שעושים בארץ, היא משהו די מיותר.

הטובורג גרין הפילזנרית טובה יותר כשחקן חיזוק מהטובורג רד, שזה הגיוני כי הטובורג רד רעה. והקרלסברג, שגם אותה עושים בארץ, היא קרלסברג: בירה שאתה לא שם לב שאתה שותה עד שסיימת את הכוס, אבל אתה בהחלט מסוגל לשתות עוד אחת. רטובה יותר מרוב הלאגרים האירופיים הבהירים, וגם לא פחות טובה. 

8. איטליה

שחקן מפתח: פרוני נסטרו אזורו (5.1%)

רק בירה איטלקית אחת מיובאת לארץ, והיא מצליחה לייצג את ארצה בכבוד. למעשה, הפרוני זכתה פעם בטעימת 50 הלאגרים הענקית שערכנו, אבל צריך

 לומר שהיינו שיכורים. היא קלה מאוד לשתייה, ויש לה קצף כיפי וטעם מתקתק ומתובל. מורגש גם קצת לימון וכמעט לא מורגשת מרירות, אבל שום דבר מזה לא מתפרש באופן מעליב. עם שחקן מפתח כזה, איטליה היתה יכולה להגיע גבוה יותר במונדיאל שלנו, אבל היא התייצבה בהרכב חסר מדי.

אגב, לפרוני יש גירסת גראן ריזרבה עם 6.6 אחוזים, שהיתה יכולה לתפקד כשחקן חיזוק מצוין. מדובר בלאגר בהיר עם כמות כפולה של לתת וטעם גדול ומתוק, אבל הוא לא מגיע לכאן ולא שווה לטוס בשבילו לאיטליה.

7. מקסיקו

שחקן מפתח: נגרה מודלו (5.4%)

שחקן חיזוק: קורונה (4.6%)

עוד מקרה שבו שחקן החיזוק מכיל פחות אלכוהול משחקן המפתח. הסיבה היא ששחקן החיזוק מגיע בטעם של קורונה, כך שעדיף לא לשתות אותו או להיראות

 בסביבת אנשים ששותים אותו בלי אישור מהרופא.

הנגרה מודלו בעצמה היא יופי של לאגר כהה בסגנון מינכנאי (או וינאי, תלוי את מי שואלים, ויש רק שני גרמנים שיודעים מה זה ורק אחד מהם יודע מה ההבדל). הצבע הוא חום־נחושת אחלה, הניחוח קרמלי־עשבי פצצה, והטעם מריר־קלוי שאין דברים כאלה. היא גם חלקה בגרון שזה משהו.

הקורונה היא הבירה האחרת שמגיעה לכאן ממקסיקו. טוב, בסדר, הקורונה זה משהו אחר שמגיע לכאן ממקסיקו.

6. יפן

שחקן מפתח: סאפורו פרימיום לאגר (4.7%)

שחקן חיזוק: אסהי סופר־דריי (5.0%)

יש כאלה שלא מבינים מה התלהבות מבירות התירס היפניות, ויש כאלה שחושבים שהן הבירות המרעננות ביותר שאפשר למצוא. אבל אנחנו לא מכירים שתיין בירות שיסרב לאחת.

הסאפורו היא בירה מאוד נקייה, קצת פירותית באף וקצת מתובלת ומרירה בפה, בייחוד בסיום. האסהי סופר־דריי היא הבירה הראשונה מגל הסופר־יבשות (לא כמו אסיה, כמו בגיל הבלות) שבהן כל הסוכרים מומרים לאלכוהול, מה שיוצר בירה קלה ונטולת מתיקות. ביפן זה עבד לאורך זמן, מחוץ ליפן קצת פחות, אבל אפשר להשיג אותה אפילו אצלנו אם מחפשים.

5. ספרד

שחקן מפתח: אסטרייה דאם אינדיט (4.8%)

שחקן חיזוק: סאן מיגל סלקטה (6.2%)

יציאה מעניינת, האסטרייה דאם אינדיט: בלנד ייחודי של בירת לאגר ובירת חיטה שמתובל ביד קפוצה בקליפת תפוז, כוסברה וליקריץ, ועובר תסיסה שנייה בבקבוק גדול, שחור ומרשים. פראן אדריה - אחד מהשפים הבכירים בעולם - יצר את הבירה הזאת יחד עם מבשלת דאם הקטלונית במחשבה שישמש משקה שולחן במקום או בנוסף ליין. בהתאמה היא אמורה להיות מוגשת בכוס יין לבן, והיא לימונית ופרחונית עם גוף קל וקצף רך ומדגדג שמתאימים לה מצוין ומקילים מאוד את משימת שתיית בקבוק ה־750 מ"ל. אה, הבקבוק מיועד לזוג? טוב נו.

אם כל זה נשמע לכם לכוסיות, אז נסו את החיזוק: הסאן מיגל סלקטה, שלפי מה שהבנו מיושנת בחבית. תודיעו לנו איך היא היתה, כי עדיין לא טעמנו. מה שכן, הבקבוק יפה.

4. הולנד

שחקן מפתח: גרולש (5%)

שחקן חיזוק: לה טראפ קוואדרופל (10%)

בעמדת המפתח היתה לנו התלבטות קלה בין היינקן לגרולש (הולנדים אומרים "חרולש", אבל זה נשמע כמו בעיה רפואית). בסוף נפלה ההכרעה על גרולש באמצעות כישורי ה"זה לא היינקן" שלה. מדובר בלאגר נחמד, עשבי ורטוב, שאפשר לשתות ממנו בערך כמה שצריך עמוק אל תוך הארכה ופנדלים. אבל דווקא הקוואדרופל היא הקטע כאן.

פסגת ההיצע של המבשלה הטראפיסטית היחידה מחוץ לבלגיה היא אייל חזק כהה וגאוני: גוף קטיפתי מושלם, גוון נפלא, המון טעם, ים של אלכוהול. הבעיה איתה שהיא לא בדיוק בירה של כדורגל. היא מושכת יותר מדי תשומת לב, ואם תשתו יותר מכוס גדולה ממנה תתחילו לראות 44 שחקנים על המגרש.

3. אנגליה

שחקן מפתח: פולרס לונדון פרייד (4.7%)

שחקן חיזוק: פולרס ESB

לונדון פרייד הוא האייל הבהיר האנגלי הנמכר ביותר, ומדהים איך הם הצליחו להכניס שלושה טונות של כשות לתוך בקבוק של 330 מ"ל; כל כך מר שזה מרגש. הפרייד אמנם מיוחדת יותר בחבית Real Ale מקומית מאשר בבקבוק, אבל גם אז היא באה בול: מרה אבל פירותית ומאוזנת, ומרעננת, ועם כל מיני דברים קטנים שמתרחשים על הלשון, בלי להתערב יותר מדי בקשב שלך.

פולרס היא גם זאת שהציגה לעולם את ה־ESB, האקסטרה ספיישל ביטר, שזה סגנון בירה חזק (5.9%) ומריר מאוד. ואתם יודעים מה אומרים: בירות מרות מדגישות את הניצחון המתוק. טוב, אנחנו לא יודעים אם אומרים את זה, אבל אנחנו צריכים נקודות חיבור בשביל להגיש את כל זה כהוצאות.

2. גרמניה

שחקן מפתח: פרנזיסקאנר הפה וייס (5.0%)

שחקן חיזוק: פאולנר הפה וייס (5.5%)

מכיוון שווינשטפן לא מגיעה לכאן בבקבוקים, היתה לנו התלבטות קשה אם הפרנזיסקאנר יחזק את הפאולנר או ההפך. שתיהן פשוט מצוינות, אבל

 הפרנזיסקאנר הגברית יותר דווקא חזקה פחות באלכוהול, כך שזה הסתדר לנו טוב. היא מעוננת כמו נובמבר בשטוטגרט, עם שמרים ששמחים במותם בקרקעית. מה עוד? בננה, קרמל ובירת חיטה באמצע, וסיום יבש.

הפאולנר קצת יותר קלילה אבל לא פחות מצוינת: שמרים, לימון, בננה והמון בירת חיטה. שחקן חיזוק איטי יותר יהיה הפאולנר סלבטור, עם 7.9 אחוזי אלכוהול, שיעבוד טוב במיוחד אחרי הפסדים צורמים: כהה, מחוספס, כבד ולא קל לשתייה, מתאים להפליא למצב רוח מהורהר, ומעיף אתכם לישון אחרי כוס וחצי. 

1. ארצות הברית

שחקן מפתח: ברוקלין לאגר (5.2%)

שחקן חיזוק: סמואל אדמס אוקטוברפסט (5.4%)

כן, תתפלאו: המדינה שמשתתפת במונדיאל ומביאה לארץ את הבירות הטובות ביותר היא אמריקה הגדולה. מפתיע בהתחשב בעובדה שעד לפני כ־20 שנה, רוב הבירות האמריקאיות היו - רגע, מה המילה שאנחנו מחפשים? אה כן,

 מחורבנות. אבל ב־1984 קמו חברת הבירות של בוסטון ומותג הדגל שלה, סמואל אדמס, והתחילו את מהפכת מבשלות המיקרו. מאז נשפכות שם בירות טובות כמו בירה.

הבירה האמריקאית הכי נכונה לקיץ של כדורגל - עם קצת סייגים - היא הברוקלין לאגר, עם ריח פרחוני לא מתרומם וטעם עשיר יותר משרי אריסון, ועם זאת עדיין קליל ונעים כמתחייב. לא הרבה אחריה תמצאו את סמואל אדמס אוקטוברפסט, שנחתה מוקדם השנה, והאמת היא שגם כל שאר ההיצע משתי המבשלות הנ"ל לא יבייש אף ערב של נבחרת ארצות הברית. בטח יחסית לבושה שתהיה לכם שתגידו שאתם כאלה אוהדים של הנבחרת האמריקאית שקניתם בירות מיוחדות לאירוע.