מוזר ומעניין

אין הרבה שחקנים כמו קייל מקלקלן (כן, ככה מבטאים את שמו. בדקנו) בהוליווד. השחקן הוותיק בן ה־51 הצליח לתחזק במשך השנים קריירה מרשימה שהתחילה בסרטיו האפלים והמוערכים של דייוויד לינץ' ("חולית" ו"קטיפה כחולה"), הצליחה לשרוד סרטי טראש שהפכו לקאלט ("נערות שעשועים") והפכה לקריירה טלוויזיונית מצליחה (על כך בהמשך). למרות המשכורת הקבועה שהוא מקבל בטלוויזיה, כרגע עבור תפקידו ב"עקרות בית נואשות", מקלקלן לא מוותר על הקולנוע. בימים אלה אתם יכולים לראות אותו בסרט "הרקדן האחרון של מאו", שביים ברוס ברספורד ("הנהג של מיס דייזי"), המבוסס על האוטוביוגרפיה של לי שונסין, ילד סיני עני שהפך לרקדן מצליח. "הסיפור של לי שונסין מאוד מרגש ונוגע ללב, וחשבתי שכדאי להופיע בסרט הזה", מספר מקלקלן בראיון טלפוני לילי. "מה גם שרציתי לעבוד שוב עם ברוס, איתו עשיתי סרט כבר ב־1991, ומאז שמרנו על קשר והפכנו לחברים".

מקלקלן מגלם בסרט את עורך הדין שמסייע לרקדן הצעיר במאבקו להישאר בארצות הברית, לשם הגיע בעקבות פרויקט חילופי תלמידים. "במהלך הצילומים באוסטרליה זכיתי לפגוש את לי. מתברר שהוא הפך לאיש נדל"ן. הוא אדם מאוד אינטליגנטי וכריזמטי, לא מפתיע שכשהיה ילד קטן בסין נבחר להיות חלק מתוכנית ייחודית. לסיפור שלו יש מסר מאוד חשוב לתקופתנו - הוא מדגים איך עבודה קשה יכולה להוביל אותך להישגים יוצאי דופן ולמקומות שלא האמנת שתוכל להגיע אליהם".

עובד על תוכנית ריאליטי קומית. מקלקלן ב"הרקדן האחרון של מאו"

זו היתה תחילתם של ידידות מופלאה וקשר מקצועי מרתק. מבקרים רבים ראו במקלקלן את האלטר אגו של לינץ'. אחרי "חולית" הם עשו יחד את "קטיפה כחולה" (1986) ואת הסדרה "טווין פיקס" (1990), בה מקלקלן גילם סוכן אף.בי.איי המגיע לעיירה טווין פיקס כדי לחקור את תעלומת הירצחה של לורה פאלמר. הסדרה הביאה לטלוויזיה סטנדרטים חדשים של עשייה והפכה לאחת ההצלחות הגדולות בקריירה של שניהם.

"אני כמובן זוכר היטב את העבודה עם דייוויד", מתרפק מקלקלן, "החברות וההנאה היצירתית לעשות משהו שונה וחדשני. דייוויד לא חשש מלאפשר לשחקנים לבצע ניסויים ולחפש דברים חדשים תוך כדי עבודה. אני חושב שהדרך בה הסדרה מסופרת היתה חדשנית באותן שנים ואחראית במידה רבה להצלחתה. זה שינה את פני הטלוויזיה. גם הדמויות האקסצנטריות של הסדרה תרמו לפולחן שנוצר סביבה".

איך הסתדרת עם המוזרויות של דיוויד?

"אני לא חושב שדייוויד הוא איש מאוד מוזר ומשונה. יש לו פשוט תשוקות קטנות מסוימות. הוא רואה את העולם בתור אמן. דייוויד הוא כידוע גם צייר, אז הוא מפרש את העולם דרך עיניים של צייר. אגב, אנחנו שכנים בלוס אנג'לס וגרים במרחק של כמה בתים אחד מהשני, ואנחנו עדיין שומרים על קשר".

יש סיכוי שתשתפו שוב פעולה?

"לא בשלב זה. עדיין לא דיברנו על הנושא הזה. אולי זה יקרה בעתיד".

בימים אלה אפשר לראות את מקלקלן בעונה השישית והלפני האחרונה של "עקרות בית נואשות", המשודרת ב־yes. העונה הנוכחית מוצאת את אורסון כשהוא רתוק לכיסא גלגלים, אחרי שמטוס התרסק לתוך מסיבה באחת החצרות של ויסטריה ליין. "למעשה זה לא היה קשה ואפילו נהניתי להיות בכיסא גלגלים", הוא מספר בראיון טלפוני לילי, "זה הפך את כל התהליך לקל יותר. ברגע שנתקעתי בכיסא, התנועות היו יותר מוגבלות וממושמעות והסצנות סבבו סביבי. יוצרי הסדרה התמקדו בי ולא הייתי צריך להתרוצץ".

יש דמיון בינך לבין אורסון?

"שנינו טיפוסים די לחוצים וחולקים התעניינות בגולף. אבל הוא לובש יותר בגדים בצבעים פסטליים ממה שאני נוהג ללבוש".

אבל - זהירות, ספוילר - הרומן בין מקלקלן וויסטריה ליין לא עומד להימשך עוד הרבה זמן, שכן בקרוב הוא יזדכה על כיסא הגלגלים. "בתחילת העונה השביעית, קרוב לוודאי שאעשה עוד אפיזודה אחת ואז אסיים את עבודתי שם".

למה החלטת לעזוב את הסדרה?

"זאת לא היתה החלטה שלי. אני חושב שהמפיקים החליטו שאחת מעקרות הבית צריכה להיות פנויה וזמינה לקשר חדש, והדמות היחידה שנראתה להם היתה ברי, שמבחינתם התאימה לכך יותר מכל דמות אחרת. פשוט המפיקים רצו לחשוף ולחקור אפשרויות חדשות בפניה".

תישאר בקשר עם שאר בנות הסדרה?

"אני מקווה שכן. היו לי רגעים מענגים עם מרשה קרוס, שמגלמת את אשתי. היא בן אדם נהדר, מאוד פיקחית ויש לה חוש הומור משגע. פליסיטי הופמן היא שכנה שלי בלוס אנג'לס ואנחנו מתראים לפעמים. ואילו אווה לונגוריה מבקשת ממני להצטרף למפעלות הצדקה שלה, וכך ייצא לנו להיפגש".

ברוס ברספורד אמר עליך: "קייל לובש את היופי שלו בקלות ולא עושה מזה עניין. הוא לא איש משעמם. הוא איש רגיל, אבל מעניין, וקשה למצוא אנשים כאלה". אתה מסכים איתו?

מקלקלן פורץ בצחוק. "זה מאוד נחמד מצידו של ברוס להגיד את הדברים האלה. אני אכן אדם די רגיל. החיים שלי כעת מאוד רגועים ויציבים. יש לי ילד בן שנתיים ואני נהנה מאוד לבלות איתו. הוא תענוג אמיתי. בזכות האבהות הפכתי לאיש יותר סבלני, וזה חיזק את השותפות שלי עם אשתי. הקשר בינינו הגיע לשלב חדש ועמוק יותר של אהבה. בכלל, החיים אחרי 50 פשוט נהדרים. אני אוהב להתבגר. הדבר היחידי שאני לא אוהב זה כאבי הגוף - אני סובל מכאבי ברכיים, גב וכתפיים".