רציתי בעל רגיש ששם לב לפרטים, קיבלתי הומו
היית מושלם. כל הזמן ידעתי שאתה לא אמיתי, חיכיתי שתבוא ותספר לי שיש לך בעיה, שזה לא אני זה אתה. וכך אכן הסתבר, אבל אז גיליתי את הסוד שלך, משיטוט אקראי במחשב
ואז הגעת אתה. שמת לב למצב הרוח שלי, לחולצה החדשה, למוזיקה שאהבתי. ראית והגבת כשהיה לי קשה, דיברת איתי, לא ניסית להתקדם איתי פיזית מעבר למקום שבו הייתי מוכנה. היית מושלם. כל הזמן ידעתי שאתה לא אמיתי, חיכיתי שתבוא ותספר לי שיש לך בעיה, שזה לא אני זה אתה, שאגלה שיש לך מחלת נפש, או סבתא ערבייה או משהו. אבל אתה נשארת מושלם.
התחלתי להוביל לחתונה. אתה לא חששת. אמרת שתמיד ידעת שתתחתן איתי, מהרגע שהתחלנו לצאת. אמרת שאתה אוהב אותי, כתבת לי שירים, סיפרת סיפורים, השתתפת בכל ההכנות. כשכל החברות שלי היו מתלוננות על ארוסיהן שיושבים לראות כדורגל, אתה כיתת את רגליך איתי כדי למצוא טבעות, אולם, דירה...
החתונה שלנו היתה היפה ביותר, כולם זוכרים אותה עד היום, שנים לאחר מכן. בעקבותינו זכו כל הספקים לעוד עבודה, כי האווירה היתה מקסימה, הריקודים ללא הפסקה, והאוכל מעולה.
לא נתת לי לגעת בך בלי רשות
ואז התחילו החיים. היה כיף. יצאנו, בילינו, אהבנו. והיו גם כמה דברים אחרים. כמו זה שלא נתת לי לגעת בך בלי רשות, שעשית הפרדה באמצע המיטה הזוגית שלנו, שנעלמת לי פעם בכמה זמן לערב שלם בלי להגיד לאן. אבל ידעתי שאתה אוהב אותי, ואני אותך, ושום דבר לא יפריד בינינו.
אחר כך הגיעו הילדים. וכמו בכל דבר, היית גם אבא מושלם: שר, מספר, משחק. הגעת לכל ימי ההולדת, לכל המסיבות בגנים. היינו הורים גאים.
אבל אז גיליתי את הסוד שלך. משיטוט אקראי במחשב...
אתה מקיים יחסים מחוץ לנישואים, יש לך מאהב, או מאהבים
בהתחלה חשבתי שמישהו שתל לנו תוכנה והחדיר מסרי פורנוגרפיה. אתה ניסית לזרום עם זה, אמרת שתשיג לנו אנטי-וירוס, רק שכחת שהתחתנת איתי כי אני לא טיפשה. התחלתי לעבור על ההיסטוריה, שמתי תוכנת מעקב, ואז גיליתי את מה שלא עלה לי אפילו בחלומות. אתה הומו, אתה יוצא עם בחורים, אתה מקיים יחסים מחוץ לנישואים, יש לך מאהב, או מאהבים...
אני זוכרת את הערב שבו מצאת אותי. יושבת ומחבקת את עצמי בסלון. מתנענעת קדימה ואחורה כמו אוטיסטית. הייתי באותן דקות באמת כלואה בתוך עולם פנימי. פתאום ראיתי בבירור את כל הרמזים. את הדברים הקטנים שמלווים את הקשר שלנו מההתחלה. המגע המהסס, במקומות הלא נכונים. הרצון שלך ב'גיוון', ההיעלמויות, שימת הלב לפרטים, הניסיון לעשות לי טוב כאילו אתה מפצה אותי, הפאבים ה'מוזרים' שאליהם הלכנו, סגנון הריקוד המיוחד שלך... והיו עוד.
נכנסת הביתה, והבנת שאני יודעת. בכל זאת שאלת מה קרה, ואני השבתי בפשטות "אתה הומו?"
ענית לי "כן, אבל אני אוהב אותך".
הרגשתי כאילו הכית אותי, דרכת עלי, ביטלת אותי. "אם אתה אוהב אותי, אז למה אתה בוגד בי?" שאלתי, והתשובה שלך היתה – "אני לא, לא שכבתי עם אשה אחרת אף פעם".
אהוב יקר, אתה באמת אוהב אותי???
בגדת בנו, באינטימיות שלנו, בנישואים שלנו, באהבה המקודשת שלנו! ועוד יש לך את האומץ לומר ששמרת לי אמונים???
אחר כך באו ימים רעים. ניסיתי ללכת עם ה"אהבה" שלך, הצבתי גבולות, נסוגתי מהם, חשבתי שאוכל להתגבר. הבטחת לי שלא תעשה את זה יותר, לא תבגוד בי, אבל לא הצלחת לעמוד בזה, ועכשיו כבר לא יכולת לשקר.
חדלתי לחיות. חייתי בחשד מתמיד
לא רציתי לפרק את החבילה. נלחמתי, ואתה יודע את זה, בלי הפסקה. חדלתי לחיות. חייתי בחשד מתמיד, בחוץ הייתי מחייכת לכולם, בפנים הייתי בוכה כל הזמן. לא הייתי מסוגלת להתרכז, אפילו לא בילדים שלנו. בכל פעם שנגעת בי תהיתי מה אתה מרגיש, ואם לא נגעת בי, תהיתי עם מי נפגשת היום.
אהובי (כן, אני אוהבת אותך למרות שפגעת בי ורצחת את נפשי), אני נאלצת להגיד לך שלום. את הילדים שלנו אקח איתי, ויום יבוא ונספר להם יחד מדוע אבא ואמא התגרשו.
אני מקווה שיום אחד תבין ששותפות אינה אהבה, ושמה שהייתי צריכה ממך, נתת לגברים אחרים – ואז אולי תפסיק להאשים אותי שפירקתי משפחה.
לפנייה לכתב/ת 
