להקה אחת, שלוש יבשות

קוראים להם ברנר, ביירון ודיומא, אבל לא מדובר במפגש ספרותי, אלא בהרכב מוזיקלי חוצה יבשות. ההרכב "Leather Academy" ("אקדמיית העור"), שחברים בו יעל ברנר מישראל, וויליאם ביירון מארצות הברית ותיירי דיומא מצרפת, מוכיח עד כמה האינטרנט פותח אפשרויות אינסופיות לשיתופי פעולה מוזיקליים.

תחילתו של האיחוד הבינלאומי הזה היתה לפני כשלוש שנים, כשברנר בת ה-30 הציעה את עצמה כמתופפת באמצעות הרשתות החברתיות. ביירון בן ה-29, סולן להקת Drown, היה זקוק למתופף, התעניין ויצר קשר. בעידודו, החלה ברנר לכתוב. הוא האזין לפירות יצירתה מביתו שבמדינת דלאוור, והתלהב. הקשר הראשוני הפך לשיתוף פעולה מוזיקלי.

ביירון וברנר. "עדיף להיות ביחד, פיזית" (צילום: אליאונורה ביירון) 

ברנר וביירון אמנם לא הכירו אחד את השני אישית, אבל באמצעות האימייל, וסקייפ הם פתחו ערוץ תקשורת והחלו בעבודה על אלבום. ביום הם הקליטו חומרים, בלילה שלחו אותם אחד לשני באמצעות תוכנות שיתוף קבצים וניסו למזג ביניהם. לפני שנה וחצי, ברנר טסה לניו יורק ופגשה את ביירון לראשונה פנים מול פנים. חצי שנה לאחר מכן הגיעה לביקור נוסף - הפעם כדי לעבוד. בעזרת המפיק מארק פלאטי, שעבד בעבר עם דיוויד בואי, הקיור ועוד, השלימו העבודה על מספר שירים.

בד בבד עם היצירה המוזיקלית, ניסו השניים להפיץ את מרכולתם ברחבי העולם. עמודי המייספייס והפייסבוק של ההרכב צברו מעריצים, ואחד מהם היה דיומא (37), שדר רדיו מדרום צרפת. תיירי, או בשמו הבימתי "באנפיל", התלהב מהחומרים והציע לעזור. מאחר שברנר וביירון היו זקוקים לגיטריסט, הם הזמינו אותו לנסות. התוצאה היתה כל כך מוצלחת, שהדואו הפך לטריו.

יעל ברנר בהופעה. כמו משחק הילדים של הסיפור בהמשכים 

לפני כחודשיים פגשה ברנר את דיומא בצרפת, והשניים גיבשו שתי הופעות תוך זמן קצר. החודש הגיע דיומא לביקור תגמול בישראל (ביירון נותר בארצות הברית) והשניים ביצעו עבורנו את השיר "In Water" מתוך אי.פי. בן שישה שירים, שאת העבודה עליו הם עומדים להשלים בקרוב (כמה מהשירים שבו ניתנים לרכישה כבר כיום ברשת). בד בבד, הם ממשיכים לעבוד על שירים רבים נוספים שהצטרפו.

"הקשר של כולנו מיוחד מאוד", מספרת ברנר, "זה נשמע דבר קר - לתקשר במחשב ולייצר ככה מוזיקה, אבל יצא שאיכשהו כולנו הכרנו בתקופות קשות בחיים אחד של השני ובעצם היינו שם אחד בשביל השני, הענקנו הקשבה, חברות ותמיכה מרחוק. הכימיה והקשר בינינו מאוד מיוחדים וחורגים משיתוף פעולה מוזיקלי גרידא. המוזיקה שלנו קצת הצילה אותנו". 

"אני חייבת להודות שקשה לעבוד כך. כשיש לי משהו בראש, קשה לי יותר להסביר את זה לשותפים שלי ולכוון אותם. מצד שני, זה גם מה שעושה את החוויה למרגשת כל כך. זה מפתיע כשאתה שולח משהו שכתבת למישהו ואתה מקבל חזרה משהו שהוא הכניס וזה מקבל כיוון אחר. ממש כמו המשחק הזה, כשהיינו ילדים. כל אחד כותב שורה ומקפל, והשני ממשיך אותו".

למרות האיכויות שעולות מהמרחק, קשה להגיד שברנר ממליצה על דרך העבודה הזאת: "אי אפשר להתאמן וליצור תיאום ואינטראקציה ותגובות טבעיות לאיך שהשני מנגן. אי אפשר להופיע, וצריך להשקיע הרבה כסף. ברור שהייתי מעדיפה שנהיה ביחד, פיזית".

בינתיים, מקווים חברי הלהקה להתאחד בהרכב מלא לראשונה בסתיו הקרוב. זה יקרה באירופה, או בניו יורק. אנחנו בישראל נצטרך להמתין קצת ונסתפק בינתיים בביצוע.