שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איש האמת
    "הרב עמיטל בחר, חקר, התבונן ומול ריבונו של עולם ותורתו ומול עם ישראל וארצו הגיע לממצאים של אמת ודבק בהם גם אם שילם על כך מחיר אישי". מאיר בן מאיר, בוגר ישיבת הר עציון, מספיד בכאב את רבו

    לעולם לא אשכח את השבת הראשונה שלי בישיבת הר עציון. נרגש כמו יתר חברי סיימתי את תפילת ליל השבת הראשונה שלי בישיבה. זרם התלמידים נשטף ממעלה בית המדרש לאולם שמתחתיו. מאות תלמידים נעים בקצב אחיד ושרים כאיש אחד בלב אחד: "...וטהר ליבנו לעבדך באמת". קול השירה רעם וקדושת השבת שפעה טוב על כולנו. ואז הבחנתי בו. בראש הישיבה שלי, הרב יהודה עמיטל. ובפעם הראשונה הבנתי שלא מדובר בשיר, במילים מקודשות, במנגינה נעימה וסוחפת. שראיתי את הרב יהודה עמיטל שר "וטהר ליבנו לעבדך באמת" הבנתי שזו דרך חיים. בעיניים שלו, בקול המתוק שלו בתנועות גופו הוא שידר שבשבילו זו משימה, אידאה, האתגר הגדול מכולם. ובאותה שניה ידעתי גם ידעתי שהוא לעולם ישאר ראש הישיבה שלי. איש האמת.

     

    בהזדמנויות רבות לאחר מכן, במהלך שנות לימודי בישיבה, הרב עמיטל התפרץ בבכי לא פעם בעודו שר בדבקות שוב ושוב: "וטהר ליבנו לעבדך באמת". בבכי הכה אנושי ורגיש הזה, היתה שזורה, מן הסתם, גם ההסטוריה האישית של הרב עמיטל. משאיר מאחוריו באימת השואה באירופה עולם שלם חרב, ובונה בעמל רב ובכשרון עצום עולם חדש ומופלא של תורה, יצירה רוחנית וחינוך במדינת ישראל הריבונית בה ראה התגשמות חלום דורות. אבל עבורי כתלמיד, בבכי הזה היה בעיקר מסר חינוכי וערכי לכולנו: תמיד, אבל תמיד, חפשו אחר האמת ותדבקו בו. גם אם יש לכך מחיר, ובדרך כלל יש ועוד איך מחיר. ואת המסר הזה הרב עמיטל לא רק העביר לנו בשיעוריו העמוקים, בשיחותיו המרתקות, בכתביו המופלאים. את המסר הוא העביר לנו בעיקר במעשיו מדי יום.

     

    הרב עמיטל אהב את עם ישראל אהבה גדולה ללא גבולות ומיצרים. את משפחתו, את תלמידיו, וכל אדם באשר הוא כצלם אלקים חיים. אבל החבר והידיד הקרוב ביותר של הרב עמיטל היה האמת. איתו הוא תמיד צעד יד ביד. לאורך כל הדרך. הרב עמיטל לא גר מאיש. הוא לא חשש מאדם. הרב עמיטל פחד רק מדבר אחד ובו ראה את האוייב הגדול מכולם: השקר. הוא תיעב את בני דודיו הקרובים של השקר: הצביעות, החנופה, העמדת הפנים. פיו וליבו תמיד, אבל תמיד, היו שווים. לגמרי. בשאלות היסוד בהם התחבטה החברה הישראלית. הרב עמיטל בחר, חקר, התבונן ומול ריבונו של עולם ותורתו, מול עם ישראל וארצו, הגיע לממצא ומסקנה של אמת. והוא דבק בה גם אם שילם על כך מחיר אישי כבד. כך היה גם שקיבל החלטה אישית כה נדירה להזמין את הרב אהרן ליכטנשטיין שיבדל לחיים טובים וארוכים לעמוד לצידו בראשות הישיבה, כך היה בשנים הראשונות לגיבושו של צה"ל כצבא העם, כך היה לאחר אירועי סברה ושתילה במלחמת שלום הגליל בה דרש מוסרית לחקור את האירוע, כך היה בביקורת החריפה והבלתי מתפשרת שלו על המנהיגות הרוחנית של הציוניות הדתית בעקבות רצח יצחק רבין. וכך היה בכל שיעור יומי קצר, בכל שיחה בין כתלי בית המדרש, בכל מפגש מזדמן איתנו התלמידים. את האמת ביקש מאיתנו הרב עמיטל. את האמת.

     

    שנים לאחר סיום לימודי בישיבה החיים העמידו בפני התלבטויות רבות וחיבוטי נפש. תמיד חשבתי מה היה הרב עמיטל
    אומר עכשיו, מה הוא היה עושה בסיטואציה דומה. המסקנה היתה ברורה מאליה: מבין כל האופציות שעמדו בפני, הבחירה של הרב עמיטל היתה נופלת על הדרך הקשה יותר, על הפתרון המורכב והמאתגר יותר, על ההחלטה שיש בה מחיר אישי. לעיתים דבקתי בדרך בה היה הרב עמיטל הולך, דרך האמת, ולעיתים כשלתי, אבל לפחות גם התביישתי. כי ראיתי את הרב עמיטל ניצב שם מולי, מנעים בשירה, ועל לחייו שוטפות הדמעות: "וטהר ליבנו לעבדך באמת".

     

    אנו נפרדים היום ומלווים לדרכו האחרונה את הרב יהודה עמיטל. ראש הישיבה שלנו. ראש הישיבה שתמיד כיוון אותנו לאמת. יותר לא נשמע אותו שר ובוכה: "וטהר ליבנו לעבדך באמת". אבל את השיר והדמעות נמשיך להעביר הלאה לילדינו, והם לבניהם אחריהם. בדרך כלל תלמידי ישיבה מעריצים את ראש הישיבה שלהם, מכבדים את ראש הישיבה שלהם, אפילו סוגדים לו. אנחנו פשוט אהבנו את ראש הישיבה שלנו. אהבנו כל כך את הרב יהודה עמיטל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מאיר בן מאיר
    צילום: אתר הכנסת
    הרב יהודה עמיטל
    צילום: אתר הכנסת
    מומלצים