שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הפליטים רוצים להישאר באילת: "לא כולם סודנים"
    בעוד תושבי העיר הדרומית הרימו את הכפפה במאבקם לעצור את זרם המהגרים האפריקניים ששוטף את העיר בשנים האחרונות, מסרבים האחרונים לראות עצמם מגורשים מהמקום. חלקם הודו שאינם פליטים והגיעו מתוך רצון להרוויח כסף, ובינתיים גם במשטרה מודים: הפשיעה עולה, אין איך להתמודד
    בין המשתתפים בהפגנה שערכו היום (א') מאות מתושבי אילת במחאה על זרם המהגרים האפריקניים שמציף בשנים האחרונות את העיר, בלטו גם פליטים סקרנים שהגיעו לאירוע בעצמם כדי לנסות ולהבין על מה ההמולה. איש אינו יודע בוודאות את מספרם, אולם ההערכה היא כי כ-7,000 מהם מתגוררים בתחומי העיר ובסביבותיה. כל אלה מוצבים כעת על כוונת ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, שמזהיר כי נוכחותם של רבים מהם, שאינם בהכרח פליטים אלא מהגרי עבודה, היא "חבית חומר נפץ דמוגרפית" - שעל הממשלה להעניק לה טיפול מיידי ויעיל.

     

    לנוכח אותן הקריאות, שלוו במחיאות כפיים סוערות של המפגינים, התקשה מוחמד בושרה, פליט מדרפור, להסתיר את תחושת העלבון. הוא עצמו מתגורר כעת בקיבוץ אילות ונמלט מסודן מחשש ממשי לחייו, תוך שהוא משאיר באזור העקוב מדם את בני משפחתו. "קוראים לכולם סודנים, אבל לא כל שחור הוא סודני", סיפר מוחמד במעט העברית שכבר הספיק ללמוד. "יש הרבה שהגיעו ממקומות אחרים ולא כולם פליטים מדרפור. כל בני משפחתי נרצחו, אני למזלי הצלחתי לברוח, אבל שתי אחיות שלי נשארו שם ואני מאוד מתגעגע אליהן".

     

    באופן אולי מפתיע, הצליח מוחמד להזדהות עם חלק מתחושותיהם של תושבי אילת ועם הטענות על המפגעים שגורמים אותם מהגרים אפריקניים בעיר. "הישראלים קיבלו עלינו רושם לא טוב בגלל כמה סודנים שעשו בושות. הם היו שותים, מתנדנדים, ולא עושים כבוד לתושבי אילת. בגללם חושבים שכולנו כאלה", קבע.

     

    כשהוא אוחז בידו מפה של מולדתו, הצביע מוחמד על אזור בדרום סודן, שם, לדבריו, תוקם ברבות הימים מדינה חדשה שעם כינונה, יוכל לשוב להתגורר בה בשלום ובביטחון.

     

    "רק לשם אני רוצה לחזור", הוא קבע נחרצות. "אנחנו זמניים בישראל. כל אחד, בתוך עצמו, חושב לחזור פעם לסודן, אבל לא לכולם זה יתאפשר. אני מאמין שזה תלוי בשקט. בינתיים אנחנו פה וטוב לנו, כי ישראל העניקה לנו מה שאף מדינה לא נתנה. בכל העולם יש אנשים טובים ואנשים רעים. בישראל מצאנו אנשים טובים שרק עזרו לנו. כל מה שאני יכול לעשות זה להודות מקרב לב למדינת ישראל על היחס האנושי שלה אלינו. במצרים השפילו, הכו וקיללו אותנו, שפכו עלינו מים וחול, והאשימו שאנחנו עוזרים לישראל אם אנחנו באים לעבוד. בסך הכל, צריך להבין שכולנו, נוצרים מוסלמים ויהודים, מתפללים לאל אחד".


    פליטה פעוטה מאפריקה. "היו כמה שעשו בושות" (צילום: צפריר אביוב)

     

    בעוד גבול ישראל-מצרים ממשיכים להיות פתוח ופרוץ, ממשיכים כמעט מדי יום עשרות מסתננים לנסות לחצות את הגבול מסיני לתחומי ישראל. הם דורשים להכיר בהם כפליטים, אבל לאחר בדיקה די קצרה מתברר כי רבים מהם אכן מבקשים לשפר את מצבם הכלכלי ותו לא. אותה אוכלוסיה, שמימדיה הולכים ומתרחבים, מעוררת חששות כבדים בקרב תושבי אילת - שחלקם חשים כי הם מאבדים את עירם שלהם. בתקופה הקרובה הם מתכוונים להגביר את מאבקם, עד שהממשלה תתערב במתרחש.

     

    "ישראל היא מדינה מצוינת, אין מה לעשות במצרים"

    בינתיים, נראה כי גם מצבם של אלו שאכן הגיעו לישראל לצורך רווחה כלכלית בלבד ולא חוו על בשרם את אותן זוועות שתיאר מוחמד מבהירים כי אם יגורשו, משמעות הדבר עבורם היא גזר דין מוות. אל אמין, צעיר מוסלמי בן 28 שהיגר מסודן, מתגורר בדירה שכורה אחת עם עוד 15 מחבריו.

     

    הוא חצה את הגבול לפני כשנה וחצי והתקבל לעבוד באחד מבתי המלון בעיר, שם גם למד עברית. כעת, לאחר שרבים מבין התושבים קראו שלא להעסיק עוד את אותם הפליטים, הוא עסוק בעיקר בחיפושים אחר עבודות מזדמנות שיאפשרו לו לשלם את שכר הדירה. "ישראל היא מדינה מצוינת ואילת היא המקום הטוב ביותר", הסביר אמין. "אין לי מה לעשות במדינות כמו סעודיה, ירדן או מצרים ואני לא חושב שאני יכול להסתדר שם. עזבתי את סודן אחרי שגם למדתי כלכלה במשך שנה ולא סיימתי. אי אפשר להתקדם שם בלי קשרים או קרובי משפחה".

     

    גם אברם, מהגר מאריתריאה שקבע את מקומו באילת, מודה כי הכסף הוא שהוביל אותו לקחת את אשתו וילדו ולעשות עמם את המסע הארוך והמסוכן עד לחציית הגבול עם ישראל. תחילה הגיע לעבוד במצרים, אבל כבר שם הגיעו לאוזניו השמועות על "עיר האפשרויות הבלתי-מוגבלות", הלא היא אילת.

     

    הוא שכר את שירותיו של בדואי ה"מתמחה" בהברחות גבול, וכך הצליח להגיע למחוז חפצו. אבל גם האבטלה שבה הוא שרוי לא מעוררת אצלו כל רצון לשוב חזרה למולדתו. "אני יושב ומחכה כל יום שאולי מישהו יבוא לאסוף אותי לעבוד ומחכה שהמצב יהיה טוב יותר. באילת אני מרוויח 25-35 שקלים לשעה - וגם אם אני עובד רק שעתיים, זה הרבה יותר ממה שהרווחתי במצרים".

     

    אל מול מאות התושבים הזועמים, ערך קומץ של שמונה מפעילי ארגון "ועד הפעולה למען הפליטים" הפגנת נגד ומצומצמת במיוחד. בנוכחות של שמונה מפגינים בלבד, ביקשו שם - תחת הסיסמה: "ואהבת לרעך כמוך", להזכיר לאילתים ששכחו כי רבים מהם התפרנסו לא רע מעבודתם של אותם מהגרים מאפריקה.

     

    במשטרה מתקשים להתמודד עם הפשיעה 

    למרות מספרם הזעום, הצליחה החברה לעורר את חמתם של רבים מבין משתתפי ההפגנה הגדולה, ובמקום התפתח עד מהרה ויכוח קולני בין הצדדים. "אתם גרים בשחמון ובשכונות היקרות ולא מרגישים את מה שאנחנו נאלצים לחוות יום-יום", אמרו התושבים הזועמים לעבר אלה שצידדו במהגרים. "אם כל כך אכפת לכם, קחו אותם אליכם - נראה אתכם כשהילדים שלהם יפחדו לעבור בשכונה".

     

    אבל אותם חששות וטענות מגובים, לפחות בחלקם, בנתונים שהציגה תחנת המשטרה בעיר. אותם ממצאים מעידים על עלייה ניכרת במקרי הפשיעה של אוכלוסיית המהגרים, כשרוב העבירות מתרכזות באלימות במשפחה, תגרות, קטטות, דקירות, תקיפות שוטרים, גניבות, התנגדות למעצר ועוד.

     

    הטיפול באותה האוכלוסיה קשה עוד יותר מבדרך כלל, שכן בעוד שביתר מקרי הפשיעה יכולים השוטרים לבדוק באופן מיידי את עברו הפלילי את החשודים והעצורים, הרי שבאשר למהגרים האפריקניים - אותו מידע לא קיים, וקביעת רמת המסוכנות שלהם הופכת להליך סבוך.

     

    במקרים לא מעטים, מעורבים אותם מהגרים בקטטות בין שבטים יריבים, או בין אריתריאים לבין יוצאי אתיופיה. "אין לנו שום דרך לטפל בהם", הודה אחד השוטרים בתחנת אילת. "אין לאף אחד מהם כתובת קבועה, מספר חשבון בנק, דירה או מקום קבוע שבו הוא נמצא. הם מרשים לעצמם לצפצף על החוק".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פליט מדרפור. "רוצה לחזור רק לשם"
    צילום: נתן דביר
    הניפו שלט ועוררו זעם (ארכיון)
    צילום: תמר דרסלר
    מומלצים