"אמא, תפסיקי לחנך לי את הילדים"
אחרי שהתרגשה כל כך להפוך לראשונה לסבתא, מה הפלא שהיא מאוכזבת לגלות שהזוג הצעיר מעדיף להסתדר בעצמו? מלי גרין מגישה: מבחר סיפורי סבתא
אמא שלה היא האישה הכי מתוקה בעולם. תשאלו את כל החברות של דינה. בילדותנו תמיד אהבנו לבקר אצלם בבית, כי אמא שלה, עם החיוך הרחב שלה והלב הרחב עוד יותר, קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ובחמימות יוצאת דופן, תמיד כיבדה אותנו במיני מתיקה והיתה מוכנה להיות אוזן קשבת לכולנו.
לכן כשבאתי בשבת בבוקר לבקר את דינה, שמחה לפגוש באם המיתולוגית שנים אחרי, הפתיעה אותי הסיטואציה הבאה: סבתא-נעמי, אמא שלה, ישבה במטבח ולקול מצהלות הנכדים, סיימה להאכיל את בועז בן הארבע, בנה של דינה.
"ואוו! הנכד שלי סיים את כל הצלחת, עכשיו סבתא תביא לך שוקולד טעים במיוחד ממולא בתות".
סבתא-נעמי הושיטה את ידה לכיסה, כשדינה הודיעה בקול חד וברור: "אמא, לא! אני לא רוצה שהוא יאכל עכשיו שוקולד. יש לנו סעודת צהריים בעוד שעתיים והשוקולד עלול למלא את הבטן הקטנה ושוב הוא לא יאכל כלום".
"אבל, דינה, הבטחתי לו שאם יסיים את הקוואקר עם החלב שהכנתי, סבתא תיתן לו שוקולד. את רוצה שאצטייר בעיניו כשקרנית שלא מכבדת הבטחות? תוותרי לי רק הפעם, אתן לו מחצית מחטיף השוקולד ואני מבטיחה שזה לא יקרה שוב!" הסבתא הכי חביבה בעיר ניסתה להתחנן על נפשה.
"אמא, לא!" לא רציתי להתערב ושתקתי. שתקתי בדיוק כפי שאמה שתקה. היא הבינה בחושיה כי זה הזמן לקבל את רוע הגזירה. באותו רגע הערכתי את סבתא-נעמי עוד יותר מפעם.
נזכרתי גם בסיטואציה נוספת לה הייתי עדה. כשאמה של גיסתי סיפרה בהתלהבות על הנסיעה הקרובה שלה לחוץ לארץ. "אקנה בגדים יפים בשביל גילי שלנו", היא צבטה בלחייה של אודליה גילי הנכדה.
"לא אמא, אל תקני. אני מעדיפה לקנות לה בעצמי".
"למה? אני סבתא שלה ואני יודעת בדיוק את המידה שלה. את לא סומכת על הטעם שלי?"
"לא אמא, אין לנו אותו הטעם. אל תקני וחוץ מזה, חבל על הכסף שלך. אולי לא אשתמש בבגד". ראיתי את האכזבה פושטת על פניה של סבתא-אורנה, בדיוק כפי שראיתי את האכזבה על פניה של סבתא-נעמי.
"תגידי, את בסדר? אם חמותי או אמא שלי תציע לי לקנות לילדים בגדים בחו"ל, אחטוף את ההצעה בשתי ידיים ואמצא עוד זוג פנוי. אודה להן עד בלי די! זה חלום של כל אחת". אבל מתברר שחלום נפלא של אחת הוא חלום רע של השנייה.
"לא בא בחשבון", היא חרצה. "אני לא אוהבת שאמא שלי חושבת שהיא זאת שתלביש את הבת שלי. אני האמא כאן בבית ועם כל הכבוד לאמא שלי ויש כבוד, היא רק הסבתא!"
הקשבתי לדבריה ושמעתי פחד. אולי היא מפחדת שהיא מאבדת את המקום שלה, את הסמכות שלה כאם? ואולי סדר התפקידים כאן לא ברור. חשבתי שגם אם היא לא מסכימה עם טעמה של אמא שלה, משום הכבוד, היא לפחות היתה צריכה לומר לאם לקנות בגד אחד ודי, כדי שלא להעליב אותה ולא לאכזב אותה כל כך.
בדרך הביתה חשבתי על הסבתות. כן, סבתאוּת הפכה למקצוע מסובך לפעמים. זה לא מסתכם רק בנשיקות וחיבוקים ותמונות במסיבות הגן. "מזל טוב, הפכת לסבתא!" נישקתי וחיבקתי בהתרגשות את אחת הקולגות שלי לעבודה. היא היתה נרגשת לא פחות וציפתה מאוד למשרה החדשה.
פגשתי אותה מספר חודשים לאחר מכן, עננה על פניה. "אני כל כך רוצה לעזור להם. אני מוכנה לשבת שעות ולחבק את הנכד החמוד הזה והם לא נותנים לי", היא כמעט פרצה בבכי. ואני חשבתי על אמהות צעירות אחרות שאין להן אמא זמינה ומתמוטטות מעייפות לפעמים ואם רק היה להן מלאך מושיע שיופיע בדלת ויעזור קצת עם התינוק.
אז מתברר שאין תשובה אחת מוחצת. אולי קשה לנו האמהות להתמודד עם העובדה שהאמהות הצעירות שלנו מעוטרות בתואר חדש: סבתא. וישנן שמפחדות שהסבתא לא תתבלבל ותחשוב שהיא האמא ותתערב להן יותר מדי בחיים. היא תקנה ותיתן מתנות ושוקולדים, אבל תרגיש עצמה שותפה לחינוך. זאת אומרת, היא כן אמא, אבל היא רק אמא שלי ולא של הילד שלי. היא רק הסבתא של הילד שלי.
התבלבלתם קצת? אז יש גם סבתות מבולבלות. הן רוצות להיות סבתות עם כל הלב. במיוחד עכשיו, בחופש הגדול, כשהסבתות הצעירות עובדות שעות נוספות בעבודה עד הראשון לספטמבר.
ועליכן, סבתות חכמות, אני סוכמת שתמשיכו ללכת בין הטיפות, תבחנו מתי לפנות את הדרך, מתי להיות שם ומתי לטוס על הגלגלים. כי אם לסבתא שלי היו גלגלים.
מלי גרין, סופרת ועיתונאית, נשואה פלוס עשרה, מחברת הספר "אמא. קום" והספר החדש: "חיפשתי אותך" ומעבירה הרצאות בנושא "אמהות-קריירה ומה שביניהם". לאתר הבית של מלי גרין לחצו כאן.
אילוסטרציה
צילום: liquidlibrary
מומלצים
