שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: gettyimages imagebank

    מהפכה שקטה ברשות: שלטון החוק בא לשכונה

    מערכת המשפט הפלסטינית עדיין חלשה, חסרת ניסיון, נתונה ללחצים ומצויה בתחרות עם הבוררויות החמולתיות. אבל נראה שבמסגרת התוכנית לבניית מוסדות המדינה, בתי המשפט בכל זאת הולכים ומצמחים שיניים. מדינה בדרך, כתבה שנייה

    הדרגים הבכירים ברשות הפלסטינית לא נשארו אדישים לנוכח ההחלטה שהתקבלה בחודש שעבר בבית משפט ברמאללה, לזכות שלושה חשודים ברצח שאירע לפני כשלוש שנים באחד הכפרים באזור העיר. ההחלטה אמנם לא שונתה, אבל בעקבות התערבותם של בכירים ברשות, הושארו בכלא החשודים עד להחלטה בערעור שהגישה התביעה על הזיכוי. ככל הנראה, הושפעה ההחלטה מהחשש מנקמת דם מצד משפחת הקורבן.

     

     

    זו רק דוגמה אחת למאפיינים בעייתיים בהתנהלותה של מערכת המשפט ברשות הפלסטינית, שבעצם עדיין מצויה בחבלי לידה. ספר החוקים הפלסטיני למעשה הושלם רק ב-2002, ועד אז היה מבוסס על החוק הירדני (בגדה המערבית), המצרי (ברצועת עזה) והישראלי.

    גם היום, כפי שניתן לראות מהדוגמה האחרונה, החוקים הללו הם עדיין, לא פעם, בגדר המלצה.

     

    ובכל זאת, דברים השתנו, וממשיכים להשתנות באופן מתמיד. כך למשל, אחת הפרשיות שהסעירו את הרשות בשנים האחרונות הייתה רציחתו של תושב מחנה הפליטים ג'לזון ליד רמאללה בידי שלושה חשודים, אחד מהם בן 15 בלבד, לפני כשנה. גילו הצעיר יצר התעניינות גוברת במשפט - דבר לא אופייני בחברה שעד לאחרונה היה רק נושא אחד על סדר היום שלה: הכיבוש. לפתע, נראה מחזה לא מוכר במחוזות הפלסטיניים: המוני עיתונאים צבאו על בית המשפט - למורת רוחו של פרקליטו של אחד החשודים, שביקש לפנות את התקשורת מהאולם.


    בית המשפט העליון ומשכן המועצה העליונה לצדק, רמאללה

     

    ואולם, השופט החליט שהעיתונאים רשאים להישאר. בהמשך, זכתה ההחלטה לגיבוי "המועצה העליונה לצדק" - גוף הגג של מערכת המשפט הפלסטינית, שהעומד בראשו הוא גם נשיא בית המשפט העליון. המועצה קבעה כי סיקור התחום הפלילי על-ידי התקשורת עלול להרתיע עבריינים מביצוע עבירות דומות. בעקבות המקרה אף ניסחה המועצה קודים לגבי מעורבות התקשורת בענייני משפט - ועוד פרק בדברי הימים של מערכת המשפט הפלסטינית נכתב.

     

    קץ האנרכיה?

    לדברי גורמי משפט ברשות, הדרג הפוליטי והבטחוני מעורב לא פעם בהחלטות בתי המשפט, אם כי תופעה זו פחתה במידה מסוימת בשנים האחרונות. "אנחנו פועלים באופן שיטתי לחיזוק עצמאות מערכת המשפט", אומר ד"ר רסאן חטיב, דובר ממשלת הרשות. "העצמאות הזו היא גם תוצר של היציבות הבטחונית המאפיינת את שטחי הרשות בימים אלו, וקץ האנרכיה".

      

    מחקר שפרסמה הסוכנות האמריקנית לפיתוח מצביע על כך ש-10% מהשופטים ברשות טוענים כי הופעלו עליהם לחצים לגבי החלטות שיפוטיות מצד בכירים ברשות ובמנגנונים, או סתם מקורבים. זו הסיבה שפלסטינים רבים סבורים שלמרות ההתקדמות, המערכת המשפטית עדיין אינה נטולת פרוטקציות, החל מהחלטה על טיפול בתיק ועד לגזר הדין שמתקבל תחת לחצים והתערבות של האנשים ב"חלונות הגבוהים".

     

    ובכל זאת, נראה כי בשלוש השנים האחרונות הולכת והופכת מערכת המשפט הפלסטינית לגוף עם שיניים. כך למשל, צצו בשנים האחרונות בתי משפט בכל עיר פלסטינית גדולה. באחרונה הוקם גם בית משפט עליון שמקום מושבו ברמאללה. בית משפט זה משמש כערכאה אחרונה לערעור בעניינים אזרחיים ופליליים, אך הוא גם הגוף המוסמך לדון ישירות בערעור על החלטות הרשויות או בתביעות נגד הרשויות - מעין מקבילה לבג"ץ.

     

    גם פקולטות למשפטים צצות תחת כל עץ רענן, ועורכי הדין החדשים מציפים את השוק - עד כדי כך שבלשכת עורכי הדין ובמועצה העליונה לצדק שוקלים להאריך את תקופת ההתמחות. "אנחנו מעניקים עדיפות לפיתוח מערכת המשפט", אומר ד"ר חטיב. לדבריו, המשפטנים ברשות עוברים תכניות אימונים בשטחים ומחוץ להם, כדי להפוך את המערכת למקצועית יותר.

     

    תובעים בעליון את כבוד הנשיא אבו מאזן

    אחד מבכירי עורכי הדין בשטחים, אחמד אל-סיאד, ששימש יו"ר לשכת עורכי הדין בשנים 2005-2007, מסכים גם הוא שזו המגמה. "אנחנו תובעים בעליון את משרדי הממשלה ואת השרים ואת כבוד הנשיא אבו מאזן, אם הוא עומד מאחורי החלטות מסוימות", הוא אומר.

     

    סיאד שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של עורכי דין מובילים, רובם מבוגרים יחסית, מעל גיל 60. בשיחה עם ynet, סיפר מעט על עבודתם של עורכי הדין ברשות. "אנחנו לא גובים שכר לפי שעה וגם עניין האחוזים לא ממש נפוץ", הוא אומר. "שכר טרחה מקסימלי לתיק קשה ומסובך במיוחד יכול להגיע ל-50 אלף דולר. מקרי הרצח שאמורים להיות מקור לגביית שכר טרחה גבוה הם לרוב מנת חלקם של השכבות הנמוכות. עורכי הדין אינם מנותקים מהמצב הכלכלי של סביבתם, ולכן שכר הטרחה המקסימלי אצלנו נמוך משכר הטרחה הממוצע במדינות השכנות ובישראל".


    בית משפט או בורר חמולתי? דין ודברים מחוץ לבית המשפט ברמאללה

     

    "הרשות הפלסטינית קיבלה ירושה מסובכת שהעיבה על פיתוח מערכת המשפט", הוא מוסיף. "מערכת המשפט הייתה דלה ביכולותיה, בכישורי אנשיה ובעיקר בניסיון. מספר העובדים, בין אם פקידים ובין אם שופטים, היה קטן מאוד וחסר ניסיון". לדבריו, התרבות שהתפתחה בשטחים בצל אינתיפאדת אל-אקצה הייתה רחוקה מתרבות של מחויבות לשלטון החוק, שכן הפרת החוק נתפסה כחלק מהמאבק בכיבוש. "היום האנשים עוברים חינוך מחדש בעניין הזה".

     

    בתקופת האינתיפאדה, הוא מסביר, הפרת החוק היתה עדיין מאפיין בולט של מנגנוני השלטון הפלסטיניים, ובעיקר של המנגנונים הבטחוניים, שעד לאחרונה הייתה להם השפעה עצומה על מערכת המשפט הפלסטינית. "השחיתות במערכת המשפט קיימת, אבל היא לא משמעותית", הוא מסכם. "צריך לזכור שמפקדי הרשות ובכיריה שבאו אחרי אוסלו, לא בדיוק הגיעו ממקומות ומרקע בהם כיבוד החוק היה נר לרגליהם. לכן, יחס השלטון לאזרח לא תמיד לקח בחשבון את החוק".

     

    בשביל "סוף פסוק", הולכים לבורר חמולתי

    למרות התחושה שמערכת המשפט הפלסטינית מסורבלת ונגועה במידה של שחיתות, 70% מהפלסטינים בגדה בכל זאת מעדיפים לפתור מחלוקות בין כתלי בתי המשפט. עבור רבים מ-30% הנותרים, הכתובת היא אחרת: "מערכת המשפט" המקבילה של הבוררות החמולתית.

    לדברי גורם משפטי פלסטיני בכיר, הדבר חמור ביותר, שכן "לעתים המשטרה עצמה מציעה לצדדים מסוכסכים לפתור מחלוקות בשפיטה החמולתית, בטרם יגיע הדבר לבתי המשפט הרשמיים".

     

    בתפיסה המקובלת בציבור הפלסטיני, מסתבר, פסק דין בבוררות חמולתית יותר מחייב מפסק דין של בית משפט, ומהווה "סוף פסוק" שמונע סגירת חשבונות עתידית.

     

    ברשות לא ממש נאבקים במערכת המקבילה, אך עושים מאמץ רב כדי שעבירות קשות במיוחד, בעיקר מקרי רצח והריגה, לא יישארו בידי ראשי החמולות - במסגרת המאמץ להבהיר: שלטון החוק חזר לשכונה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכניסה לבית המשפט ברמאללה
    "ירושה מסובכת". עו"ד אל-סיאד
    מומלצים