שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ערבים רוקדים
    העונה השנייה של "עבודה ערבית" שוב מוכיחה כי מדובר בסדרה מצחיקה ונהדרת. בכל זאת, כמה מצער שוב לדעת שלא יהיו ערבים בפריים טיים, אלא אם כן יהיו פיגועים או שיא-גינס בחומוס

    כדי להבין עד כמה "עבודה ערבית" היא סדרה נהדרת, כדאי לשחק בהיפוך תפקידים קטן: אם לגיבור הראשי היו קוראים עמי גד ולא אמג'ד ואם העלילה היתה מתרחשת בניו זילנד, נכון שהייתם מגיבים בזעם? ונכון שהיה קשה במיוחד לכרות, לעבד וללטש מעפרות העם האפלות מן יהלום שכזה?


    מה היה קורה אם לגיבור היו קוראים עמי גד? (צילום: פיני סלוק)

     

    העונה השנייה מתחילה בעלית מדרגה כשאמג'ד מתרגם את קיפוח זכויות האזרח שלו לבעית לחץ המים בטוש, שעל פי השקפתו מפלה את אזרחי ירושלים הערבים לרעה, בעוד היהודים נהנים ממקלחות סוערות: הפתרון הוא לעבור ולהתגורר בבית משותף עם יהודים, מה שיניב בהמשך יבול נאה של סיטואציות טעונות באי הבנה, מראית עין של נאורות ומידה גדולה של אירוניה אותה מזליפים יוצרי הסדרה על ראשיהם של כולם, יהודים וערבים, בלעג שווה לכל.

     

    נפלאות הטוש היהודי

    אמג'ד נלעג להפליא כשהוא מתגנב למקלחת בדירה אותה הוא בוחן לצורך קניה, ונהנה מנפלאות הטוש היהודי. ובעל הבית נלעג להפליא כשהוא מצווח בפני כל השכנים, "הבאתי לכם ערבים", כנקמה הולמת על כך שלא הרשו לו לסגור מרפסת.

     

    כדי להבין עד כמה "קשת" היא זכיינית פחדנית, כדאי להציץ לשנייה על לוח המשדרים: ראשית, כוכב נולד, מסחטת המזומנים של לב הקונצנזוס. אחר כך עדי אשכנזי, בעוד מופע של תפלות מאולצת ונרקיסיסטית לעילא, כאילו למישהו מלבד עדי אשכנזי איכפת אם היא יודעת לשיר או לא.

     

    ובסוף, כשכולם עייפים, משבצים יהלום שמקומו בפריים טיים, שאפשר לצפות בו בשלווה משפחתית מבלי להיחשף לוולגריות, שאפשר לצחוק איתו עלינו ועליהם - ולא משנה מי זה "אנחנו", לצורך הענין, כי נשכנותה של הסדרה מופנית כאמור כלפי יהודים וערבים כאחד.

     

    בתוך הפרק הראשון מסתתרת תשובה לשאלה מדוע היא לא משודרת בזמן הראוי לה: כשאמג'ד מתחנן בפני עורך

    העיתון בו הו עובד ומבקש לעשות תחקיר על קיפוחם של הערבים בירושלים בזכויותיהם הבסיסיות, מבהירים לו מיד עד כמה זה לא מעניין, ומישהו מאדוני השיבוץ ודאי היה עיוור לכתיבה המשובחת ולמשחק המעולה של נורמן עיסא וכל עמיתיו לסדרה, ודבק במנטרה הטלוויזיונית – ערבים בפריים טיים, רק אם יש פיגועים או שיא-גינס בחומוס.

     

    אין בעולם כשרונות קומיים שכוחם גדול די הצורך למחוק את המנטרה או לשנות עיוותי תפיסה. כל מה ש"עבודה ערבית" יכולה להציע הוא נסיון הירואי כמעט להגחיך את המציאות המטורפת, הגזענית והחשוכה של חיי היום יום בישראל – ולקוות שמבעד לצחוקים נבין משהו. בעונה השניה יהיה עליה להתאמץ אפילו יותר, כמעט כמו שאמג'ד מתאמץ לחיות חיים נורמליים לפני ואחרי המקלחת. אין לי ספק שהיא תצליח.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עבודה ערבית. נסיון הירואי להגחיך את המציאות
    צילום: אמיר לוי
    הטבות למנויים
    מומלצים