שתף קטע נבחר

את יפה? אז לא באמת חשוב מה שתגידי בדייט

תארים, איכויות, תובנות... בפגישה ראשונה הכל מחוויר מול הגיזרה (דקה), העור (חלק), וצבע העיניים (רצוי בהיר). גברים הם כאלה שטחיים? לא בהכרח, אבל פגישות ראשונות הן לרוב כאלה

"מה דעתך, כדאי בפגישה ראשונה לשתות בירה?", שאלה, ואני, יועץ חובב דמיקולו, מתלבט איך להגיד לה בשפה יצוגית אך רהוטה שזה מעניין לקופידון את התחת. "התשובה מחולקת לשני חלקים", אני עונה, "אם את יפה – כל דבר שתעשי יהיה מקסים, ואם את לא יפה גם שתיית זפת נוזלי לא תציל את הערב".

 

"והאם מוטב להיפגש בבית קפה, או לקבוע שיבוא לאסוף אותי?", היא ממשיכה ומתלבטת. "גם התשובה הזאת מחולקת לשני חלקים", אני גלוי לב, "אם את יפה – זה לא משנה - תהיי נחשקת בכל מקום. ואם את לא יפה, המממ... גם אז זה לא משנה". רדוד רדוד, אבל הבחור האלמוני, יש להניח, בא לפגוש בובה זהבה, לא איזו מרים ילן שטקליס.

 

קשה לשכנע אותה שזה לא חשוב, שחדל תוכניות וניתוחים: בשרית או חלבית, ריאלית או הומנית, ידנית או אוטומטית, אנלוגית או דיגיטאלית, זה לא חשוב. מה כן חשוב: שתהיי יפה, רזה, עם עור חלק, יתרון לבעלות עיניים בהירות. "גברים הם כאלה שטחיים?", היא שואלת, "לא", אני עונה, "זה לא גברים. פגישות ראשונות הן כאלה, זה טבען". "אז זה לא משנה מה למשל אגיד בזמן הפגישה?".

 

"רונלדו תעשה לי ילד", "רינו צרור תעשה לי כבשה"

אוף, היא מייחסת חשיבות מופרזת לתוכן, עכשיו כבר לא נעים לגלות לה שמבחינת הגבר, כל תוכן השיחה זה רצף הערות שוליים, פסקול לדבר האמיתי. היא יכולה מצידו לקשקש משפטים ללא פשר כמו שיר של שלמה ארצי, וזה לא ישנה כלום. יש חוקים בעולם, היא פשוט לא מקבלת אותם, אחר כך שלא תגיד "רונלדו תעשה לי ילד", "רינו צרור תעשה לי כבשה", לא כך כובשים גבר. "העולם עובד לפי חוקים!", אני אומר לה. "ומה החוקים?", היא שואלת שוב. "להיות יפה!". אני עונה את המובן מאליו. אז איך את מעדיפה לנצל את הזמן: להתפלסף, או לשרוף קלוריות? ואז יש שתיקה. אולי היא סוף סוף מבינה? 


 

לא. "מה דעתך, אם הוא מוצא חן בעיניי – כדאי להגיד לו את זה?", היא תוהה ומלקטת עוד ועוד שאלות שהתשובה עליהן מחולקת לאותם שני חלקים מוכרים, וממשיכה לתכנן אסטרטגיות כיבוש מנותקות מהמציאות, מילים, מילים, מילים: תארים אקדמיים, בדיחות מארץ נהדרת, תובנות עמוקות דה-לה-שמאטע מאיזה כפר בהודו, זכרונות ילדות עם ריח דבק ואורן, קופון לסוף שבוע זוגי שתוקפו עומד להיגמר, ציוני דרך בולטים בתולדות הבישול. חיה באגדות. ואם כבר אגדות, אז שלחתי לה במייל אגדה. מעשייה שלא היתה באמת, כל קשר בינה לבין המציאות מוכחש מחוסר בי-12, ונשבע שהכל פרי דמיוני. מוכנים?


 

רווקה אחת, בת מזל עקרב, שלא הצליחה למצוא שידוך, ניסתה כל מיני דברים: טיולים מאורגנים של פנויות-פנויות, הפגנות נגד גדר ההפרדה של שלום עכשיו ונציגי המגזר, ריפוי בעזרת חשיש רפואי, ביקור במשרדו של גואל רצון, וברגע של יאוש אפילו שלחה את הישבן שלה לאודישנים ל"הישרדות". אבל שום דבר לא עבד, ואוטוטו היא מתדרדרת לכתיבת טוקבקים עוקצניים על חיים של אחרים. יום אחד שמעה על "חכם הביבר", זהו זקן עיוור וחכם מאוד, צדיק גדול, פטור ממס, שאת חוכמתו הרבה שואב מעולמם של בעלי החיים. אחרי שהיתה עליו כתבה מפרגנת פלוס מודעת לוח בעיתון המקומי - החליטה הרווקה ללכת אליו ליעוץ.

 

הגיעה הרווקה לארמונו של חכם הביבר, המתינה יפה בתור, ולאחר שהזדקנה בעוד שלוש שעות שאף אחד לא יחזיר לה, פנה אליה השליש של חכם הביבר ושאל למצוקתה. הרווקה סיפרה לו על כל הדייטים החזיתיים הקטלניים בהם היתה מעורבת, על אתרי ההיכרות, והצ'טים, והסטוצים, והקליקים, והשטיקים, והפריקים, והפליקים, וחוגי הפיסול, והחשיש הרפואי, והצועניות בלבוש מכשפות, והשליש הקשיב לה בסבלנות. לבסוף נכנס השליש אל חכם הביבר, שהה שם כשלוש דקות, וכשיצא היתה בפיו תשובה:

 

"את כמו צב", אמר השליש, "עוטה על עצמך שריון שמכסה אותך בכל אשר תלכי".

 

"וזה לא טוב?", שאלה הרווקה.

 

"לא טוב!", ענה השליש, "השריון הוא ידידו של הצב, אך גם אויבו. כדי למצוא את בחיר ליבך עלייך לעופף חופשיה וקלה כדבורה, לנדוד בין פרחים, להכיר את אבקניהם, לטעום מצופם, להלך עם השמש ולגמוע את האביב".

 

ריחפה לה משם הרווקה, מצויידת בעצתו של חכם הביבר, אבל כעבור כמה חודשים חזרה אל ארמונו וסיפרה עם מבטא של זימזום שעל אף מאמציה לנהוג כדבורה – שידוך אין. הקשיב לה השליש בסבלנותו האין סופית, אחר כך נכנס אל חכם הביבר, וכעבור עשר דקות יצא אל הרווקה. "את כמו נמר", אמר לה, "מחפשת סביבך כמי שרעב לטרף".

 

"וזה לא טוב?", שאלה הרווקה.

 

"לא טוב", ענה השליש, "להיטות יתר עלולה להניס את הזולת. עלייך להיות כעכביש, שאת רשתו טווה בסבלנות, שיוצר בעצמו את זירת המפגש ומגיע אליה ביד רמה".

 

הלכה לה משם הרווקה, מצויידת בעצה החדשה ובחשבונית מפוברקת על הוצאות משרד. טוותה קורים, הטמינה מלכודות, ובחלוף עוד כמה חודשים וקצת, שבה אל ארמונו של חכם הביבר. לשליש שקיבל את פניה סיפרה שעל אף שהיא מקפידה לנהוג כעכביש – שידוך טוב טרם נמצא לה. הקשיב לה השליש בסבלנות, ואז נכנס אל חכם הביבר, שם התעכב שעה תמימה בטרם יחזור אל הרווקה. "את כמו איילה שצופה מצוק, שהמתנתה צועקת למרחוק", אמר.

 

"וזה לא טוב?", שאלה הרווקה.

 

"לא טוב", השיב השליש. "שקטה את ומרוחקת, ואיך יקרב אלייך מישהו? עלייך להיות כברווז – שלווה ושקטה מעל פני המים, אך מתחת להם – לחתור במלוא המרץ".

 

נאנחה הרווקה, קצת מיואשת מכל הביבר הזה והחוכמות שלו. רגע לפני שפנתה לדרכה, גחנה אל השליש ושאלה באוזנו: "וזה יצליח?".

 

גחן השליש בחזרה אל אוזנה של העלמה, ולחש אליה: "לפעמים זה מצליח. תלוי בפרצוף".

 

האימייל של אורן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כל דבר שתעשי יהיה מקסים
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים