להקשיב למה שבן הזוג אומר בלי לקטוע אותו

מתי הקשיבו לכם בני זוגכם באמת בפעם האחרונה עד הסוף, ללא הפרעה, הבעת דעה, והצעת עצה, תיקון, שיפוט או ביקורת? הקשבה מלאה אינה מיומנות אלא אמנות, והמקום בו הכי קשה לנו להצליח בכך באופן מלא הוא בדרך כלל דווקא במערכת היחסים עם האדם שהכי חשוב לנו בעולם.

אם אנחנו חושבים על משהו אחר כשמדברים אלינו, מרגישים שאנחנו בעמדה שיפוטית, עושים בראש השוואות ומכינים ביקורת לדברי הזולת או כשדעתנו מוסחת בקלות על ידי מכשירים שונים מסביב כמו טלוויזיה, פלאפון או מוזיקה, אנחנו לא קשובים. אמר כבר ר' נחמן מברסלב: "אתה נמצא היכן שמחשבותיך נמצאות".

התכונה או היסוד העיקרי שמאפשר הקשבה מלאה היא נוכחות. הכוונה לנוכחות ערנית שקטה, המלווה בקשר עין ושפת גוף פתוחה אל הדובר. כל כך פשוט וכל כך קשה...

אנשים רבים מתהדרים בכך שהם בעלי חלוקת קשב המאפשרת להם לעשות בהצלחה כמה דברים בו זמנית. אמנות ההקשבה מבקשת את ההפך: עשה דבר אחד בזמן אחד - באופן מלא.

גורמים שונים עלולים להפריע כשאנחנו משתדלים להתרכז באחר. בובר צדק כשאמר ש"האדם מתממש במלוא שיעור קומתו רק ביחס לאחר", אבל מצד שני, אי יכולתנו להשתחרר מהדאגה מה חושבים עלינו יכולה להשפיע על הדיבור, וגם על ההקשבה לדברי האדם שמולנו. הדאגה הזו באה לעיתים קרובות עם הנטייה להשתלט על הזולת ולרצות לשכנעו שאני צודק בכל מחיר, מצב שלא מאפשר כל הקשבה שהיא.

להשתיק את הפטפוט הפנימי

השפעה דומה יש לנטייה לראות את הזולת באופן סטריאוטיפי. גם כאן משהו מונע מאיתנו להקשיב לדברים שהוא אומר כמו שהם. הפעם זו התפישה שלנו אותו לפי המקצוע שלו, הדת או הלאום שלו. אנחנו לא פוגשים בו כפי שהוא כאינדיבידואל, אלא את הדעה המוקדמת שלנו על מי שהוא.

גם כשחשים צורך להשוות כל העת בין דעותינו שלנו לאלו של הזולת, המצב הזה שם אותנו במקום בו רק אחד יכול להיות צודק. דרך חשיבה זו שיפוטית מדי ולא מאפשרת מצב של "גם וגם" בו שתי הדעות קבילות, מה שעלול להוביל די מהר לוויכוח ולקצר בתקשורת.

עוד מצב בעייתי נוצר כשמכניסים פונקציונאליות – תועלתנות - במפגש עם הזולת, וכך רואים בו במובן הרחב כלי ומנוף להשגת מטרותיי שלי. בקטגוריה זו נכללות גם השררה וההיררכיה על סוגיהן. קל לנו לחשוב על מצב בו חשנו שאין טעם לדבר עם הבוס בעבודה, כי הוא לא באמת יקשיב לנו.

אחד המחסומים העיקריים בהקשבה מלאה הוא "הפטפוט הפנימי": זרם בלתי פוסק של מחשבות הממלאות את התודעה שלנו רוב היום. ככל שביכולתי להאט זרם זה, ולהיות בנוכחות שקטה עם הדובר, כך ביכולתי להבין אותו באמת ולהיות שם בשבילו, וכמו כן הוא מרגיש שניתנת לו מלוא תשומת הלב.

כולנו מבקשים אוזן קשבת, שיתנו לנו מקום בעולם. קיימת תופעה מוכרת של אנשים שברגע שניתנת להם האפשרות, מדברים עוד ועוד ללא הפסקה. בתנאים קיצוניים יש אנשים שאפילו נוקטים באלימות רק על מנת שיקשיבו להם. הסופר מילן קונדרה היטיב להגדיר זאת כשכתב: "כל חייו של אדם הם מלחמה על כיבוש אוזניהם של אחרים".

גם שתיקה היא סוג של תקשורת

כדי שהתקשורת בינינו לבין בני הזוג שלנו בפרט, ועם אנשים בכלל, תהיה נעימה וכנה, ולא תוביל לשדה הקרב, חשוב לתת את הדעת על כמה ערכים שיכולים להכווין אותנו כמאזינים למקום הנכון: קודם כל יש לתפוש את מערכות היחסים כדבר מרכזי בחיים האישיים והמקצועיים ולזכור תמיד שאנשים חשובים יותר מחפצים.

בטרם נהיה מסוגלים להצליח ביחסינו עם אחרים, חשוב שקודם כל נצליח ביחסינו עם עצמנו, וכך נוכל להפסיק לחשוש מביקורת או ממה שהאחרים חושבים עלינו, ולא להקשיב מעמדת התגוננות. עלינו לבקש קודם כל להבין את הזולת, ורק אחר כך להיות מובנים, ולהימנע ממתן עצה, הבעת דעה או שיפוט אם לא נתבקשנו לכך.

המסר האמיתי של מה שנרצה לומר לא חייב לעבור דרך מילים בלבד, גם שפת הגוף, ושתיקה במקומות הנכונים הן בעלות השפעה לאין שיעור. יחד איתן טוב לזכור שהאוזניים הן אלו ששומעות, אבל הלב הוא זה שמקשיב באמת.

אמנות ההקשבה מאפשרת מפגש אנושי אותנטי וישיר בין בני הזוג בכך שהיא מנתקת את דפוס התגובות מהעבר. היא מעוררת מודעות ואיתה זיהוי הדפוסים הישנים שמאפשר שינוי במידת הצורך ותגובה ממקום חופשי יותר.

אמנות ההקשבה אינה מיומנות או טכניקה, אלא אמנות. וככזו, היא משלבת חשיבה, ניתוח והיגיון, עם רגשות, אינטואיציה וספונטניות טבעית, כמו גם את "כוחות הלב" של חמלה, התמסרות ואהבה.

ככל שנוכל לצאת "מהסיפור שלנו" בו אנחנו אחוזים מרבית חיינו, ולראות באמת את הזולת באופן מלא, כך נוכל להיפגש באמת עם הסובבים אותנו, ולהיות מי שאנחנו – בלי מסכות, צביעות ואינטרסים חבויים. הקשבה שכזו היא הבסיס לתקשורת זוגית משמעותית ומערכות יחסים בכלל.

• עירן הלוי הוא חוקר לומד ומלמד את אמנות ההקשבה במערכות יחסים במרכז אוריאל