הילד רעב לאוכל או לתשומת לב?

ילדה אחרת, שכל החיים רדפו אחריה עם הבננה, שואלת האם לריב עם בנה הכחוש בן הארבע ולאיים שלא יקבל ממתקים אם הוא לא אוכל או להניח לו לנפשו, בידיעה שיבקש כשיהיה רעב?

פיצוי ונחמה בצלחת

קונפליקטים סביב נושא האוכל מקבלים ביטוי בכל מערכת יחסים בין הורים וילדים ומתעצמים בעיקר בבתים בהם האכילה מלווה גם במטענים רגשיים. אצל חלק גדול מהאנשים, החל בגילאי הילדות, אוכל מתקשר לחיבה, לענישה, לפיצוי או לחסך.

חשוב שכל מי שמערכת היחסים שלו סביב האוכל מעסיקה אותו יתר על המידה ידע לנהל את הרגשות על ידי ביצוע תהליך פנימי, בו נוכל לפתור בעיות במציאת אלטרנטיבות למפלט אל האוכל.

אני זוכר את עצמי כילד שמן עם אהבה גדולה לאוכל והתמודדות יומיומית מול בעיית המשקל, אינספור דיאטות, הורדה במשקל ועלייה חזרה, עד לפני כעשר שנים, כאשר קיבלתי החלטה מודעת להתעמת עם פחדיי, להאשים פחות את הורי בהיותי ילד שמן וכתוצאה מכך, להיות עסוק הרבה פחות במערכת יחסים עם האוכל.

כיום, בגיל 39, רזה מתמיד וללא כל דיאטות, אני מודה שהתהליך הפנימי שעברתי היה ארוך, אך גרם לי לקחת אחריות מוחלטת על חיי. זנחתי את הרגלי משכבר הימים - לפנות לאוכל ששימש לי תמיד כמקור זמין לפיצוי ונחמה והתחלתי לפתח ולבנות הרגלי אכילה חדשים לקראת שינוי תמידי.

במסגרת עבודתי כמטפל באכילה רגשית יותר ויותר הורים פונים אלי ומפנים את תשומת לבי לכך שלעיתים הם חשים כי עיקר ההתנהלות מול הילדים בבית מתבצעת דרך האוכל והאכילה. ואכן, אחד המקומות שבו לילד יש שליטה מלאה לחלוטין הוא האכילה. כך השולחן הופך לזירה של מחלוקות גם בנושאים אחרים. הורים וילדים מעבירים מסרים דרך האוכל ולא בצורה ישירה ע"מ לצמצם רגש, מחשבה או זיכרון.

כמובן שאם מדובר ברזון / השמנה קיצוניים יש להתייעץ עם גורמים רפואיים, מאחר ואולי מדובר בבעיה פיזיולוגית, אולם במרבית המקרים, עיקר ההתעסקות סביב הרזון או ההשמנה של הילד באה מהפחדים של ההורים. למשל, הורה שהיה ילד שמן חרד יותר אם בנו מעט מעל הנורמה מבחינת המשקל או אמא שהיתה ילדה שמנה והוריה לא הפסיקו להעיר לה על כך, החליטה שהיא לא תדבר כלל על ענייני משקל עם בתה ובתה יכולה לאכול ללא גבולות.

בשני המקרים, התקשורת או אי התקשורת אינם משרתים את צרכי הילד, אלא באים מהקושי העכשווי או הקדוּם של ההורה ובונים בהדרגה שיח גלוי או סמוי סביב האכילה, המשקל, דימוי הגוף ועוד, במקום שיח יותר אותנטי".

אכילה כמאבק

ילדים קטנים מבינים מהר מאוד שלמרות שאין להם שליטה במישורים רבים בחייהם, ישנן כמה פינות קטנות שם להורים יהיה הרבה יותר קשה לנצחם. אחת הפינות הללו קשורה להרגלי האכילה.

אכילה כתקשורת

אין גבול למספר האלטרנטיבות בהן ילדים יכולים להשתמש ע"מ להעביר מסרים לא מילוליים, שברובם הינם לא מודעים, במסגרת היחסים המשפחתיים.

אכילה כגורם מתווך (שלישי)

ההתעסקות שלנו ושל ילדינו עם האוכל באה ממקום שתקשורת עם בני אדם ובעיקר עם ילדים, לפעמים הרבה יותר פשוטה דרך גורם שלישי (קרי – האוכל). אם אנחנו לא אוהבים את האוכל של דמות קרובה זה עדיין יותר פשוט מלא לאהוב אותו. אם אנחנו רוצים להתפרע אל מול אדם קרוב לנו, יותר קל יהיה לנו להתפרע אל מול האוכל שהוא מכין לנו ו/או מגיש לנו.

אכילה כהתניה

קיימות גם התניות בהן ילדים לומדים ומעתיקים הרגלי אכילה המופיעים בביתם עוד מגיל צעיר. התניות אלו, לדוגמא אכילה מול מכשיר הטלוויזיה ויצירת "חגיגה" משפחתית המלווה באכילה מופרזת, משתרשות עם השנים ומועברות מדור לדור.

אז מה ניתן לעשות?

על מנת לצמצמם את המאבק הבין דורי באמצעות האוכל, יש לנסות להפחית את השימוש במערכת היחסים עם האוכל בהדרגה ולהפנות את התקשורת לאפיקים ישירים. אם לא ניתן לילד מקום לבטא רגשות "קשים" כמו שנאה למשל וננסה לשכנעו כי אולי הוא לא חש זאת ומדובר ברגש אחר כמו אכזבה ("קל" יותר), בהדרגה הילד יפסיק לסמוך על הוריו שיבינו אותו וחלק מהילדים יתחיל לתקשר עם הוריהם באמצעות האוכל.

ההורה מחוייב לבדוק אילו מסרים הוא מעביר לילד באמצעות האוכל ולהבין האם הוא מעוניין להעביר מסרים אחרים שקשה יותר לבטאם מחד ולקבלם ע"י הילד מאידך. לדוגמא:

• נסה להבין מדוע אתה מתעקש שהילד יאכל הכל מהצלחת. חשוב על עצמך כילד ודמיין כיצד הרגשת כשאמרו לך שאסור לאכול.
  

• כשאת/ה אומר לילד "סיים לאכול" – אולי אתה מתכוון להגיד לילד "סיים את מה שהבטחת / משימה" או "עשה מה שאני מכתיב לך לעשות!" מאחר ואתה מחבר את סיום האוכל מהצלחת עם תכונת האחריות והמשמעת שהיית מעוניין שהילד ירכוש.
  

• כאשר אתה אומר לילד "אוכלים רק בארוחות" – אולי אתה מתכוון ל"חייבים לעשות הכל בדיוק איך שאני רוצה", מאחר ואתה חש שלעיתים אתה מאבד שליטה מול ילדך ודרך ארוחות מסודרות חש כי השליטה חוזרת לידיך.
  

• כאשר אתה אומר לילדך "תראה איך אתה זולל הכל" – אולי אתה מתכוון ל"קשה לי לראות אותך מאבד שליטה כי זה מראה לי כמה קשה לי לאבד שליטה" וכן "קשה לי לראות לכמה אתה זקוק. אני מפחד שלא אוכל לתת לך כל כך הרבה".
  

• הקינוח הופך מהר מאוד בחיינו בכלל ובחיי ילדים בפרט ל"שווה יותר", מפתה, מענג, מאחר והוא "אסור" ולכן אם נתנו לנו משהו שהוא "אסור", כלומר מישהו הסתכן עבורנו, אנחנו מבינים שבאמת אוהבים אותנו. לכן כאשר אתה אומר לילדך "אם אתה רוצה את הקינוח, אתה חייב לסיים את הארוחה כולה", אולי אתה מתכוון ל"אם אתה רוצה לקבל אותי / את האהבה שלי / את היחס שלי, תעשה את מה שאני מבקש ממך".
  

• כאשר אתה אומר לילדך "אם אתה רוצה לצאת החוצה, סיים את האוכל" אולי אתה מתכוון ל"אם אתה רוצה לצאת למשימותיך החברתיות בחוץ, סיים קודם כל את משימותיך בבית, למשפחה ואולי תבין שאי אפשר לוותר על המשפחה".
  

הכותב הוא עובד סוציאלי קליני MA, בעל ניסיון בטיפול באכילה רגשית ובהפרעות אכילה, מנחה סדנאות בתחום האכילה הרגשית והאכילה המודעת ומפתח שיטת feed-back .