שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מכתב לחייל בבקעת הירדן
    ראיתי שאתה משתדל להיות אנושי, כשפגשתי בך במחסום. זה טוב, וחשוב - אבל אל תשכח שהמחסום עצמו הוא התעללות

    חייל יקר,

     

    ראיתי אותך (או את חבריך) במחסום, ואנושיים הייתם. שקטים ואדיבים. שמעתי אתכם אפילו אומרים "בבקשה" לפלסטיני, וזה לא שכיח! הפלסטינים אמרו לי, "היום המחסום טוב - יש חיילים גדולים" (הכוונה לחיילי מילואים).

     

    אבל האם ראית את האשה ההרה שב-40 מעלות בצל עליה לרדת מהמכונית ולשרך את דרכה, להמתין בתור בשמש, להגיש את בנה הפעוט לבדיקה ואז ללכת עוד 200 מטר עד הצומת כדי להמתין למכונית? להמתין בשמש הקופחת כי סככת הצל שנבנתה עבורה נתפסה על ידי מיכל המים שלכם, שלא יתחמם? וכאשר צעקת על הילד בן השש, "בואנה, ילד, מה יש לך בבטן?", והוא קפא, מבועת, ופרץ בבכי - האם ראית את הילד שהשארת בבית? הוא היה רוצה שאיש גדול עם רובה יצעק עליו בלי שהוא מבין מה הוא אומר?

     

    המחסום שבו אתה עומד, ידידי, נמצא בלב השטח הפלסטיני. משמאלו בקעת הירדן, בה מתגוררים 57 אלף פלסטינים ורק 8,000 מתנחלים, והיא לא סופחה לישראל, ומימינו - שכם ומרכז הגדה. זהו שטח שנכבש ב-1967 ויוחזר לבעליו ביום השלום.

     

    לא, אתם אינכם מתעללים בפלסטינים. המחסום עושה זאת היטב ללא עזרתכם. עוזרים לו, לא פעם, חיילים צעירים שלא כולם אנושיים, כדבריך, ורבים מהם שונאים אותם (בצדק או שלא - זו איננה השאלה). אבל גם בלעדיהם, עצם העובדה שאדם נאלץ להיבדק - לא בדרכו לחו"ל ולא בכניסה למקום בילוי, אלא ככורח יומיומי - היא סוג של התעללות.

     

    ואני שואלת אותך, האם ראית במחסומים בהם שירתת את מיכליות המים המצ'וקמקות של הפלסטינים, אלה הרתומות לטרקטורים, הנוסעים הלוך ושוב, מהלך שעתיים-שלוש נסיעה ובעלויות עצומות, להביא קצת מים לאשה, לסבא, לילדים ולצאן? אתה יודע שישראל קדחה ושאבה את כל המים בבקעה, ואת בארות הבדואים סתמה, לא מותירה ולו טיפה אחת לאלפי הבדואים החיים שם? האם הבחנת כמה ירוקים השדות והכרמים של ההתנחלויות, כמה עליז מתז המים שמשקיה את השדות הללו ב-12 בצהריים?

     

    אמרת לי שהם מתיישבים על כל פיסת אדמה פנויה. באמת? אתה יודע שהאדמה שהם יושבים עליה היא אדמה פרטית פלסטינית שהם חוכרים אותה, בתשלום? אתה יודע שהם גרים שם יותר ממאה שנה? מאה שנה לפני שקמו אותן התנחלויות שמנסות לגרשם מעל אדמתם.

     

    וכל אותם שלטי "שטח אש" שהציב הצבא ליד כל בית ומאהל - ללמדך שכל שטח הבקעה הוא שטח אש אחד גדול, מלבד, כמובן, ההתנחלויות. ובתירוץ זה הצבא מגיע כל שבוע-שבועיים והורס את בתי התושבים עליהם.

    אתה יכול להאמין שיהודים עולים על בתי אנשים שכל מבוקשם הוא לחיות על פי אורח החיים שחיו מאות שנים, ואינם מבקשים מאומה מעבר לכך, וילדים קטנים ונשים זקנות מוצאים עצמם באמצע הקיץ ללא גג?

     

    זו לא התעללות? אני מכירה כל שבט שם - הם אינם תופסים שום אדמה שאינה שלהם כחוק. הם גרים שם כל כך הרבה שנים שאינם זוכרים מקום אחר. מי שלא חוקי הוא אותן התנחלויות שתפסו אדמה פלסטינית.

     

    אז תמשיכו, אתה וחבריך, להשתדל להיות אנושיים. זה טוב, וחשוב, אבל אל תעצום את עיניך ותתעלם מהתוצאות של נוכחותך ונוכחותם של המתנחלים שאתה מתארח אצלם. אל תתעלם ממה שזה מעולל לבני אדם כמוני וכמוך.

     

    דפנה בנאי, מחסום WATCH

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים