הרכבת הקלה בת"א - כרוניקה של פארסה

כמה ארוכה יכולה להיות סחבת? משרד האוצר הודיע היום (ב') בבוקר, כי החליט להמשיך את המשא ומתן עם זכיינית הרכבת הקלה בתל-אביב, חברת MTS, במטרה למצוא פתרון למחלוקות בין הצדדים. במקביל, שר התחבורה, ישראל כץ, הבטיח היום בצהריים כי בשבוע הבא יוחלט אם להקים את הפרויקט באמצעות הזכיינית, או לבצעו מתקציב המדינה. לכאורה, צעדים נחוצים לקראת פתרון מצוקת התחבורה בכרך הגדול בישראל. אך למעשה, זהו רק פרק אחרון - בינתיים - בפרשה מביכה שגובה מחיר אדיר ממאות אלפי ישראלים, הנאלצים לעמוד מדי יום בפקקי גוש-דן.

פרויקט הרכבת הקלה, שאמור היה להציע מערך הסעת המונים מהיר ונוח בגוש דן כבר ב-2013, עשוי להסתיים בסביבות 2016, במקרה הטוב. מזה חודשים ארוכים, מאיימת המדינה שתבטל את ההסכם שנחתם עם הזכיינית, בעוד זו האחרונה מבקשת עוד ועוד ארכות ושינויים בתנאי החוזה. פעם אחר פעם מבשרים אנשי האוצר כי "הפעם זה סופי", ופעם אחר פעם מתקפלים ומעניקים ארכה נוספת.

ynet בודק מה קרה לאיומים ולהבטחות, ומדוע הם אינם ממומשים.

עבודות הרכבת הקלה בציר ז'בוטינסקי בפתח-תקווה (צילום: גיל לרנר)

"חשיבות הפרויקט מבחינת המדינה"

למי שאינו זוכר, ההסכם להקמת הרכבת הקלה נחתם בין הממשלה והזכיינית במאי 2007. על-פי ההסכם, התחייבה זכיינית הפרויקט, חברת MTS, להגיע ל"סגירה פיננסית" - הבטחת מימון לביצוע הפרויקט - תוך שנה אחת. במילים פשוטות: בהסכם נקבע כי נושא מימון הפרויקט יושלם עד מאי 2008. בנוסף, ההסכם קבע כי קו הרכבת הראשון, "הקו האדום", יופעל תוך חמש שנים ממועד ה"סגירה הפיננסית", ב-2013.

אלא שבדומה למספר לא מבוטל של פרויקטים לאומיים, גם במקרה של הרכבת הקלה בתל אביב התברר כי הזכיינית אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה. למעשה, גם שנתיים לאחר המועד המקורי, לא הצליחה חברת MTS להבטיח מקורות מימון.

ומה עשתה המדינה בינתיים? בעיקר איימה. משרדי הממשלה העלו דרישות בפני הזכיינית לעמוד בתנאי ההסכם - ואיימו כי אם לא תעשה כן, יבוטל ההסכם שנחתם עמה. אך בפועל לא קרה דבר, ופעם אחר פעם זכתה MTS בארכה נדיבה.

"לגשר על הפערים המשמעותיים"

אלא שחודשיים חלפו, ורק היום נשמע שוב קולו של האוצר: "בעקבות המגעים בשבוע שעבר, ובהמשך להצעה המעודכנת ששלחה הזכיינית, הוחלט לקיים פגישת משא-ומתן נוספת, בניסיון נוסף לגשר על הפערים המשמעותיים". שעות ספורות לאחר מכן, הצהיר היום בצהריים שר התחבורה, ישראל כץ, כי "בשבוע הבא תתקבל ההחלטה על אופן ביצוע הרכבת הקלה, אם באמצעות הזכיינית או באמצעות חלופה תקציבית". כל זאת, להזכירכם, יותר משלוש שנים אחרי חתימת ההסכם עם הזכיינית.

ראוי לציין כי כבר ביוני 2009, שבועות ספורים לאחר שנכנס לתפקידו, אמר השר כץ לחברי ועדת הכספים בכנסת כי "יש לנו מספר דברים שאמורים להיות מבוצעים באמצעות הסקטור הפרטי, כאשר חלק מהם הם דברים שמתעכבים, ואני רואה לעצמי כמשימה עליונה לוודא שהם יצאו לדרך. הדבר הראשון הוא קו הרכבת הקלה בתל-אביב שקרוי 'הקו האדום'... יש זכיינית וחייבים לפתור את הדבר הזה לכאן או לכאן".

בני ערובה של הרכבת הקלה 

במשרדי הממשלה נוהגים לתלות את האשמה בכל התקלות בפרויקט הרכבת הקלה בזכיינית, ובעיקר בחברת אפריקה-ישראל, אחת מבעלות השליטה ב-MTS. אלא שגם אם אנשי האוצר והתחבורה צודקים, והתנהלות הזכיינית בעייתית, מדוע לא מימשה המדינה את איומיה כבר לפני שנתיים? אילו מדובר היה בפרויקט אחד מני רבים, אפשר היה אולי לקבל הססנותם. אלא שזהו אחד הפרויקטים החשובים ביותר שיבוצעו במדינה, ואולי החשוב מכולם בתחום התחבורה, עם השפעה ישירה על איכות החיים בכלל ואיכות הסביבה בפרט.

מומחי תחבורה ותשתית מהבכירים בישראל, טוענים זה מכבר כי המדינה מפגינה חוסר יכולת מביך לקבל החלטות ולדבוק בהן, וכתוצאה מכך נאלצת להתמודד עם ליקויים רבים בניהול פרויקטים בהם שותף המגזר הפרטי. גם מבקר המדינה עמד על כך, ולראיה - פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, עליו נכתבו מספר דו"חות מבקר חמורים.