שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גואטה הפקות
    מהמועדונים הקטנים של פריז ועד להופעות בפני 40 אלף איש, מהפקות קלאבריות לראש מצעד להיטי הפופ: לרגל הופעתו בישראל של הדי-ג'יי והמפיק דיוויד גואטה, עמית קוטלר משרטט את דרכו לצמרת של המוזיקאי בפופאיי ספיישל

    השבוע אנו לוקחים פסק זמן מהעדכונים השוטפים כאן בפופאיי, כדי לעשות כבוד גדול לאחד המפיקים והדיג'ייז הגדולים בעולם שיגיע אלינו למסיבה מיוחדת שתתקיים בראש השנה הבא עלינו לטובה בגני התערוכה שבתל אביב, ב-10 בספטמבר.


    גואטה בפעולה. דרכו לצמרת (צילום: MCT)

     

    אנו מדברים כמובן על דיוויד גואטה הצרפתי, שנהייה בשנים האחרונות לאחד המפיקים המבוקשים בתעשיית הפופ והדאנס, וקפץ קפיצה אדירה בתקופה זו במעמדו - ממפיק ודי-ג'יי בינלאומי בדרג בינוני, למגה-סלבּ המתחכך ב"בלאק אייד פיז", בבנות "דסטניז צ'יילד", בשאקירה ואפילו במדונה.

     

    לפני שנתחיל להבין מי ומה הביאוהו עד הלום, ראוי לציין שגואטה, יהודי טוב למחצה, עשה מעשה גאגא ותיקלט אצלנו עוד בטרם נסק לשיא הקריירה שלו והרבה לפני ש"די-ג'יי מגזין" דירג אותו במקום השלישי בעולם, אחרי ארמין ואן ביורן וטייסטו.

     

    "Love Don't Let Me Go". ההכרה העולמית הראשונה

     

    גואטה, כיום בן 42, החל את דרכו כמארגן מסיבות וכתקליטן הבית של כמה מועדונים מרכזיים בפריז, אי שם בתחילת שנות ה-90. הפריצה הבינלאומית הגדולה שלו הגיעה מאוחר יחסית למתחריו, ב-2001, אז הוציא את "Just a Little More Love", שעורר עניין לא קטן - אבל בקרב הקלאברים של אירופה בעיקר.

     

    הלהיט הבא, "Love Don't Let Me Go" הפך כבר למגה-להיט ולסוג של המנון קיץ ענק (שגם זכה להיות חלק ממאש-אפ מצליח, ארבע שנים מאוחר יותר).

     

    גואטה לא ידע לנצל את המומנטום וחזר לסצינת המועדונים עם "The World Is Mine" ועם גרסת הכיסוי שלו ל"Heroes" של דיוויד בואי. אלו ואחרים הפכו אמנם ללהיטי מועדונים, אבל, כאמור, לא פרצו את גבולות הז'אנר.

     

    גבירותיי ורבותיי, מהפך

    השינוי הגדול בקריירה הגיע ב-2007, אז בהחלטה משותפת של גואטה ושל חברת התקליטים "וירג'ין", הבינו שכדי לשחזר את ההיסטריה שהיתה, צריך להוריד מעט את הביטים, להוסיף ווקאלס ולמתג את גואטה כאמן פופ-דאנס ולא כמפיק האוס נישתי.

     

    "Love Is Gone". קולו העוצמתי של וויליס בטרק של גואטה
     

    ההימור על מיתוגו מחדש של הטאלנט הוכתר כהצלחה רבתי, כאשר בשנה ההיא יצא האלבום "Pop Life" (כמה מפתיע שמו, אה?) ומתוכו "Love Is Gone", מגה-להיט פופי רווי ווקאלס, באדיבותו של מי שהפך להיות סוג של "זמר הבית" ביצירותיו של גואטה, הזמר האמריקאי העוצמתי כריס וויליס.

     

     "Love Is Gone" סימל מהפך מעניין גם במצעדים: בניגוד להצלחות קודמות של להיטיו במצעדי הדאנס ברחבי העולם, השיר הזה פחות הצליח דווקא בהם (למעט בזה הצרפתי, שם הגיע למקום הרביעי).

     

    בה בעת, בניגוד להצלחות פושרות קודמות במצעדי הפופ, הפך השיר הזה לאחד הגדולים של 2007, והגיע למקום התשיעי במצעד הבריטי, השמיני בספרדי, השישי בפיני, השלישי בצרפתי, השני ברוסי ואפילו למקום הראשון בהונגריה חובבת הפופ הקצבי.

     

    בו זמנית, זנח גואטה את המועדונים הקטנים יותר בצרפת, ושנה לאחר יציאת "Pop Life" לאוויר העולם, כבר הופיע באצטדיון ענק במדינתו, באירוע בשם "Unighted", ובו נכחו לא פחות מ-40 אלף בליינים.

     

    טופ אוף דה פופ

    מכאן, הדרך למעלה היתה עניין של זמן. אחרי כשנה וחצי של עבודה באולפן, תיקלוט ברחבי העולם ויצירת אינספור קשרים עם מפיקים ועם אמנים בינלאומיים, יצאה אחת מפצצות הלהיטים הגדולות ביותר של השנים האחרונות, האלבום "One Love", אלבום האולפן הרביעי של גואטה.

     

    מתוך האלבום הזה, בשונה מאוד מאלבומי אמן בשנים האחרונות, לא כל שכן מאלבומי אמן דאנס, יצאו ברחבי העולם שמונה סינגלים שבצורה הפשוטה ביותר שיש ניתן לומר שכל אחד יותר פיצוץ מהשני.

     

    "One Love". שיר הנושא של פצצת הלהיטים
     

    בין הלהיטים האלה אפשר היה למצוא את "When Love Takes Over" עם הווקאליסטית התורנית קלי רולאנד מדסטני'ז צ'יילד; "Sexy Bitch" עם כוכב ההיפ הופ הענק אייקון; "One Love" עם הזמרת הבריטית זוכת הגראמי אסטל (אסטל פאנטה סוואריי) וגם "Gettin' Over", עם מי שהלך עימו יד ביד לאורך הדרך, גם בימים שכוכבו של גואטה עוד לא זרח, כריס וויליס - הזמר ההוא שביצע את "Love Is Gone".

     

    עד היום, יותר ממיליון וחצי עותקים של "One Love" נמכרו ברחבי העולם. למדונה ובריטני זה אולי לא מזיז את הקצה של האצבע, אבל בפני אלבום מפיק שמגיע למספרים כאלה, אפשר רק להוריד את הכובע.

     

    ואולם, אם מישהו עדיין זקוק לחותמת הסופית של גואטה על תעשיית הפופ העולמית, הלא שזו הגיעה בדמות האלבום של הבלאק אייד פיז, "The E.N.D" שבו היה שותף. "מהפכת הפופ של הבלאק אייד פיז", כך הגדירו את האלבום ההוא מבקרי המוזיקה בעולם, ואת המהפכה השלים עבור הרביעייה ההיפ-הופית לא אחר מאשר גואטה עצמו.

     

    נכון, הוא לא הפיק את האלבום בכללותו, אבל מה שיזכרו ממנו - "Boom Boom Pow" ובעיקר "I Gotta Feeling", השיר המאוס של השנה האחרונה (מרוב השמעות, כן?!) הם שני להיטי ענק שחותמתו של גואטה צרובה עליהם.

     

    אם לא נמאס לכם: "I Gotta Feeling" של הבלאק אייד פיז (בהפקת גואטה)

     

    האלבום המשותף שלו ושל פרגי וחבורתה, היה כאמור הגושפנקא הסופית לכניסתו של גואטה לפנתיאון הפופ העולמי, כולל הוכחות:

    רק בשנה הזו זכה בפרס הגראמי הראשון בחייו, אמנם על הפקת "When Love Takes Over", אבל היה מועמד באותו טקס בארבע קטגוריות נוספות, כבוד לא קטן שזכה לו בין היתר, כאמור, בשל שיתוף הפעולה עם הפיז. במדינות נוספות מחוץ לארצות הברית, בעיקר ברחבי אירופה, זכה גם כן בפרסים לא מעטים.

     

    חשבתם שנגמר? לא ממש. תמיד יש לאן לשאוף. אבל במעמדו הנוכחי, מרשה לעצמו גואטה לקחת את החיים קצת יותר בקלות וקצת יותר בכיף.

     

    בשנה האחרונה הנחה תוכנית רדיו מוזיקלית, השתתף בהפקת משחק הקונסולה "DJ Hero" ויצא לסיבוב הופעות, שבמסגרתו בין היתר יגיע, כאמור, גם אלינו.

     

    לא מזמן קראנו לליידי גאגא להגיע אלינו שוב, כשהיא כבר כוכבת-על עולמית, ועכשיו כשגואטה מגיע אלינו, אולי הוא ישכנע אותה לשוב לארץ הקודש להופעה נוספת?

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים