שתף קטע נבחר

למה למען השם שלא תשרתו?

הממשלה החליטה כי בני ישיבות שמלאו להם 22 כבר לא יהיו מאוימים מעולה של לשכת גיוס. אריאנה מלמד לא חושבת שצריך לגייס את כל החרדים לצה"ל, אבל לא מצליחה להבין - למה הם לא מסוגלים לעשות שירות אזרחי כאחד האדם?

בניגוד לעמדה האוטומטית שתשמעו מפי רוב החילונים, אני דווקא לא סבורה שצריך לגייס בחורי ישיבות לצה"ל בעל כורחם.

 

השוויון הפשוט, המתמטי, שבו נשפט הפטור שלהם בציבור החילוני אינו חזות הכל: אין טעם בגיוס חובה לאנשים צעירים שאורח חייהם הרחיקו אותם מן הכלל, שרפיסותם הפיזית היחסית מונעת מהם להיות לוחמים, שהכישורים עימם יצאו ממתקני הלימוד המשונים שלהם לא יצלחו אפילו לעבודות משרדיות פשוטות והכשרתם ארוכה, יקרה וחסרת תועלת בהתחשב בשירות המקוצר ממילא שיבצעו.

 

יתהלמו אחי החילונים ככל שיתהלמו, צריך להודות שרוב אברכי המשי פשוט לא מתאימים לצבא.

עד כאן, נדמה לי, הצלחתי לעמוד מחוץ לגדר ה"טיפשים" שקובי אריאלי משתלח בהם, שלדעתו מפריעים לפתרון בעית הגיוס החרדי. זה לא היה קשה במיוחד, צריך להודות, וגם לא קשה להסביר לאריאלי כי לא כל מי שמתנגד לעמדתו הוא טיפש, ורצוי להימנע מהרעפת כינויי גנאי על יריביך האידאולוגיים, רק כדי ליצור שיח ציבורי נקי יותר.

 

ומה עם שירות?

אלא שאפילו אריאלי עצמו לא יוכל להסביר מדוע, בשלושים השנים שיידרשו כדי לגייס בחורי ישיבות, בעוד החילונים ממתינים בסבלנות וחלקם נהרגים במהלך השירות הצבאי - אין בני הישיבות מסוגלים לעשות שירות אזרחי ממש כאחד האדם. הלא אין בעולם סיבה הגיונית או הלכתית לפיה נאסר עליהם לסעוד חולים, להתנדב למגן דוד, לסייע למורים, לעובדים סוציאליים ושאר נותני שירותים חברתיים שנאנקים תחת עול התקציב וצוק העיתים. זה היה ההיגיון שמאחורי אחד התיקונים ב"חוק טל", וההיגיון הזה הוביל דווקא לאי השוויון המהותי והמשמעותי ביותר מאז הגה בן גוריון את הרעיון, שיש מי שצריך להתמודד עם אויבים ומי שצריך להתנודד מעל ספרים.

 

בחשאיות גמורה ומבלי שדבר דווח לעיתונות, כאילו מתוך בושה עמוקה, כאילו בידיעה שאם הדברים יוודעו לציבור באורח מסודר, הכעס יהיה גדול - העבירה הממשלה לפני כשבועיים החלטה מוזרה לפיה בני ישיבות שמלאו להם 22 שנה וטרם נולדו להם צאצאים, כבר לא יהיו מאוימים מקיומה של לשכת הגיוס, ובמקום זה ייקרא לשרות אזרחי. עד כאן הכל בסדר בעיני, אבל למה שירות של שנה בלבד?

 

מה בדמו של אברך הופך אותו סמוק יותר, סמוק עד כדי כך שגם שירות אזרחי בזמן השווה לזמן הנגזל מחילונים בשירותם, אינו מתאים לו? מה חוץ מפרזיטיות כללית יכול להצדיק קיצור שכזה והטבה משמעותית שכזו, שמעניקה פרס מהותי כל כך למי שאינו רוצה לשרת? מה חוץ מסחטנות של מפלגות דתיות יכול להסביר מודע מותר לאברכים לתרום לחברה בה הם חיים – אבל רק תרומה קמצנית, קצרת מועד ובלתי שוויונית בעליל?

 

ויתלהמו אחי (כן, גם הם אחי, תתפלאו) החרדים כמה שיתלהמו, ידועה לי יפה מסורת הגמ"חים

וההתנדבויות במגזר החרדי, שלכאורה אמורה להוות תשובה הולמת לקיצור הזה, אבל בינה לבין שירות אזרחי אין דבר וחצי דבר. קיומם של גמ"ח והתנדבות ספורדית תלויים ברצונו של אדם, ואילו חובת השירות קבועה בחוק ובתקנות וכשמה כן היא: חובה. מעצם טיבה וטבעה של האזרחות, מעצם טיבה של החברה בה חי כל אחד, תהא אמונתו אשר תהא.

 

לכן קשה לי לקבל את דברי הקלס והשבח לרבנים ה"שושואים" שעושים ימים כלילות לפתרון הבעיה, כפי שזה נראה בתמונת העולם של אריאלי. אם באמת היו להם כוונות טובות, שלוחיהם הפוליטיים, שהם עבדים נרצעים שלהם, לא היו טורחים להעביר במסתרים את התיקון המאפשר אי שוויון כה מהותי. יש בעולם החרדי מי שרוצה לפתור את הבעיה? חובת ההוכחה כעת היא עליו.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חרדים בבקו"ם
צילום: צביקה טישלר
מומלצים